הקמת מדינה ערבית-פלשתינית ממערב לירדן - מעבר לכך שאין זה מקובל שעם מוותר על חלקים ממולדתו מרצונו החופשי ומוסרם לזרים - נראית להיות מרשם לחורבן מדינת ישראל, שכן שטח ארץ ישראל שממערב לירדן קטן מידיי על-מנת שיכיל שתי מדינות ריבוניות, חמושות וברות הגנה.
גם אם יוסכם מראש על פירוז המדינה הפלשתינית לא יהיה לכך ערך, כי על-פי המשפט הבינלאומי לכל מדינה יש "זכות הגנה עצמית", ולפיכך היא חופשית להתחמש לפי הבנתה. מדינה חמושה זו עלולה לגרום לחורבן מדינת ישראל בסיועה של לפחות אחת ממדינות ערב השכנות ו/או בסיועם של מיליוני פליטים פלשתינים וטרוריסטים מבית מדרשו של בן-לאדן, שיכנסו אליה באורח חופשי.
הצפי הוא, שכנופיות הטרור של מדינה זו, אם תוקם חס וחלילה, לא יחזירו את חרבן לנדנה אלא לאחר שיחריבו את מדינת ישראל ויהרגו בנו ככל שיוכלו. מכל מקום, כול שטח מדינת ישראל יהיה בטווח תותחיה. לישראל דרושה, מבחינה אסטרטגית, שליטה וריבונות על כול ארץ ישראל המערבית, כולל חבל עזה, על-מנת שתוכל להתגונן נגד הכוונות להשמידה. גם אם למנהיגי הפלשתינים בעת הזאת אין כוונות להשמידנו - ואין ביטחון שאכן זה כך לאור תכונותיהם של הערבים אויבינו והצהרותיהם הגלויות, ראה גם הודעתו של אבו-מאזן כי פליטי 1948 וצאצאיהם יחזרו לבתיהם בישראל תוך חמישים שנה - הרי עצם היכולת להחריבנו הינה סכנה מתמדת לקיומנו כמדינה וכיחידים.
סוגיות הדמוגרפיה והשלילה שבשלטון על עם זר הינן משניות לסכנה שמדינת ישראל תושמד. הסוגייה הדמוגרפית לא הייתה בעבר מכשול במהפכה הציונית, לדוגמה: במדינה היהודית שהוסכם להקימה בשנת 1947 על חלק מארץ ישראל המערבית, היו אמורים להיות 500,000 יהודים (ללא ירושלים) ו-400,000 ערבים. אין ספק שסוגיות אלה זקוקות לפתרון מוסכם עם הערבים ועם הקהילה הבינלאומית. מכל מקום, האחרונה אימצה את "מפת הדרכים" - שהיא שלילית מבחינת ענייניה של מדינת ישראל - שתנאי ראשון ליישומה הוא פירוק ארגוני הטרור הערביים והנהגת סדר ודמוקרטיה ברשות הפלשתינית; אלא שאלו רחוקים שנות דור ויותר מלהיות מיושמים, ואם כך על שום מה אצה הדרך למציעים את ההינתקות מגוש קטיף, שהיא אנטי ציונית ואנטי ביטחונית.
נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש אמר לא פעם, שלא ניתן לאכוף על הצדדים בסכסוך הישראלי-פלשתיני הסדר, וכי הסדר ייעשה רק בהסכם ביניהם במשא ומתן ישיר. ואילו מזכיר המדינה לשעבר של ארצות הברית קולין פאול הסביר, שהכוונה היא להקים מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל ולא במקומה. גם ללא אמירות אלה, של ראשי ארצות הברית, אין ראש ממשלת ישראל ושריו, ויועציהם בענייני מדינה, בעת הזאת ובעתיד לבוא, רשאים להסתכן בחורבן העם היהודי היושב בציון ומדינתו, על-ידי הסכמתם להקים מדינה פלשתינית ממערב לירדן.
ראוי היה שסוגיה אסטרטגית זו תעלה, בהרחבה רבה, על סדר היום הציבורי ועל סדר היום הלאומי, תוך מתן פומבי רב לדיונים ולמסקנות. יש לייחס חשיבות יתר למסקנותיהם של משתתפי רב-שיח אסטרטגי זה שהינם מומחים מהאקדמיה, אנשי צבא בדימוס ומומחים מארצות חוץ, שאין ספק באובייקטיביות שלהם. תפיסתם של אלופים העוסקים בפוליטיקה, כגון תומכי "הסכם ג'נבה", אינה רלוונטית מאחר והם בעלי תפיסה סובייקטיבית.
חשוב לשנן את האפיגרף בספרה של פרופ' אניטה שפירא חרב היונה, הלקוח מיצירתו של נתן אלתרמן "ליל המצור" מתוך שמחת עניים, היכול לשמש גם לתיאור הסכנות הנובעות מהקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, לאמור: "… ליל מצרים, ליל ניסיון, ואת נכונה ולמודת ניסיון, ראיתיך נואשה ראיתיך חמושה, שריד ופליט לי ומצח נחושה… ראיתיך ואבין כמה דק התג שבין טרם-שואה וערב-חג …".
