X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
מי פה הראיס? עמדת "המשקיף" של יו"ר הרשות הפלשתינית, הנמנע מנטילת הבלעדיות על שימוש בכוחות חמושים, היא עמדה מסוכנת; טוב יעשה אם ילמד מבן-גוריון
▪  ▪  ▪

מובן מאליו בעינינו, שאך ורק המדינה רשאית להחזיק כוח צבאי ומשטרתי ולהחליט על עשיית שימוש בכוח כזה. אנו יודעים לצטט את סעיף 6 של חוק יסוד הצבא, שלשונו הבהירה קובעת: "אין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא ההגנה לישראל, אלא על-פי חוק".
ברור לכולנו כי כאשר מישהו מנסה לארגן כוח צבאי ומתכנן לבצע - שלא מטעם המדינה - פעולות אלימות כמו הנחת מטענים, פגיעה במבנים או פגיעה בבני אדם והתנקשויות (ולו גם נגד גורמים עוינים למדינה), הוא מוגדר מיד כ"מחתרת", ונתפס כמי שחותר תחת יסודותיה של המדינה ומאיים על ריבונותה.
אולם הדברים אינם מובנים מאליהם ואינם נעשים מאליהם, אלא כאשר מדובר במדינה שהסדירה והגדירה היטב את ריבונותה. מקס ובר - אחד ההוגים הסוציולוגיים החשובים, הנמנה על אבות מדע המדינה המודרני - קבע בחיבורו "הפוליטיקה בתורת מקצוע" (1919), כי יש להגדיר את המדינה על פי המאפיין המייחד אותה: ציבור בני אדם הנוטל לעצמו - בהצלחה - את זכות המונופולין להשתמש באלימות על-פי הדין. המדינה היא, על-פי ובר, מקור הסמכות לאלימות.
דוד בן-גוריון היה מודע היטב לכורח זה, של נטילת המונופולין על שימוש באלימות, מתוך אינסטינקט של מנהיג. כבר במאי 1948, מייד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, חתם על "פקודת צבא הגנה לישראל", בה עוגן המונופולין של המדינה על החזקת כוח צבאי. בסעיף 3 לפקודה נקבע כי כל אדם המשרת בצה"ל חייב להישבע שבועת אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים. בסעיף 4 נקבע, כי "אסור להקים או לקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא ההגנה לישראל".
המדינה הוקמה תוך כדי הקרבות שהתחוללו מאז נובמבר 1947, אשר נוהלו על-ידי ארגוני המחתרת השונים - ההגנה (כולל הפלמ"ח), האצ"ל והלח"י. בן-גוריון הבין כי אין משמעות של ממש להכרזה על הקמת המדינה, אם המדינה איננה נוטלת מיידית את הסמכות הבלעדית לשימוש בכוח צבאי, ומכפיפה את כל הלוחמים למרותה הבלעדית של הממשלה.
רבים ביכו במשך השנים את פירוקה של מפקדת הפלמ"ח. ספינת הנשק "אלטלנה", שיצאה מאירופה עוד לפני ההכרזה על הקמת המדינה, הגיעה לחופי ישראל לאחר ההכרזה, ומפקדי האצ"ל והלח"י נדרשו למסור את כל הנשק לצה"ל, בלא כל תנאי. משלא הושגה הסכמה הורה בן-גוריון לטבע את ה"אלטלנה". כאשר התנקשו אנשי לח"י בשליח האו"ם, הרוזן ברנדוט, הורה בן-גוריון על מעצר כל אנשי הלח"י ומפקדיו.
עקרון ברור אחד עובר כחוט השני דרך תקריות אלו: עמידה ללא פשרות של ראש הממשלה על המונופולין של המדינה על החזקת כוח צבאי ועל השימוש בו, ומניעה דווקנית וקפדנית של קיומו או פעילותו של כוח צבאי כלשהו שאיננו סר ישירות למרותה של הממשלה.
על-פי הסכמי אוסלו הוקמה, לקראת אמצע שנות ה-90', הרשות הפלשתינית. ישראל הקפידה כל העת להשתמש במונחים של פחות ממדינה: רשות פלשתינית (ולא מדינה), יו"ר הרשות (ולא נשיא מדינה). הפלשתינים, לעומת זאת, מקפידים להשתמש דווקא במונחים המאפיינים מדינה: נשיא (ראיס), ממשלה, שרים, פרלמנט.
אולם בעניין אחד התהפכו היוצרות, דווקא באותו עניין המאפיין, על-פי ובר, מדינה. מתחילת יישום הסכמי אוסלו דרשה ישראל בתוקף שהרשות תתיר אך ורק קיומם של כוחות חמושים הכפופים למרותה, ותפרק מנשקם את הארגונים שאינם שומעים לה.
