חכמים ומנוסים ממני קבעו חוקים, נורמות ודרכי פעולה המנחים אותנו בהתנהלות היומיומית, אך מה כאשר נורמות הופכות למסורת או לשגרה, ולאף אחד אין את האומץ לשנות אותה?
מאז שנותיי כתלמידת תיכון נלחמתי בממסד, נלחמתי בשיטת המבחנים המונהגת מזה שנים ארוכות במערכת החינוך מגיל בית ספר יסודי, דרך תיכון ועד להשכלה הגבוהה.
מהו מבחן? בעיני, מבחן אינו רעיון חכם ככלי לימודי. באופן הכי פשוט - התלמיד קורא את החומר הנדרש, מבין אותו (בדרך כלל) ומשנן כדי לזכור. אצל מחברי המבחנים האפאטיים יותר, נדרש הנבחן "לשפוך" את החומר מהראש אל הדף, כדי להוכיח שהוא השקיע את השעות הארוכות בשינון. אצל המורים/המרצים המשקיעים יותר נדרשת יכולת הבנה וניתוח של החומר השמור במגירות בזכרון - איזשהו עיבוד של החומר ומענה על שאלות.
גם כאן וגם כאן - מה לומד המורה על יכולתו של התלמיד מלבד כישורי הזכירה שלו?
ישנם אנשים שקל להם מאוד לזכור ולשמור את המידע ולהשתמש בו. אחרים, כמוני, מתקשים בתהליך הזכירה, ולמרות כל השיטות והטריקים, זקוקים לזמן כפול מהתלמיד הרגיל על-מנת לזכור את החומר. אין לי הפרעת למידה, ולא בעיה שכלית, פשוט קשה לי יותר לזכור.
ואני שואלת - מדוע לא לאפשר לתלמידים להגיע למבחן עם החומר הנדרש לפניהם, להשתמש בו בחוכמה, להפעיל אינטיליגנציה ולענות על שאלות מורכבות?
התלמידים העצלים - יענו תשובות בינוניות המסתמכות על מה שכתוב להם בספר. התלמידים שבאמת רוצים להצליח וללמוד, אלו שמתעניינים בלימודים - ישקיעו את זמן הלמידה בבית להבנת החומר ומציאת עניין בו במקום זמן השינון.
כתלמידת תיכון, הרמתי ידיים, "המערכת לא מאמינה בנו" , נהגתי לומר. אבל מאוחר יותר באוניברסיטה, השיטה חוזרת על עצמה, ובתואר השני - שוב. לכל הרוחות - אני אדם מבוגר, אקדמאית, בעלת מקצוע, אשר נרשמה מרצונה החופשי ללימודים גבוהים מתקדמים, ועדיין מבקשים ממני לבזבז שעות ארוכות בשינון חומר. זה לא נתפס בעיני.
אין מועד ב' תופעה נוספת בעולם הלימודים המתקדמים - אין מועד ב' במבחנים בתואר שני. היה ולקית במחלה, היה וחס וחלילה אירע אסון במשפחה או שמחה שאילצה אותך להיעדר מהמבחן או לא להספיק ללמוד - "אכלת אותה". האפשרות היחידה העומדת בפניך, היא לגשת למבחן של אותו הקורס רק בסמסטר הבא (חצי שנה אחר כך). אין הדבר נכון כמובן לכל המוסדות ובכל החוגים, אך מה ההיגיון?
כבר מזמן הפסקתי לקבל את התשובה של - לא בכל דבר יש היגיון, ובטח ובטח לא בנושא כל כך משמעותי כמו חינוך ורכישת השכלה.
קחו יומיים תלמדו קלסר שלם בעל פה תופעה שלישית וקיצונית בעיניי קורית בכל מוסדות החינוך - 5 מבחנים בשבוע למה? ככה! כי המרצים צריכים חופשת סמסטר ארוכה, כי המכללה רוצה לסגור לשבועיים שיפוצים... התירוצים רבים ומגוונים, אבל בשורה תחתונה אנחנו מקבלים משוואה כזו:
אנו מקבלים יום או יומיים ללמוד למבחן גדול ומקיף על כל החומר של הסמסטר, במקביל אנחנו לא נדרשים רק להבין את העקרונות אלא לזכור הכל בעל פה ואיך זה מסתכם? התוצאה היא שהסטודנט משנן את כל החומר, לומר מהר מהר מה שהוא מספיק, ולמחרת המבחן שוכח הכל כדי לפנות מקום למבחן הבא, וכך שוב ושוב ושוב עד שבסמסטר הבא הוא לא זוכר כלום ממה שלמד בסמסטר הקודם.
הזכרון האנושי יכולת הזכרון היא יכולת פיזית, מנטאלית משותפת לכולנו. אך היא גם סוג של שריר שצריך לתרגל בדיוק כמו שרירי הבטן והזרועות.
קיימת חשיבות לתרגול הזכרון, לפיתוח יכולות השינון, אך באמת שאינני מבינה כיצד אני מקבלת ציון בקורסים כמו יסודות הפילוסופיה, תאוריות שיווקיות, התנהגות צרכנים וכדומה, כשעיקר הציון מתבסס על כמה טוב אני זוכרת את החומר בעל פה.
מערכת חינוך ארוכת שנים כוחה של התקשורת גדול ומשמעותי, אך אין אני שוגה בחלומות ומאמינה כי ניתן ממש לשנות משהו בתחום כזה כמו סדרי חינוך במדינת ישראל, אלא אם כן אתה ממש בתוך המערכת עצמה.
ובכל זאת, קיים צורך שמישהו ירים את הכפפה, יצדיע לאינטיליגנציה של הסטודנטים במדינה ולא ידבוק בשיטות נושנות שאבד עליהן הכלח. ראוי לנטוש את האמונה לפיה, הסטודנטים רק רוצים להיפטר מהבחינה, לסיים את בית הספר, לתת קצת יותר כבוד לשכל הישר ופחות לתרגילי הכושר של הזכרון.
שאלת השאלות השאלה שאני שואלת בשורה התחתונה היא - איזה ערך מוסף על השכלתי מקבל המרצה או האוניברסיטה מזה שהוא סוגר לי את הקלסר בשעת המבחן?
מהו ההבדל מבחינת המרצה אם אני משתמשת בחומר פתוח או אם אני זוכרת בעל פה למשך אותו היום את החומר?
