מכתב השמיניסטים, ממנו עולה ששכבה שלמה מסרבת לשרת בצה"ל בשל היותו צבא כיבוש, לא צריך לבוא כהפתעה רבתית, אלא יותר ככותרת בעיתון וכקוריוז תקשורתי במהותו. אחד התיכוניסטים, התראיין בטלויזיה אצל דן מרגלית וטענתו העיקרית היתה שאחרי ביקור בשטחים הוא ראה שצה"ל הוא צבא כיבוש, ראה את בניית החומה והמחסומים ואת העוני של הפלשתינים ואלה הנימוקים העיקריים לסירובו להתגייס.
מולו ישב, תיכוניסט אחר שמתגייס והתנדב ליחידה קרבית ורואה בחיילים והאלה שנפלו במלחמתם בטרור מטעם ובשליחות המדינה - גיבורים שיש לכבדם ולהוקירם. ברור שהסרבנות התיכוניסטית, לא צמחה לפתע מטיול או ביקור בשטחים או לאורך החומה הנבנית, כאמצעי נגד חדירת טרור ואמצעי לחימה ושהידיים מתפוצצות.
הסרבנות נובטת מהשפעה בבית, השפעה סביבתית, השפעה פוליטית, חיקוי לגופים אחרים, שצצים מדי פעם כמו יוצאי סיירת מטכ"ל, יוצאי חיל אוויר, שמקבלים כותרות וראיונות בטלויזיה. צריך להוסיף לטרנד הזה גם את התעוררות הסרבנות מימין, בכיסוי אידיאולוגי דל ושטוח, בהסתמכות על פסקי הלכה של רבנים מהתנחלויות וניסיון מגומגם להבדיל בין סרבנות שלהם מימין וסרבנות משמאל, כמו התיכוניסטים - בניסיון נואל לעשות הבדלה בין אי יכולת, וסירוב להשתתף במשימות הפינוי לבין עצם השירות בצה"ל.
כל ניסיון להפריד בין השניים - הוא ניסיון מגוחך. צה"ל, מטרתו העיקרית והעתידית היא לתת פתרון ביטחוני צבאי להגנה על המדינה, גבולותיה, מטרותיה, משימותיה, באשר הם בגבולות המדינה ומחוצה לה - על-פי החלטות הממשלה - שנבחרה על-ידי העם. נימוקי הסרבנים, הם כל כך שטחיים ורדודים, עד אשר ניתן לתמוהה, אם בכלל יש צורך וחובה להתייחס אליהם ברצינות הנדרשת.
תחשבו על אפשרות שברוח התיכוניסטים והסרבנים האחרים שהזכרתי לעיל, יחליט "נוער הגבעות" של המתנחלים - שרק חיילים ילידי ההתנחלויות יורשו להיכנס להתנחלויות ולטפל בביטחון, וחיילים עם כיפה המזדהים עם המתנחלים יחליטו שהם משרתים רק בעזה וביש"ע ולא בתחומי הקו הירוק - ותיכוניסטים מאזור הדרום - יחליטו לא לשרת בצפון וברמת הגולן - וקבוצות פוליטיות מהשמאל, יחליטו שלא לשרת באיזורים שבהם גרו בעבר פלשתינים, כמו לוד, רמלה, יפו, שייך מונס (היא אוניברסיטת ת"א), עין הוד - עיר האמנים והדוגמאות עוד רבות (מעניין לברר אם חלק מהסרבנים לא גרים שם במקרה).
כלומר: הבאתי בכוונה דוגמאות קיצוניות ואבסורדיות כדי להצביע ולשכנע את הקומץ הקטן והנמהר והשחצן - כי לא כל החכמה טמונה בתיכוניסטים ובתומכים הבוגרים שלהם, ושמדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה, לאפשר לקבוצות לחץ קטנות או גדולות - להכתיב לה דרכי החלטה, דרכי שלטון ומטרות מדיניות. צריך להזכיר, פעם נוספת, כי בג"צ במספר החלטות עקרוניות בנושאי הסרבנות כבר הביע את דעתו והחליט - שאין להיעתר לסרבנות פוליטית, לסרבנות סלקטיבית, ושמדובר בעבירה ברורה ובוטה על החוק ועל ההסדרים החוקיים במדינה דמוקרטית.
לכל המתלהבים, ממכתב השמיניסטים, צריך להזכיר את יסודות הדמוקרטיה המודרנית, הדוגלת בחופש הדיבור, העיסוק, הביטוי עד גבולות מסויימים ובמקביל מטילה על האזרחים מגבלות וחוקים כמו: הקודקס הפלילי, תעבורה, מיסים, מע"מ וכד'. זה לא תמיד נוח, לא נעים, גם מכאיב לפעמים, אבל זה מחיר הדמוקרטיה. גם השירות בצה"ל - הוא במסגרת החובות האזרחיים שלנו למדינה ולכן לא יתכן - שקבוצות קטנות וחריגות יכתיבו איפה לשרת, מתי וכמה. מטרתו המוצהרת של צה"ל אינו להיות צבא כיבוש אבל אם התנאים מצריכים זאת, אם יש צורך להגן על המדינה גם מעבר לגבולותיה אין מנוס מלציית להוראות הצבא והממשלה.
על התיכוניסטים להבין שהחלק הגדול בסבל הפלשתיני, הרעב, הבטלה - באה מהם ומתוכם בשל האינתיפאדה המתמשכת, השהידים המתפוצצים ברחובותינו והבחירה שלהם להלחם, מלחמת אין סיכוי.
החומה הנבנית - היא אמצעי הגנה נגד חדירת מחבלים ומכוניות תופת - ובוודאי שאינה יכולה להיות נימוק לאי גיוס לצבא כמו גם מעצרים, חיסולים ממוקדים ומחסומים שהם הכרח בל-יגונה.
לאחרונה יש תזוזה חיובית לכיוון של הסדר - ונקווה שהעתיד יצביע על פתרונות חיוביים. להערכתי, על המדינה ומוסדותיה במיוחד צה"ל לנקוט בדרך חדשה ויצירתית בנושא הסרבנות מימין משמאל ומהאמצע - תיכוניסט שמגיע לבקו"מ ומצהיר שהוא לא מוכן להתגייס לצה"ל או מכתיב תנאים - ישוחרר מיידית בלי משפט ובלי כלא - אבל עם חותמת שעל סרבן גיוס, שתלווה אותו כל החיים.
לאמור: לא יוכל להתקבל לשום מוסד ממשלתי בארץ או בחו"ל, לא יוכל לשרת את המדינה ומטעמה, לא בנבחרת ישראל בכדורגל ולא במשטרה או בגורם ביטחוני אחר כולל רשויות מקומיות - אבל פתוחות בפניו כל האופציות האזרחיות הפרטיות. לאלה שכבר שירתו ורוצים להיות סרבנים - כנ"ל מרגע הכרזתם ומי שעדיין בצבא חיילים, קצינים, טייסים - הורדה בדרגה והדחה מיידית. יש להודיע על המדיניות הזאת בגלוי ובתקשורת - ומי שמחליט להיות סרבן - לוקח על עצמו את האחריות עם כל המשתמע מכך.
__________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.