מאחר שכל העולם כמרקחה, ויש כאלה (גם אצלנו) המביטים לכיוון ה"מה יגידו" שם באירופה, חזרתי למפת האיחוד האירופי (01.11.1993 עם כל הנתונים הרלוונטיים) ולא הופתעתי לראות את מבנה כוכבים, המציג התעלמות מהמצב שמתרחש אצלם והמגמה שלהם להציג אידיאליזציה. כאילו הכל בסדר.
התבנית העכשווית של הכוכבים על מפת האיחוד מספרת על הנטייה שלהם לטשטש את המציאות, לא להתמודד עם הדברים ש"יושבים" על השולחן (4-10). (מזכיר לכם משהו מההיסטוריה? שנות השלושים?) המנהיגות שם מחפשת פיתרונות מעולם אחר, עם ניסיון להמשיך את השגרה כרגיל. הם משתדלים מאוד להתעלם מכל מה שעלול לעורר קונפליקט, לכן גם אם כולם ברחבי העולם רואים שהמציאות מציגה בעיה, הפרשנות שלהם מקלה בנתונים ולכן גם הם לא פועלים תכל'ס לפתרונה (אוקראינה, סוריה והמריחה של המו"מ עם אירן), אבל זה מצב שאינו יכול להתנהל כך לאורך זמן והניסיון מוכיח שבעיה שלא מטופלת בזמן תהיה אחר כך גדולה יותר.
עובדה, גם חוסר התגובה הנוכחי מגביר את הביטחון העצמי של פוטין ואסד לא סופר אף אחד וממשיך להרוג את האזרחים בדרכים "יצירתיות" ומזוויעות. אלא שעומדים להגיע בזה אחר זה כוכבים על ציר 1-7, שיביאו להתמודדות ומאבקים בתוך האיחוד, כל עימות שיצוף למעלה ילמד על פוטנציאל הפילוג בין חברי האיחוד (מדינות שונות), בעיקר כשכל מדינה נצמדת קודם כל לאינטרסים שלה (2-8) מה שיקשה על הארגון לייצג את כולם בעמדה אחידה בכל נושא שיעורר מתח בהווה ובעתיד.
בנובמבר 2014 (עם סאטורן על ציר 6-12), נהיה עדים לשיא הצביעות שלהם, אירועים שיוכיחו איך הם מפרשים ביצירתיות את המצב. זו תהיה הדוגמה להעדר יושרה של האיחוד "להסתכל למציאות בעיניים".
כל שניכתב עד כה מעיד גם על המצב הכלכלי של מדינות האיחוד שבו הם דוחים את הבעיות, בניסיון לשמר את כולם ביחד כגוף כלכלי אחד. זה יצליח עד אותו רגע בו תגיע מדינה אחת שתהיה ה"יוצא מן הכלל" ותעזוב, או תועזב, ואליה יצטרפו בדרך עוד כמה מדינות.
בשנת 2016 המנהיגות שם, שתהיה בטוחה ותחשוב שיש לה שליטה על כל מה שמתרחש, תבין די בפתאומיות, בעיקר בגלל כמה אירועים מפתיעים במקומות לא צפויים (עם המעבר של הכוכבים אורנוס על ציר 1-7 וגם אורנוס/פלוטו על אותו הציר), שהסדקים הולכים ומתרחבים, והם למעשה מאבדים שליטה, אבל האירופים גם במציאות הזו ימשיכו להציג מצג שווא של "עסקים כרגיל".
הקונפליקט שלנו כמדינה עצמאית מול האיחוד האירופי צריך להילקח בפרופורציה המתאימה. נכון שזה לא אידיאלי להיות איתם בקונפליקט, אבל הגישה שבה מדינת ישראל מגדירה את הבעיות ומתמודדת איתן בתוך מציאות מעיקה ולא נעימה, עדיפה על מדיניות ה"בת יענה" שהאיחוד האירופי מייצג.
בעקבות "פליטות הפה" של
ג'ון קרי בחדרים סגורים או בתקשורת:
תזכורת מרשימות שנכתבו על דרכו של ג'ון קרי: ברשימה שהופיעה כאן בתאריך 9.8.13 על אופיו של ג'ון קרי נכתב: ""...ההורוסקופ האישי של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי, מספר על אדם אשר אצלו אין קשר בין המציאות והעובדות. באופיו, הוא מכוון את המציאות לפי הרגש שלו ומניח הנחות בלי קשר לעובדות (נפטון על ציר 1-7 במפה האישית). הוא נוטה לעגל פינות, להבטיח ולא לקיים (יופיטר 6-12), לזרוע אשליות ולסגת מהן... קרי רגשי מאוד בתהליכים בהם הוא מעורב (ירח/נפטון 7/10) וגורם לצד השני להרגיש שאם אינו מסכים איתו, הוא פוגע בו מאוד באופן אישי... למעשה הוא חושב קודם על הצלחתו של ג'ון קרי, פחות על המשמעות של סוף התהליך... "
ברשימה שפורסמה ב15.11.13: "...הסגנון הלא-דיפלומטי (בן מזל קשת עם אופק בקשת, שבדרכו הוא בוטה וגולש בקלות גם לגסות רוח) שבו השתמש בזמן הראיון ביום חמישי (7.11.13) הציג את ג'ון קרי האמיתי, המניפולטיבי, שלא טובת המדינה שלנו חשובה לו. רק שהוא לא יהיה עוד אחד מאלה שנכשל בניסיון לקדם הסכם בלתי אפשרי בין הפלשתינים למדינת ישראל. ותחשבו מי מפריע לו?..."
באותו מאמר ציטטתי את הוושינגטון פוסט מאותו שבוע ( בנובמבר 2013)שכתב על ג'ון קרי: "... קרי ייזכר כשלומיאל שהשלה את עצמו..." דיל (העיתונאי) מרחיב ומתאר את נקודות ההתנגשות של ג'ון קרי עם המציאות, בכל חזית וחזית, וכותב: "קשה לחשוב על מנהל קודם של פוגי בוטום (השכונה בוושינגטון בה שוכנת מחלקת המדינה) שהצליח בצורה כה מובהקת לנתק את עצמו מהמציאות בשטח...". גם המאמר הזה הציג את הבעיה שיש לג'ון קרי במילים דומות.
ג'ון קרי הוא הדוגמה לאדם שרק אחרים אשמים אם הוא לא הצליח לממש את תוכניתו בכל תחום. אינני מנסה לגרוע מהעובדות על היותו ידיד מדינת ישראל, אבל אופי זה דבר הטבוע באדם ורק מודעות עצמית יכולה לעזור, מה שהיה מצופה מאדם בגילו ובעמדה ציבורית גבוהה כל כך. בינתיים הוא נוחל כישלונות בכל חזית בינלאומית, הגורמת גם למתבונן מהצד לקחת אותו ואת אמרות השפר שלו בעירבון מוגבל. לא אחת מילים היוצאות מהפה "בלי כוונה" מבטאות מחשבות כמוסות. במשלי פרק י"ח כתוב: "מות וחיים ביד-לשון".
"משחק מילים הוא אקדח, היורה סמוך לאוזן, והוא לא נוצר לדגדוג אינטלקט" (צ'ארלס למב)