בחודשים האחרונים עלתה שאלת מעמדו של "התחקיר הצבאי" לדיון ציבורי, אשר התבטא ביתר שאת במסגרת דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. היו שטענו כי תרבות התחקירים בצה"ל פגומה, שכן אין במסגרתה מערכת של ענישה על מעשי זיוף והטעיה מצד האחראים לביצוע התחקירים, וכי היו לא מעט מקרים של חיפוי וניסיון לטייח עובדות.
אכן, נראה כי התחקיר הצבאי טומן בחובו פגמים רבים, אשר הובילו, לא פעם, לשיבוש הלכי חקירה, סילוף עובדות בשטח והסקת מסקנות שאינן עומדות בקנה אחד עם שהתרחש. הדוגמה הבולטת לכך היא פרשת חקירת הפיגוע בוואדי חראמיה. "קציר הדמים" עורר תגובות נזעמות מאוד בציבור, בעיקר בקרב המשפחות השכולות, והותיר סימני שאלה קשים, שנענו בחלקם, רק לאחר שהרמטכ"ל, משה יעלון, הורה על חקירה מחודשת. על-פי דברי בכירים, מסקנות התחקיר הראשוני היו "רצופות שגיאות".
ביום 28.02.2005 דיווחה התקשורת כי צה"ל החליט, בהמלצת ועדת החוץ והביטחון, לבצע רפורמה בתחקירים. על-פי ההחלטה, חייל/קצין שישקר במסגרת תחקיר צבאי, ייענש בחומרה, יהיה צפוי לעונש מאסר, וקידומו ייפגע. עוד הוחלט, כי החוקרים ייבחרו מפיקודים אחרים ומתוך מאגר של קצינים במילואים על-מנת שלא ליצור ניגוד אינטרסים.
אין ספק כי החלטת הרמטכ"ל הינה עתירת מוכנות לשינוי, שיפור, והכרה כי במצב הנוכחי, תרבות התחקירים אינה מוכיחה עצמה לטובה. בד-בבד, יהיו שיטענו כי ההכרעה בעניין זה התקבלה מאוחר. מאוחר מדי. עם זאת, ברצוני להפנות תשומת לב דווקא לדברים שאומר מנהל ועחו"ב, תא"ל (במיל.) אבריאל בר-יוסף, ולפיהם "אלמלא התעקשותם של הח"כים על כך שיש בעיה קשה בכל הקשור לתרבות התחקירים של צה"ל, ואלמלא תביעתם להכניס שינויים משמעותיים בנהלים הקיימים... ספק אם היה מתבצע שינוי כלשהו".
הנה כי כן, יש להודות ולקבל בברכה את נטילת האחריות הפיקודית, את יישום מסקנות הוועדה ואת שינוי מדיניות התחקירים. עם זאת, דבריו של בר-יוסף מעלים שאלות קשות באשר למדיניות הצבא. האם היה צורך להמתין ללחץ פוליטי כה רב על-מנת להביא לשינוי תפיסת המדיניות הצבאית?
ניתוח דרך ההתמודדות של הצבא עם התחקיר הצבאי, מזכירה את דרך התמודדותו של צה"ל עם דרישת האוצר לפיה יש לקצץ בתקציב הביטחון ובתנאיהם של אנשי הקבע. בתחילה, הצבא התנגד בתוקף לדרישות שהועלו, והדגיש כי זוהי פגיעה בביטחון המדינה. באחרית, רק בלחץ האוצר, ניאות צה"ל לקיצוצים הנרחבים, ואף ניתן היה לשמוע את הרמטכ"ל כמודה על נחיצותו של הדחק הפוליטי, על-מנת לקדם רפורמות בצבא.
שני האירועים הללו, מלמדים אפוא על הקושי של הקצינים הבכירים להתאים את הצבא לשינויים מתבקשים בכל הנוגע לביקורת הישירה על דרך התנהלותו וניהולו. זאת ועוד: אירועים אלו מעידים על קיומן של שתי נקודות ציון חשובות: הראשונה - חשיבות הפיקוח והבקרה הפרלמנטארית הנחוצה, באמצעות ועחו"ב; והשנייה - את הצורך להסיר מעל כתפי צה"ל את הילת הקודש הצונפת אותו עד כדי אטימת חדריו מפני ביקורת ציבורית לגיטימית.
יתכן כי הביקורת על התנהלות הצבא אכן הכרחית לשם הובלת רפורמות ויישומן. אל לנו לחשוש מפני עינו המבקרת של הדרג הפוליטי. ההרמוניה בין שני האורגנים, צה"ל והמערכת הפרלמנטארית, נראית היום חיונית יותר מתמיד בכדי להניע גלגלי קידמה ולעצב את צה"ל בהתאם למציאות המשתנה אל מול אתגרים חדשים. מכל מקום, יש לקבל בברכה את החלטתו של הרמטכ"ל, משה יעלון.
______________________
המחבר הינו סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה; יו"ר ארגון הנוער הדיפלומטי YADI International
Youth Active Diplomats for Israel
