שופטת בית המשפט השלום בחיפה, הילה כהן, נדחפה עם גבה אל הקיר. זו אולי הסיבה המרכזית לכך, שהיא נאבקת בימים אלה כדי להדוף את הקובלנה שהוגשה נגדה בבית הדין המשמעתי לשופטים. עיקרה: יצירת מסמך משל מדובר בפרוטוקול דיון שהתקיים בפניה, בגין דיון שלא התקיים כלל וכלל. סעיף האישום נגד השופטת: התנהגות שאינה הולמת שופט.
כהן, שהגיעה לשיפוט למרות התנגדות כמה מבכירי המערכת השיפוטית, נאבקת זמן רב בתוך המערכת. עכשיו היא מוצאת עצמה על ספסל הנאשמים.
ההחלטה להגיש נגדה קובלנה התקבלה לאחר שנדחתה גירסתה, לפיה מדובר בשגגה שנפלה בשל מערכת המחשב, המעלה אוטומטית את שמות הצדדים ובאי כוחם [מהדיון הקודם] כאשר פותחים קובץ חדש עם מספר התיק הרלוונטי גם כדי לרשום הערה ו/או החלטה. ובמילים פשוטות: המסמך נוצר ועוצב כפרוטוקול דיון, כאשר לטענת הקובל הדיון לא נערך.
נקדים ונאמר כאן: עניינה של השופטת כהן נבדק היטב. בניגוד לפרסומים שונים, לאחר הבדיקה נקבע כי אין מדובר בעניין בעל היבטים פליליים ואין מדובר בזיוף פרוטוקול. זו גם העמדה שהביע נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. עו"ד רחל סוכר, בתפקידה כמשנה לפרקליטת המדינה לתפקידים מיוחדים, היא שבחנה נושא זה, וכתבה חוות דעת ששימשה בסופו של דבר לטיהורה של השופטת כהן מהחשד הפלילי שניסו להדביק לה; ומאידך - לקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדה.
כתב הקובלנה נגד השופטת הילה כהן לא נולד ביום אחד. קדמה לכך מערכת מעורערת בינה לבין נשיא בית המשפט השלום בחיפה, השופט אורי קיטאי. הטיעון של כהן, השריר וקיים גם כיום: מתנכלים לה בניסיון לסלקה. כהן אמרה לאחד מידידה, כי בטרם מונתה נעשה ניסיון להעדיף שופט אחר על-פניה, ולאחר שמהלך זה לא צלח היא סבלה מ"כתף קרה". כאן מתחיל הסיפור, נטען, שאלמלא כן לא היו מגישים נגדה קובלנה בגין עניין הנראה על פניו כעניין טכני, מקסימום רשלנות ללא כוונת זדון. הנהלת בתי המשפט, שהתבקשה להשיב על טענותיה של השופטת כהן, השיבה בתחילה ב"אין תגובה". לאחר מכן תיקנה תגובתה ומסרה: הדברים אינם ראויים לתגובה.
כהערת ביניים ראוי לציין, כי המערכת השיפוטית מוחלת לשופטים על עניינים חמורים בהרבה. דוגמאות: נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, חתם במשך שנים בתואר ד"ר אדלר, למרות שהוא לא; השופטת דורית ביניש פעלה תוך ניגוד עניינים אישי בעניין הנוגע לבעלה, עו"ד יחזקאל ביניש, ואיש במערכת המשפט לא פעל נגדה; שופטים רבים, רבים מדי, נתפסו לאחר שפעלו תוך ניגוד אינטרסים, והם לא הודחו ולא הועמדו לדין.
מערכת המשפט "מטפלת" בחבריה בכפפות של משי. במקרים חריגים, נאלץ שופט לפרוש לאחר שהוא נקרא לשיחה אצל נשיא בית המשפט העליון. אלא מה? במקרה של השופטת הילה כהן לא הסתייעה "שפת הרמזים". לא, היא הבהירה שוב ושוב, אני לא אפרוש. לא התפטר. אני נאבקת.
ואכן, רק מעטים יודעים - עד עכשיו, כי השופטת כהן שכרה עורך דין לייצגה: את עו"ד יהושע רזניק. היה זה עוד בתקופה ששר המשפטים יוסף (טומי) לפיד כיהן בתפקיד. רזניק דרש שימוע למרשתו, וגם לאחר שימוע שהתקיים לא הצליח לשכנע את השר לפיד לסלק את איום הקובלנה. רזניק והשופטת כהן הבינו היטב כי המערכת השיפוטית רוצה להוביל את השופטת כהן החוצה. זה כל הסיפור. ולכך מתנגדת השופטת כהן בתוקף רב.
נודע לי, כי נוכח התעקשותה להמשיך בדרך זו - מאבק על חפותה מצד אחד והמשך הכהונה השיפוטית מצד שני - נאלצה השופטת כהן להחליף עורך דין. עתה מייצגה עו"ד מיכה קירש, שצבר ניסיון רב, להבדיל, בעבירות צווארון לבן. גם מינוי זה לא עזר. לאחר שהתמנתה ח"כ ציפי לבני לשרת המשפטים, במקום לפיד, לא הוסר האיום. נהפוך הוא: השרה לבני אישררה את החלטתו של השר לפיד והקובלנה יצאה לדרך. עכשיו יש לנו כוהנת על ספסל הנאשמים.