פרשת עמוס ברנס - "החיפזון מן השטן"

אני קורא את הראיון שהעניקה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, לעיתון הארץ במוסף סוף השבוע. קורא ולא מאמין. אני יוצא למד כי בפרקליטות המדינה למדים את פסק דינה של כב' השופטת דליה דורנר, בכל הקשור לקיום או לאי קיומו של משפט חוזר לעמוס ברנס בפרשת רציחתה של החיילת רחל הלר זכרה לברכה. אכן, כך יש לעשות. ללמוד את ההחלטה כדי שורשה, ולהחליט בערבו של יום בין שתי האופציות אשר נתנה השופטת המלומדה להיעשות: האחת: קיום משפט חוזר על כל המשתמע מכך (וראה לעניין זה את הרשעתם החוזרת של רוצחי דני כץ ז"ל). השניה: זיכויו של עמוס ברנס מכל אשמה - כשאגתו רבת השנים של האיש - לחפותו המוחלטת. אלא מאי? - עוד במהלך השבוע הקודם, יצא עיתון ידיעות אחרונות, יחד עם טובה צימוקי, ב"מריחה" [שלא לומר ב"נפיחה" כלשון שופט אחד בבית משפט אחד... לעניין אחר...] בת חצי עמוד - ובהבלטה - כתבה על-פיה כבר למד היועץ המשפטי לממשלה את ההחלטה, ו"דעתו"/"המלצתו של רובינשטיין גובשה כבר - ואשר על-פיה - יש דיות בראיות כנגד ברנס משום להביאן כדי הרשעתו בפלילים - באשמת רצח החיילת. הוא כבר משוכנע בכך. די היה לו משום מספר ימים לקרוא, ללמוד, להיוועץ ולהחליט, בעיקר ברוח ימים "שקטים" אלו, אשר הותירו לו אין סוף זמן ושקט נפשי... מאי משמע לן? - פרקליטת המדינה מכריזה, מחד, כי לומדים שם את התיק, על ההחלטה וטרם גיבשו החלטות. מאידך, בא היועץ המשפטי לממשלה, ומכריז, באמצעות "שופרו" של נוני מוזס, כי ההחלטה אצלו כבר גובשה, דעתו מוצקה, איתנה, נחרצת, והתיק ישוב לבית המשפט המחוזי, ככתב אישום באשמת רצח החיילת. אז למי להאמין לכל הרוחות? - אתמה. זה אומר: למדנו והחלטנו. זו אומרת - נלמד ונחליט. לא זו אף זו: דמי רותח משום השימוש הנקלה בשופרו של ידיעות אחרונות משום הדלפה של ממש, עוד בטרם סיימה הפרקליטות עצמה ללמוד את התיק (והרי היא ורק היא אמורה לעמוד ו"להגן"/לגונן על החלטותיה (באשר תהיינה), הנה כבר יש מי ש"החליט" בעבורה ... ונתמה - מה יקרה בבוא היום אם הפרקליטות תאמר: "אין כתב אישום", וזאת "על גופתי המתה" [תרתי משמע...] ואל מולה יחליט "הבוס הגדול" רובינשטיין כי "יש כתב אישום". אז מי יגן על "כתב אישום" זה? רובינשטיין עצמו? המתמחה שלו? הפרקליטות שהחליטה ההיפך? מי לכל הרוחות?. ועוד יש להדגיש: עוד בטרם קיבל פרופ' קנת מן, האיש העומד בראש הסנגוריה הציבורית, את "ההחלטה" או "ההמלצה" - ובטרם קיבל אותה עמוס ברנס - לידיו - מקבל אותה "עם ישראל בהמוניו" בעזרת "השופר". ואתמה - הזהו מנהל תקין?. מה ביקשתי לבוא ולומר?: ראשית דבר לקבוע כי: יד ימין אינה מתואמת עם יד שמאל. זה אומר בכה. זה אומר בכה. שני דברים הפוכים מעיקרא והקורלציה ביניהם אינה אלא שלילית; שנית: על שום מה ולמה לצאת בהכרזות ובהדלפות בטרם נלמד התיק, מחדש, בטרם נלמדה החלטת כב' השופטת דורנר, בטרם "תאמו עמדות" [להבדיל מתאמו גירסאות...] היועץ המשפטי לממשלה ועדנה ארבל ביחד; ושלישית: מה ביקש מוסד היועץ המשפטי לממשלה להשיג בהדלפה המוקדמת - לבוא ולומר?. שמא ביקש הוא ליתן לנו את "תחזית" "מזג האוויר" בכל הנוגע ל"רוחות הנושבות" שם - מעלה צאלח אדין 29 בירושלים? אמור מעתה: "הדרא קושייא לדוכתא" - חוזרת השאלה למקומה - לכור מחצבתה - האם הוחלט?, מתי הוחלט?, מי החליט, ומה הוחלט... ועוד לא שאלתי: למה הוחלט... ואיך הוחלט... ומילה אחרונה בטרם אסיים: בימים אלו ממש פסקה כבוד השופטת דליה דורנר פסק דין בערעור הקשור לחומרת עונשו של נער ערבי בגין מעשיו. נהגה השופטת דורנר בעניינו של הנער לקולא - בבחינת ביכרה את דרך "בית הלל" על דרך "בית שמאי". קבעה השופטת את שפסקה וטעמיה ונימוקיה עימה. אלא, שה"חשבון" הפתוח ש"פתחה" עם הפרקליטות בפרשת ברנס, היה כה "טרי", עד כי שמענו ביקורת על פסק דינה מפי הפרקליטות. האם זה תקין? האם לא קיבלנו כאן "חץ מורעל" מ" קול משרד המשפטים ב... ירושלים", לעבר בית המשפט העליון, בבחינת רמיזא שאומרת משהו בנוסח כגון דא: "לא קיבלנו בפרשת ברנס פסיקה לטעמנו - הנה הקונטרה שלנו במתיחת ביקורת"? האם שכחו בפרקליטות המדינה את אותו קורס במשפטים אשר בו מלמדים על האפשרות לבקש, למשל, דיון נוסף... ואם שכחו שם קורס זה, אז יפנו נא לאותן השתלמויות שמעמידה לשכת עורכי הדין מעת לעת... ולסיום של ממש...: טוב וראוי היה לו היועץ רובינשטיין, לו רק יחדל מלחפש את המפתח מתחת לפנס המואר דווקא, אלא ובעיקר טוב יהיה לכולנו, לו ילמד הוא את התיק של ברנס, מבראשית, יחד עם החלטת השופטת דורנר, בבחינת שנאמר: "הפוך בו והפוך בו דכולא בו", ויבוא חשבון - דווקא עם אותם אלו שהביאו להרשעתו של חף מפשע באמצעים פסולים, בלתי כשירים, לשון המעטה ומזעור. לא בכדי גורס כבוד השופט חיים כהן, ייבדל לחיים טובים וארוכים, לשעבר מ"מ נשיא בית המשפט העליון, גדול וידען של ממש בעולמה של "תורת המשפט", כי עוול משווע נגרם בהרשעת עמוס ברנס. לרובינשטיין קשה ככל הנראה אמירה נחרצת אשר זו. קלה יותר הדרך "לגונן" על הממסד, מקום בו ראוי היה להשיב את כבודה האבוד של מערכת בתי המשפט, ששגתה תוצאי "הזנתה" בראיות פסולות ונפסדות. "הוי כמה בלתי מתאימים הם אלו השולטים בך", כך היה קיקרו [ציצרו] מסיים את דברו בעניין הפרשה המצערת כמפורט מעלה - ואידך פירושו זיל גמור...