הרשות סירבה לנקוט בפעולות ממשיות ולא פעלה לפירוק הארגונים. בין אם נבע הדבר מחוסר יכולת או מרצונו של ערפאת בקיומם, עובדה היא שמאז הקמת הרשות, מעולם לא פעלה להפסקת פעולות האלימות של ארגונים שונים כנגד ישראל, ולא פירקה אותם מנשקם. במשך חלק מהתקופה אף עודדה הרשות, בגלוי או בקריצת עין, את פעילותם של הארגונים החמושים.
באופן פרדוקסלי, ישראל היא שדרשה כי הרשות תנהג כמדינה, ותיטול לעצמה את הבלעדיות על החזקת כוחות חמושים, בעוד שהרשות מוסיפה לטעון בעקביות כי אין באפשרותה ליטול לעצמה בעניין זה סמכויות של מדינה.
מספר חודשים לאחר בחירתו של יו"ר חדש לרשות הפלשתינית, אבו מאזן, ואנו רואים כי אין חדש תחת השמש. כבר בימיו הראשונים נתקל היו"ר החדש בפעולות צבאיות אלימות כנגד ישראל שבוצעו על-ידי ארגונים חמושים שאינם בפיקודו ואינם מצייתים להוראותיו. מיליציות פלשתיניות ביצעו ירי יומיומי של רקטות ומרגמות אל ישובים ישראלים, וממשיכות לתכנן ולהוציא לאור פיגועי תופת כנגד מתקנים צבאיים, ישובים ותושבים.
"גינוי" של פעולות אלה כמו גם שליחת כוחות שיטור לשמירה על הסדר על-ידי יו"ר הרשות הוא מגוחך למדי, כאשר הוא נוהג כ"משקיף" בסכסוך ולא כריבון הפלשתיני. ישראל דורשת מיו"ר הרשות "להילחם בטרור", כלומר לנהוג כריבון, וליטול לעצמו את הבלעדיות על השימוש בכוח צבאי, ואילו הראיס מתבטא כאילו אין ביכולתו לקיים ריבונות זו.
כאשר לבנון נהגה באופן דומה, ואפשרה למיליציות חמושות לפעול מתחומה, פרצה מלחמת לבנון. צבא לבנון לא היה צד במלחמה, על אף שהיא התנהלה על אדמת לבנון ובמהלכה נכבש חלק ניכר משטחה.
עמדת "המשקיף" של אבו מאזן היא עמדה מסוכנת, המשמיטה את הקרקע מתחת ריבונותו ומרוקנת מתוכן את "שלטונו". יו"ר הרשות נמצא - מרגע בחירתו - במסלול התנגשות בלתי נמנע עם הארגונים הפלשתינים החמושים, שהם האיום האמיתי על ריבונותו.
ניסיונותיו להגיע ל"הסדרים" ול"הבנות" עימם, בלא לפרקם מנשקם, הם חסרי תוחלת, ומנציחים את היות הרשות הפלשתינית ארץ הפקר.
השוואה בין המציאות העגומה של הכוחות הפלשתינים החמושים הפועלים שלא בשליטתה של הרשות הפלשתינית, לבין המהירות והנחרצות בהן פעל בן גוריון בשעתו לנטילת הבלעדיות על החזקת הכוחות הצבאיים, מביאים למחשבה הבלתי נמנעת כי במבט מכאן, משנת 2005, בן-גוריון נראה גדול שבעתיים.
_________________
המאמר פורסם במקור במגזין הפרקליטים (www.praklitim.com) - מגזין ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין

תאריך:  06/04/2005   |   עודכן:  06/04/2005
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עו"ד אילן בומבך
יש להרחיב את מערכת השיקולים במתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"
יואב יצחק
לשכת עורכי הדין התחייבה בפני הנהלת בתי המשפט להפעיל רשת אינטרא נט דרכה יוכלו עורכי דין להזרים החל מיולי 2005 תביעות, כתבי הגנה, טיעונים/סיכומים ועוד; אלא שהלשכה אינה עומדת בכך; ויותר מזה, נראה כי היא פועלת באופן מוזר כדי להוציא מידי חברת ברק את הפרויקט שהקימה פי ההסכם עם הלשכה
טל רבינוביץ'
יובל ברנדשטטר MD
אסור לציונות הדתית להוואש מן הציונות הכללית
עו"ד אמיר טיטונוביץ
בהרכב של 9 שופטים החליט בית-המשפט העליון להותיר על כנה הלכה נושנה, בת כ-20 שנה, הנוגעת לאופן הוכחתה של "הכוונה לפגוע" לצורך הרשעה בעבירת פרסום לשון הרע. נראה כי פסק-הדין פותח עידן חדש בפסיקת פיצויים, בתביעות אזרחיות בגין פרסום לשון הרע
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il