בס"ד
כוס ויסקי בידם, חוגגים ושמחים!
הקרחת נוצצת מרוב נחת. על נפה ענקית רוקדים וחוגגים. הנפה נעה ימינה ושמאלה, וכך העליזים נעים ימינה ושמאלה, בקצב הרעידות.
יש! אנחנו כאן! לא נפלנו למטה! וככל שהנפה לאט לאט מתרוקנת, כך גדלה שמחת החוגגים. הנצחון בידינו! זועקים מדושני עונג, העברנו את החוק בוועדה! הערבים איתנו! החרדים איתנו! עשינו הסטוריה! חיוכים מחוף אל חוף, חיבוקים ונשיקות...
ולפתע, רעש והמולה... פנו דרך! פנו דרך! הגיע שר ההסטוריה. והשר הנכבד, נוטל את הנפה ומשליך בזריזות לפח האשפה את כל הפסולת שנשארה על פני הנפה.
אוי! אוי! זועקים המכובדים. מדוע ? מדוע?
והנה קול גדול: פנו דרך! פנו דרך! הגיע הגואל! ועומד מלך המשיח על גג בית-המקדש ומכריז: ענווים, הגיע זמן גאולתכם!! ומכל העברים החלו רצים המונים.
ראשונים, הגיעו הנבחרים בחליפותהם המחויטות... אנחנו הנבחרים, נציגי העם! אנחנו המחליטים! אנו קובעים את ההסטוריה... אנו יודעים לשיר את "שתי גדות לירדן", התגאו וניפחו את חזם...
"אין לכם כאן מקום"! מכריז הדובר. כאן צריך אנשים ישרים צנועים ונאמנים. מספיק לנו נבחרת של י"ג נאמנים מכם. כל השאר, להסתלק!
והנה מגיעה שיירת ג'יפים נוצצים .T.V מכריזים השלטים על המכוניות. אנו תמיד נכנסים לכל מקום! תנו לנו להכנס! כולם נותנים לנו כבוד! וכולם רצים אלינו להתראיין. אפילו היה דובר שגילח זקנו למעננו!
אך הסדרן מניף ידו. מצטער. כאן צריכים רק אנשי אמת. יש לנו נציג, חסיד אחד מכם שמסקר ברווח וזה מספיק. בנוסף לכך, כעת שהגאולה השלימה כבר כאן, לא צריך אתכם. האמת כבר יצאה לעולם. וכך היה גם גורלם של הפרשנים למינהם, שתמיד ידעו בביטחון גמור מה יהיה... הכל כרצון ליבם הטועה והתוהה.
והנה מגיעה חבורת לובשי מדים נוצצים. אנחנו גנרלים! תנו לנו לעבור! אנחנו אלה ששמרנו על ביטחון המדינה! בזכותינו...
עיצרו! מרים ידו הקב"ט עם ה'. כאן מחפשים גיבורים אמיתיים שאינם חתים מאיש, גיבורים שאינם מתחבאים מאחורי בטונדות. אנשי חיל שאינם מסתגרים במגדלי-ביוב מסורגים. כאן צריכים לוחמים אמיצים שנוסעים ברכב רגיל ללא פחד ומורא! כאלה שמכירים את עמלק ועוזריו ונלחמים בהם ולא מדברים איתם! רק לאנשי מסירות נפש יש מקום. השפילו הגנרלים את הכתפיים המקושטות בבושה ופינו דרך לחבורה הבאה.
אנו אנשי ארץ ישראל השלימה! מכריזים בגאון בעלי הכיפות הצבעוניות. כיתות כיתות מתקרבים ובאים. אנו נדבקנו חזק חזק לכסאות כדי לשמור על ארץ-ישראל... שמרנו אמונים! לא נטשנו לרגע! נצמדנו לכסאות לשם שמים! ובפתח עומד ד"ר סוד ה', מנענע בראשו ואומר: ה'נאמנות' שלכם נתנה לי הרבה עבודה... וחוץ מזה, הפתח צר ולא ניתן להכניס כסאות... מלבד זאת, בקודש פנימה כולם עומדים ואין כלל כסאות. מה תעשו שם???
