"הרב רק ייחל למותו של ראש הממשלה", הסביר עו"ד מזוז את החלטתו לא לפתוח בחקירה נגד הרב עובדיה יוסף.
כזכור, הרב עובדיה אמר כי הקב"ה ייתן לשרון מכה ממנה לא יקום. החלטתו של היועמ"ש, לשם שינוי, נכונה, מפרשת בצורה נכונה ונבונה את האיסור הפלילי על הסתה לאלימות (לחקור את הרב יוסף בגלל איומים כנראה אפילו אנשיו של שי ניצן לא העלו על הדעת), היא תוחמת נכון בין שיח ציבורי, אלים ומכוער ככל שיהיה, לבין שדה המקושים הפלילי של האיסורים על ביטוי רעיונות.
אולם, לנוכח זהותו של הדובר ולנוכח חקירות אחרות שנפתחו לאחרונה נגד אנשים שייחלו למותו של ראש הממשלה, חוששני כי הטעמים להחלטה הנכונה (וגם להחלטות האחרות, השגויות) היו במידת מה מסריחים מבחינה ציבורית.
הנימוקים של היועמ"ש, לפיהם מדובר אך בייחול ולא בקריאה לפעולה שיש עמה סכנה למעשה אלימות תקפים גם לסטיקר בגינו נחקר איתמר בן גביר לפני כחודש. קשה מאוד למצוא הבדל משפטי ממשי בין האמירה "אריק, לילי מחכה לך" לבין האמירה "הקב"ה ייתן לשרון מנה אחת אפיים ממנה לא יקום". שני הביטויים אינם ראויים בשיח הציבורי, שניהם מאירים את אומריהם באור בלתי מחמיא. הגם שהסטיקר גס ודוחה יותר, שני הביטויים מייחלים למותו של ראש הממשלה, אך שניהם רחוקים באותה מידה מן הסכנה שמא יקום איש ויעשה את המעשה. בשני המקרים לא נאמר במישרין כי המוות צריך להיגרם עקב פגיעה פיסית אלימה ברה"מ, אך שניהם רואים במותו דבר חיובי.
מדוע אפוא איתמר בן גביר נחקר בחשד שהפיץ את הסטיקר ואילו הרב עובדיה זכה להודעה שלא ייחקר, עוד בטרם פרסם את דבר התנצלותו?
הסבר אפשרי אחד הוא שעו"ד מזוז אינו בקי בחוק, וסבור כי בשני המקרים ראוי לפתוח בחקירה, אך משיקולים הפוליטיים, כאשר נוח לו הוא מפעיל את נחת זרועה של המשטרה כנגד הפעילים הפוליטיים הקולניים והצווחניים ביותר, וכאשר אין הדבר נוח מרפה הוא מהדוברים. כך איתמר בן גביר הוא טרף קל, הרגיל בחקירות, שניתן לגרור אותו למשטרה כל אימת שרוצים לעשות דבר מה למען יראו וייראו, אך הרב עובדיה הנו אובייקט פחות נוח פוליטית לחקירות סרק. היועמ"ש פשוט חשש לעורר את חמתם של חסידי הרב ולא רצה לכרסם במעמד הפרקליטות באמצעות חקירה נוספת שלא תוביל, בוודאות, לכתב אישום. כלומר, היועמ"ש עושה שימוש סלקטיווי "אמיתי" במשפט פלילי לצרכים פוליטיים - הוא חשב שזה וזה מהווים עבירה, אך חקר רק את בן גביר. אם כך, היועמ"ש גם טועה בהבנת החוק וגם נטול אומץ ציבורי כדי לעמוד מאחורי פרשנותו הוא לחוק ולאכוף אותה במידה שוויונית, בלי להפלות בין הרב עובדיה לבן גביר.
אולם, אני מטיל ספק בהסבר זה. עו"ד מזוז עבד שנים רבות במשרד המשפטים לפני שמונה למשרת היועמ"ש והצטיין בעבודתו, חזקה עליו שהוא יודע דין היטב ומבין כי חקירתו של בן גביר בגין הסטיקר הנה חסרת בסיס, כמו חקירה של הרב עובדיה. אם כך, בן גביר נחקר על דבר שאינו מהווה עבירה, גם לדעת היועמ"ש (כפי שהובעה בעניינו של הרב יוסף).
לחקירה על התבטאות פוליטית שאין בה עבירה יש תכלית אחת ויחידה - להטיל פחד על הדוברים, לשתק את הביטויים החוקיים, אך המגעילים והלא נוחים וגם לצבוע את המתנגדים הקיצוניים של הממשלה בצבעים פליליים. זהו שימוש סלקטיווי "מזויף" במשפט פלילי, כאשר היועמ"ש יודע שאין מדובר בעבירה ואף על פי כן חוקרים אדם על לא כלום, כדי להטיל אימה עליו, על תומכיו, ולבזות את מחנהו (שגם ככה נפגע תדמיתית בזכות מעלליו האמיתיים והמדומים של האדון בן גביר). זהו שימוש במשפט פלילי לשם דה-לגיטימציה פוליטית, זהו מאפיין מובהק של משטר רודני.
בין אם עו"ד מזוז אינו יודע דין ועושה שימוש סלקטיווי "אמיתי" במשפט פלילי, ובין אם הוא יודע את הדין ועושה בו שימוש סלקטיבי "מזויף" על-ידי חקירות סרק, אין הוא יכול לשמש יועמ"ש במדינה המתיימרת להיות דמוקרטיה המוקירה את שלטון החוק. במשטר כזה אין מקום בלשכת היועמ"ש לא לכסילים, לא לפחדנים ולא לשליחי הרודנים.
_____________________
הכותב הינו עו"ד הלומד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת הארוורד