שמענו לאחרונה על הצעת חוק מבית מדרשם של אפסי הכנסת והממשלה, שקובעת עונש על שימוש בזכר השואה. אז הינה האתגר הראשון!
שמענו לאחרונה על אגף חדש ביד ושם, שמהווה את מוזיאון השואה הגדול ביותר בעולם.
לפני מספר שנים, ביד ושם שבהר הזיכרון בירושלים נחצבה "בקעת הקהילות החרבות". זהו אתר שנועד להנציח את הקהילות היהודיות ברחבי אירופה ובצפון אפריקה, שנחרבו או נפגעו בידי הנאצים בתקופת השואה, ולספר על הקהילה היהודית בפריחתה ובחורבנה. כ-5,000 קהילות מונצחות בבקעה, בכללן מרכזים יהודיים גדולים וידועים וגם אלפי קהילות קטנות ידועות פחות.
יש איש אחד שמזוהה, יותר מכולם, עם כל הקהילות והוא מחריבן: היטלר.
כיום כבר אפשר להוסיף עוד מספר קהילות חרבות, כמו קהילת ימית ושארם ובקרוב גם את קהילות עזה על עשרות יישוביה, כולן מזוהות עם איש אחד ששמו אריאל שרון.
כן לא כל קהילה חרבה היא השמדה ורצח בסגנון היטלר, אך מי שיודע, רבות ממשפחות המגורשים, התגרשו, סבלו מבעיות נפשיות וחלק לא קטן אף עזב את הארץ.
"מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יש ליהודים זכות ואת הכוח להגן על עצמם בעצמם", אמר אריאל שרון בטכס לפתיחת מוזיאון השואה, ולא הבין מה אמר.
כאחד, שלא בילה הרבה בבית ספר, כנראה, לא הבין את ההבדלים בין זכות לחובה. זכות: רשות, תוקף חוקי. חובה: התחייבות, ההיפך מרשות, כך בפרוש "אבן שושן".
אריק שרון נתן רשות, קבל עם ועולם, למתישבי עזה להגן על עצמם, בעצמם בפני כל מי שמנסה לעקרם ממולדתם! כך בפירוש!
