חברות וחברי כנסת נכבדים, קראתי בימים האחרונים במידה של תדהמה, את מסע הדמוניזציה הנוראי שמתחולל בימים אלו נגד תרופה, שמזה 70 שנה מחזירה לילדים את חייהם ואת ההזדמנות לעשות משהו בחייהם - ללמוד, להתקדם, להתגבר על חסמים חברתיים הנגזרים מתת ההישגיות המתמשכת המאפיינת ילדים עם הפרעות קשב.
הפרעת קשב נגרמת על-ידי ליקוי בייצור הדופאמין, שהוא אחד החומרים המקשרים במוח. אני מעדיפה להסתייע בשפה ציורית ולא רפואית לתיאור המצב: בהיעדר קישור מספק בין פרודות המחשבה - הופכת זו למקוטעת. הסתברותית, יש חפיפה שלא נבדקה מחקרית דיה, בין אינטליגנציה גבוהה במיוחד לבין הקצרים הנוירולוגיים הללו. לשם כך הומצא הריטלין, שבעזבו את הגוף בתום פרק זמן ההשפעה (4-8 שעות, תלוי בסוג) - לא נותר ממנו זכר.
אני אמא לילד עם הפרעת קשב קלה, שלא לוקח עדיין ריטלין משום שבנפח תעבורת המידע הנדרשת בכיתה ג', תבונתו, הכוונה הורית נכונה, מסגרת מסודרת וחוגים המלמדים אותו אסטרטגיות ארגון וביצוע, אין לו צורך עדיין בתרופה. בהחלט ייתכן שבהגיעו לחטיבה או לתיכון, הריטלין יהווה עבורו את ההבדל בין הצלחה מסחררת לכישלון מוחץ. אני מכירה ילדים אחרים, שהריטלין פשוט הציל את חייהם ועתידם.
"מסע הפחדה" זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במסע הדמוניזציה הזה נגד הריטלין. בדרך כלל, כשאני מגרדת את פני השטח אני מוצאת שם סימנים ברורים לעמותה אינטרסנטית הקשורה לכת הסיינטולוגיה ולעולם הטיפול האלטרנטיבי, שבחלקיו השרלטניים - מציע מרפא לתסמונת שהיא מצב כימי קבוע, לכל החיים, ולא מהרפואה האלטרנטיבית תבוא ישועתה.
אני לא תמהה, לצערי, על חלקו של ח"כ חמי דורון בקידום מסע ההפחדה הזה. מי שקשר את עצמו לקבוצות אינטרסנטיות בעבר (למשל, בעניין חוק חזקת הגיל הרך, להבדיל), שמתוצאות עשייתן נגזר עוול לקבוצות אוכלוסייה שהוא לא כלול בהן, לא מן הנמנע שימשיך לעשות זאת גם כאן. אני מתפלאת, לעומת זאת, על חלקה של הכנסת כולה במתן לגיטימציה למסע ההפחדה הזה.
קראתי גם את העדות של אותו בחור בן 26 שהופיע בפני הוועדה. עדותו התפרסמה כאן באתר.
www.nfc.co.il/archive/0017-D-8429-00.html?tag=11-46-56 והגבתי עליה בזמנו - הבחור מעיד בדבריו על הפרעה נפשית, שהריטלין אינו גורם לה. ייתכן ויש לבחון את האבחון והטיפול השגויים שקבל, שהביאו להזנחת הבעיה האמיתית ולכן להחמרתה, אולם לא הריטלין הוא המקור לה. "טיקים", OCD ובעיות נוירולוגיות ונפשיות נוספות שהוא העיד עליהן בכתיבתו, הן בעיות שלעיתים נלוות להפרעת הקשב. למיטב מיליוני המילים שקראתי בנושא עד כה - היכן שהטיקים מוגברים והופכים לתסמונות אחרות, הריטלין חשף את התסמונות ולא יצר אותן.
לא למנוע ריטלין לגבי "הנוער המסניף" - אמרה לי מנהלת בכירה של תיכון מהחשובים בארץ, לא מזמן: "הנוער מסניף כל מה שאפשר לגרוס לאבקה". כנראה שלגבי חלק מהנוער, מעצם נעוריהם - היא צודקת. אני חושבת שיש להגביר את אמצעי הזהירות במתן ריטלין, כדי שלא יהיה נגיש לנוער שלא למטרותיו המקוריות, אולם בעיות אכיפה אינן מצדיקות עוול גורף לנזקקים לתרופה.
לפני שהוא נוגע בסכנות השימוש בריטלין ללא התווייה רפואית הולמת, מציין אתר הרופאים "סטארמד" [
www.starmed.co.il/Drugs/Ritalin].
"ללא כל ספק, לתרופה יש אפקט מרשים בפעילותו בילדים היפראקטיבים המביא לידי כך שיכולת הריכוז והקשב שלהם משתפרים בצורה משמעותית. מחקרים במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב גילו שמי שצורך את התרופה עקב הפרעות קשב וריכוז אינו מתמכר לאפקט המעורר של התרופה, כל עוד היא ניטלת במינון הדרוש להשגת האפקט הקליני".
אי אפשר לייחס את כשליה המתמשכים של מערכת החינוך בטיפול בסמים, בילדים ונוער חריגים או עם לקויות ובאלימות בבתי הספר, לריטלין. הריטלין אינו הש"ג, אלא סם החיים - תרתי משמע - של 5-10% מהילדים, ודווקא, לרוב, הגאונים והמוכשרים והמבטיחים שבהם.
למה לפספס אותם - בגלל הסיינטולוגיה? בגלל תזרים המזומנים של מרפאים אלטרנטיביים? בגלל בעלי עניין? בגלל כשל נקודתי בטיפול בבעיות אלימות וסמים?
הנושאים החשובים אני אשמח לראות את הוועדה נוגעת לכן בנושאים החשובים באמת:
- אבחון והשמה נכונים;
- אבחון לבנות (ראו מחקרה של ד"ר רות אנגל-אלדר בנושא כשל מערכת החינוך באבחון בנות);
- הפיכת היועצות והפסיכולוגיות החינוכיות של בתי הספר לבעלות הבנה בתחום לקויות למידה והפרעות קשב (היום - הן רואות עצמן כמבינות ובפועל - רובן לא מבינות כלום);
- הדרכת מורות ללימוד תלמידים עם הפרעות קשב (שכאם - עלי לבצע בעצמי את ההדרכה, בהעדר ידע או מוטיבציה במערכת החינוך, ולעיתים לממן מכיסי הדרכה ע"י פסיכולוגית חיצונית).
כל אלו, אם ייעשו, יקטינו את מספר האבחונים השגויים וימקדו את הטיפול כבר בגילאים הצעירים, באופן שיאפשר צמצום הבעיות בגילאי חטיבה ותיכון.
נכון, יותר אטרקטיבי ומתוקשר לעסוק בוועדה בנושאים שערורייתיים, אולם השערורייה לא קיימת. הריטלין היא תרופה מצוינת, מוכחת, בדוקה. אם כל המערכת תלמד להתייחס לילדים הללו, שהם מהטובים בין ילדיה בעצם, במקצועיות רבה יותר - הדיון יהפוך לאפרורי אך אפקטיבי.
_______________________
הכותבת היא עורכת משנה של אתר הדרך למעלה
www.haderech.co.il מאמר קודם בנושא - ריטלין בגיל 43
www.nfc.co.il/archive/0023-D-7026-00.html?tag=11-53-30