הסאגה של השר מאיר שיטרית ומטרודן באר-שבע בע"מ מהווה פרק נוסף בחינוך לאי דמוקרטיה בישראל. העובדות בסוף הסאגה ידועות לכל: נהגי מטרודן, בעלת הזיכיון להפעלת שירותי התחבורה הציבוריים בבאר שבע, שובתים; תושבי באר שבע סובלים משיבושים בשרותי התחבורה; השר שיטרית נותן היתר זמני לחברת הסעה אחרת להפעיל חלק מהקווים המושבתים; בית הדין הארצי לעבודה מוציא צווי מניעה על-פי בקשת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לביטול ההיתר הזמני; ובג"צ עיקב את ביצוע החלטת בית הדין הארצי עד שייקבע גורלן של העתירות לבג"צ ביום שני. אם נחזור לראשית הסאגה, נבין יותר בבירור כיצד היא ממחישה פרקי חינוך אנטי-דמוקרטי.
ראשית הסיפור היא בהפרטת שירותי התחבורה הציבורית בבאר שבע. העלאת קרנה של מדיניות ההפרטה לנס כלכלי ההופך את המדינה ליעילה ומשגשגת, נוטה להתעלם מהנסיון המצטבר בעולם המראה כי אחרי הפרטה, בייחוד כשמדובר בתחבורה ציבורית, השירות ללקוחות מתדרדר ותנאי העבודה של העובדים נפגעים. במקרה של מטרודן, הפגיעה המיידית היתה סרוב החברה לנהל משא ומתן קיבוצי עם הארגון היציג של עובדיה והוא ההסתדרות. בשל סרוב זה, הנהגים שבתו והשרות לציבור הנוסעים נפגע. אין כאן מצב של חלוקת האשם בין הצדדים. מטרודן הפרה את זכות העובדים לנהל משא ומתן קיבוצי, בניגוד לעקרונות יסוד משפטיים, והעובדים שבתו כדין על-מנת לממש את זכותם.
לעובדים זכות להתארגן, לנהל משא ומתן קיבוצי ולשבות על-מנת ללחוץ על מעביד סרבן להיכנס למשא ומתן. כפי שאמר בית הדין הארצי לעבודה, זו זכות יסוד המעוגנת באמנות בינלאומיות אותן אישררה ישראל. יתר על כן, יש לציין כי הזכות להתארגנות ולמשא ומתן קיבוצי מהווה את הראשונה בין ארבע עקרונות היסוד של ארגון העבודה הבינלאומי משנת 1998.
עקרונות אלה מוסכמים על ממשלות, מעסיקים וארגוני עובדים של 178 המדינות החברות בארגון, וחלים באופן אוניברסלי אפילו על מדינות שלא חתמו על אמנה כלשהי. זכות זו ממוקמת יחד עם איסורים נגד עבודה בכפייה, העסקת ילדים והפלייה בעבודה - כלומר הערכים הבסיסים ביותר של חברה דמוקרטית על-פי התפיסה הבינלאומית. עקרונות יסוד אלה מצויים בקווים המנחים של ה-OECD ובטיוטת החוקה של הקהילה האירופית. גם בישראל, זכות זו מעוגנת בפסיקה וגם בחקיקה על-פי תיקון לחוק הסכמים קיבוציים אותו יזמה ח"כ תמר גוזנסקי בשנת 2002. לכן, מטרודן, שקיבלה זיכיון מהמדינה, בסירובה המוחלט לנהל משא ומתן קיבוצי, הפרה ברגל גסה את זכויות היסוד של עובדיה.
העמדה של שר התחבורה ושל הממשלה בנוגע לסירובה של מטרודן לנהל משא ומתן עם עובדיה באה לביטוי בטענותיו בפני בית הדין: "אופן ההתקשרות עם העובדים לא היה אחד התנאים במכרז להפעלת קווי תחבורה ציבורית בבאר-שבע... לפיכך, שר התחבורה לא יכול להפעיל כעת לחץ עקיף לשם השגת תוצאה זו כאשר היא לא הוצגה מראש כתנאי".
כאן טמונה ההטעייה ההרסנית בעמדת המדינה. המדינה מחוייבת לאכוף את זכויות האדם של אזרחיה ולכן, קל וחומר, איננה יכולה לממן את הפרתן הבוטה על-ידי בעלי זיכיונות שלה. לא מתקבל על הדעת שהמדינה ביודעין תממן חברות שמעסיקות ילדים בניגוד לחוק, שמשלמות מתחת לשכר מינימום או שמסרבות לנהל משא ומתן קיבוצי. בניגוד למשתמע מטענות המדינה, מובן מאליו שבעל זיכיון מחוייב לשמור על החוק ואין צורך סעיף מפורש בהתקשרות בין המדינה לבין חברה פרטית על מנת לקבוע כך. לכן, בהתנהגותה של מטרודן היתה וקיימת עדיין עילה לביטול הזיכיון ואף חובה על המדינה, כמי שמחוייבת לקיים את זכויות היסוד של אזרחיה, לבטל את הזיכיון.
במקום לבטל את הזיכיון של מטרודן ולהציע אותו לחברה שומרת חוק, בחר השר שיטרית "לשבור" את השביתה. על פניו, כפי שטענה המדינה, היה במתן ההיתר הזמני עמדה ניטראלית בין מטרודן לבין השובתים כי מטרודן אמורה להפסיד רווחים במשך תקופת ההפעלה החלופית וכוח המיקוח של השובתים הוחלש. אולם, לאמיתו של דבר, מטרודן כנראה לא ניזוקה מספיק כדי להצטרף לבקשה לבטל את ההיתר הזמני.
הסיבה מובנת: התקווה היא שההיתר יביא את הנהגים לייאוש ואת השביתה לסיום תוך כניעתם המלאה. בית הדין הארצי קבע שהפעולה של השר שיטרית היתה בלתי מידתית כי הוא לא נתן את המשקל הראוי לזכות העובדים לחופש התארגנות ולחופש משא ומתן לעומת הצורך למנוע פגיעה בשרותי התחבורה בבאר-שבע. אני סבורה שהפעולה של השר היתה בלתי מידתית ובלתי סבירה בעליל כי הוא בחר בדרך פסולה להבטיח את שרותי התחבורה בעיר כשעמדה לרשותו דרך תקינה ואף מחוייבת: ביטול הזיכיון של מטרודן ומתן זיכיון רק לחברת הסעה שומרת חוק. כך היה השר משלב את שתי המטרות: שימור עקרונות הדמוקרטיה והספקת שירותי התחבורה.
____________________
הכותבת הינה פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים במסלול
האקדמי המכללה למינהל
