לפני כמה שנים, כאשר בעליו של קניון רמת-אביב הודיע שהקניון יהיה סגור בשבתות ובמועדי-ישראל - התנהלה מתקפה תקשורתית עזה נגד ההחלטה. היו שגייסו מיד את ססמת הקרב 'כפייה דתית', עד שהבינו כי בעצם הם המנסים לכפות על יהודי שומר שבת - לחללה.
אחר-כך באו מומחי כלכלה וטענו שההחלטה פוגעת בבעלי המניות ובבעלי העסקים, שכן קניון שומר שבת לא יוכל להצליח, ובמיוחד ברמת-אביב.
השבוע משום-מה לא ראינו כותרות גדולות. רק ידיעה קטנה גילתה שהקניון הזה הצליח יותר מכל הקניונים האחרים וזכה לתשואה הגבוהה ביותר. מעניין איפה הם אותם פרשנים ומומחים שקמו אז לזעוק את זעקת בעלי המניות, שאמורים היו להפסיד את כספם. האם מוגזם היה להודות: סליחה, טעינו?
שיהיה מניין לשאוב
יהודים שומרי שבת אינם מופתעים מהעובדה שדווקא שמירת השבת מביאה שפע וברכה. בכל ליל שבת אנו חושפים את הסוד הזה בפיוט הנפלא 'לכה דודי'. שם נאמר: "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה". בששת ימי המעשה אנו עובדים ומבקשים שתשרה הברכה במעשי ידינו, אולם 'מקור הברכה' הוא השבת. שמירת השבת מבטיחה לנו את מקור השפע והברכה, ואז יש מניין לשאוב בששת ימי החול.
דווקא אנשי-עסקים מבינים את חשיבותה של הברכה. אדם עשוי להתאמץ ולהתייגע, להשקיע כוחות עצומים וכסף רב, וההבדל בין הצלחה לכישלון הוא רק עניין של ברכה. כשיש ברכה, גם עסקה בעלת סיכויים נמוכים יכולה להניב תשואה גבוהה, ואילו כשהברכה נעדרת, גם העסקה המבטיחה ביותר עלולה להסתיים במפח-נפש.
בראייה חומרנית, עבודה בשבת אמורה לתת לאדם יותר כסף. על הנייר יש כאן יום עבודה נוסף, ולכאורה התוצאה אמורה להיות יותר רווח. יש ענפים שבהם העבודה בשבת אמורה להניב אף רווח גדול מהעבודה ביום חול רגיל. אבל ראייה זו מתעלמת מהמרכיב החשוב והחיוני שנקרא ברכה. כאשר מביאים בחשבון את הברכה, מתברר שההיפך הוא הנכון.
משל למה הדבר דומה, לחקלאי שמגדל פרי לייצוא ומחליט להתחכם ולהכניס לתוך תיבות הפרי גם את הפירות המתחילים להרקיב. לכאורה הוא מרוויח, שכן יש לו עוד כמה תיבות פרי, אולם הכול מבינים שבסופו של דבר יפסיד לא את הפירות הרקובים בלבד, אלא גם את הפרי הטוב והאיכותי. בדיוק כך יש לראות את רווחי השבת - זה כסף שאין בו ברכה, והוא עלול לגרור עימו גם כסף כשר.
ייתכן שעל הנייר ירשום האדם לעצמו יותר רווח, על-ידי עבודת השבת, אבל בסופו של יום הוא לא ירוויח אלא יפסיד. גם אם העסק עצמו נראה מצליח, בכסף הזה לא תשרה הברכה. זה כסף שילך לרופאים, לכיסוי נזקים, תקלות, משפטים וכדומה. בסיכומם של דברים האדם לא ייהנה מהכסף הזה, והוא אף 'ירקיב' כספים נוספים.
הפלא של אל-על
העבודה בשבת דומה לאדם שמתקין ברז נוסף בחבית, אך לא שם לב שהברז דולף. לכאורה יש לו ברז נוסף, מקור שפע נוסף, אך הדליפה תגרום בסופו של דבר שהחבית תתרוקן והוא יישאר עם הרבה ברזים אך עם חבית ריקה.
הקניון ברמת-אביב הוא דוגמה אחת מני רבות. עדיין זוכרים אנו את אל-על, שהייתה חברה כושלת בזמן שעבדה שבעה ימים בשבוע. כאשר הממשלה כפתה עליה לשבות בשבת, זעקו מנהליה שזו מכת-מוות לחברה: אם בעבודה של שבעה ימים היא מפסידה, הרי כשתשבות בשבת - תקרוס כליל. והנה זה פלא, מאותו רגע שהחברה חדלה מלטוס בשבת, היא החלה להרוויח.
בעשרת הדיברות נאמר: "על-כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו". השבת היא יום של ברכה, שמעניק שפע וברכה לששת ימי החולין. שמירת השבת היא סוד הצלחתו של העם היהודי. שבת שלום.
המאמר מתפרסם בגיליון 948 של 'שיחת השבוע'