אפשר 'לחוש' את החסר במנהיגות, בליכוד ובעם... כשמתמקדים על בגין ז"ל ושרון היום.
הפוליטיקאי בגין היה איש צנוע, ישר, והיה מכובד גם על-ידי האופוזיציה. לא היה מעורב בפרשיות ושחיתויות.
בגין כרה"מ של מדינת העם היהודי השתדל לנהל את המדינה במסגרת יהודית. הוא שמר על 'שבת המדינה'; האופי היהודי של המדינה. כל אחד לפי אמונתו האישית אבל הכלל, המדינה, ייצגה את הייחודיות היהודית.
בגין כראש הליכוד הבין את ערך הדמוקרטיה במפלגה והלגיטימציה של מרכז הליכוד להכריע את דרך התנועה ונציגיה הנבחרים. המפלגה עבורו לא הייתה קובץ של ג'ובנקים אלא אנשים בעלי אחריות לגורל העם.
כאשר האמריקנים דרשו ממנו לוותר על יש"ע, הוא ללא בושה, ללא התחננות, ללא מסר לעם שאין לנו ברירה... צעק בקול רם וצלול: 'אנחנו לא רפובליקת בננה'. עם ישראל יקבע את חזונו ולא זרים אינטרסנטים! לזאת לא קמה המדינה היהודית השלישית! עבורו החזון היהודי-הציוני הייתה 'מפת הדרכים'.
הסכם השלום עם מצרים נחשב להישג הגדול של בגין. הוא לא וויתר על שטחי ארץ ישראל והפינוי הכואב מסיני היה במסגרת של שלום מבוסס על ביטחון (יציאת הצבא המצרי מסיני, תחנות התראה בסיני...) לרבים ההישג הגדול היה 'שחרור' עדות המזרח מעול ממסד מפא"י, האשכנזי והבולשביקי. לא לשווא הרימו עדות המזרח איש ממוצא פולני, אשכנזי לחלוטין כ 'מלך ישראל'.
שרון היום מייצג את מרבית ההיפוכים. הוא למעשה, האנטי-תזה של בגין.