והנה מגיע ציבור רעשני וזועק: לחם עבודה! ובעל השפם ההולך בראש דורש להיכנס: מגיע לי! יש לי חבורה של בנאים לבנין המקדש! לכולם יש פנסיה! אנחנו תמיד דאגנו לחלשים ולמסכנים. מגיע לי!
צר לי מאד. כאן צריכים רק אנשים שונאי בצע, שהעקרונות והאמת חשובים להם ולא הכסף! אנשים אמיתיים שלא מתפתים גם שמציעים להם הרבה כסף. אנשים שלא יוותרו על הנמל תמורת כסף! בבקשה להפגין בצד ולא להפריע.
והנה חבורת מכובדים נשואי פנים מתקרבת בהליכה מעוררת כבוד. זקניהם הלבנים בולטים לרחוק. בידם מחזיקים את דגל התורה. " אנו לומדי התורה, מחזיקי הדת בארץ ישראל! תנו לנו להיכנס! אנו הדואגים לקצבאות לאברכים ולקיום התורה בארץ הקודש!
מצטער רבותי, אומר הרב האזורי, כאן צריכים תורה אמיתית. תורת ארץ-ישראל. תורה בלי ארץ, היתכן??? תורה הגורמת חלילה, לפיקוח נפש של אלפים מישראל??? אנו מחפשים בני תורה הלומדים במסירות נפש, הלומדים תורה שלימה הכוללת: תורה, עם וארץ והחוט המשולש לא ינתק!
ובצד, עסוקה חבורה כתומה, בלימוד התורה, בישוב הארץ, בגמילות חסדים.
בואו! בואו צדיקים! אתכם חיפשתי!
והחבורה הכתומה מתנהלת בנימוס ובכבוד הדדי. "עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה", מלמל אחד הזאטוטים הכתומים. "שכח מזה" ענה לו הכרוז "הדרך כבר מאחורינו, 2000 שנות גלות כבר מאחורינו, השואה, המלחמות, הכל חבלי לידה של המשיח. כאב לכם נכון? מה לעשות? ראיתם פעם לידה ללא כאבים??? לכם אנו זקוקים לבית- המקדש! אתם שעמדתם במסירות נפש בכל הניסיונות, לכם מגיע הכבוד להיכנס אל הקודש פנימה!
בצד, עומד נזוף הס.מ הקטן ומיילל: "ניצחוני, ניצחוני, עשרות נסיונות שלחתי להם ולא עזר לי כלום. שלחתי להם אבנים שריסקו את מכוניותיהם ולא נשברו. שלחתי להם מבחר מלאכי חבלה שיירו עליהם, אלפי פגזי מרגמה, טילים שיצרנו במיוחד, מטענים רבי עוצמה, לא נתנו להם לישון בלילות, הברחנו את כל הקרובים שיפחדו ולא יבואו לבקר, אך שום דבר לא שבר אותם.
ולא עוד, אלא ככל שעינו אותם, כן פרו, רבו ויפרצו מאד מאד!!! הטילו עליהם מכות כמו במצרים, אפילו נטלו מהם נשמות קדושות וגם זה רק חיזק אותם. חיפשנו משהו מיוחד שישבור אותם. כל המומחים במנהלת אמרו, שהכסף תמיד משפיע. כך עשינו: ביטלנו להם את ההנחה במס-הכנסה, קצצנו את מכסות המים לחקלאות, לקחנו להם את הפועלים הערבים, הביאו עובדים מ"אופקים", הפסקנו גם את זה. הביאו תאילנדים וגם אותם גרשנו. אומנם היה קצת קשה, התאילנדים מאוד אהבו את "גוש-קטיף", אך הבאנו במיוחד את שרת החוץ מתאילנד והם הסתלקו. סגרנו להם את כביש "כיסופים" פעמיים ביום כדי לשבור אותם.
אך הם חזקים מפלדה! האמונה שבקרבם מחזיקה אותם. הרחקנו את הספקים מהאזור, אפילו "עלית" לא מגיעה אך גם זה לא עזר. גם אחרי שעשינו עשרות מסיבות עיתונאים ורעש גדול, לא גילו חולשה. קיימנו דיון סודי בחווה וכל המומחים מהקזינו ב"יריחו" אמרו, שהכסף יעוור עיני צדיקים. תראו איך זה עובד יפה בממשלה ובכנסת. כל הערכים והאידיאולוגיות, נופלים מול הדולרים..."
ואז יצאנו במתקפה רצינית: עשרות אלפי דולרים לכל משפחה! פרסמנו כתבות ענקיות אצל חברינו הנאמנים בתשקורת. הפחדנו אותם: פרסמנו תמונות של מחנות מעצר, איימנו עליהם בחמש שנים מעצר!
מנגד הבטחנו להם ישובים חלופיים נהדרים! וילות חלומיות! מול הים! אך כלום לא עזר. בקושי אספנו מנין של תושבים מהססים שהושפעו מהתשקורת...
זהו. נשברתי. איני יכול עליהם!
התושבים ב"גוש-קטיף" הם כמו זיתים: ככל שמכים אותם כך יוצא יותר שמן. כמו ביצה: ככל שמבשלים אותה, כך היא מתקשה יותר. בעצם מה יש לי להתאונן? הם כמו כל הגיבורים ,כמו המכבים בהסטוריה היהודית. המצאנו במנהלת המצאה גאונית: ניישב אותם בבתי מלון! מי לא ירצה ללכת למלון על חשבון המדינה? אך הם אפילו לא התלהבו מהרעיון. ראיתי איך השקר אין לו רגלים ולכן כל מה שהצענו נפל.
כך גם נפלו לוקחי השוחד מהקזינו וכל השותפים שלהם.
נראה שמהשמים עוזרים לצדיקים שב"גוש-קטיף". יש להם שם חבורת צדיקים רצינים, היושבים סביב כסא הכבוד ועוזרים להם מלמעלה. אני ממש לא מבין, לא הגיוני! איך בכל הישובים שבהם נופלים הפצמרי"ם והטילים, אין דירה אחת ריקה???
הכל השגחה אלוקית. הכל ב"גוש-קטיף" הרבה מעל הטבע. אין מישהו שיכול עליהם! לימוד התורה העצום, גמילות החסדים ואהבת-ישראל שבמקום, יוצרת כיפת מיגון שלא חדירה לזיהומים. פשוט מרחבים מוגנים!
זוז הצידה קטן ומאוס! יצאה בת קול ואמרה: "יצורים קטנים כמוך, מקומם בפח האשפה של ההסטוריה. פנה דרך לצדיקים האמיתיים! ליראי השמים שלא פחדו מאיש! כתום זה: כ - תום. שלימות! תמימות! ענווה! אוהבי תורה ואדמה! לא מחפשים כבוד! לא אוהבים בצע!
הבטחת להם מליונים ואפילו לא באו לדבר איתך! שלחת להם מכתבים מתחנפים ופתיונות ולא עזר לך. לך חזור לשדה והם יזכו לראות פני שכינה". "הסוד הגדול היה ידוע להם", ילל יונתן הקטן, "הם ידעו שהם בתקופת חבלי משיח וכמו בלידה: כל ציר, כל כאב, רק מקרב את הגאולה השלימה! וככל שהלידה קריבה, כך גם הכאבים והזעקות...
אך הם, שידעו מה זו לידה, חיכו בסבלנות ,החזיקו למעלה ולא נפלו למטה, לא התפתו להבלי העולם הזה וזכו להכריז: מזל - טוב!