X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
תוכן פרשת מקץ מביא אותנו ללמוד ולהכיר איך מתכננים כלכלת מדינה ומבטיחים תקציב להמשך קיומה כיחידה מדינית כלכלית זה נִלְמַד מעצת יוסף לפרעה לפי פתרון שני חלומותיו שחלם ואמר לו: יהיו שבע שנות שבע ושפע, ואחריהן שבע שנות רעב ומצוקה
▪  ▪  ▪
נִסִים נַעֳשֶׂה וְעַל נֵס צִדְקָתֶנוּ נָרִים [צילום: פלאש 90]

חֲנֻכָּה וְאוֹר, חַג שִׂמְחָה, חֹפֶשׁ וּדְרוֹר
מְעַטִּים אָנוּ פָנֵינוּ קָדִימָה אַל חֲזוֹר
אַחְדּוּת וְרֵעוּת הֵיטֵב שָׁמוֹר נִשְׁמוֹר
הָיֹה הָיָה נֵס-חֲנֻכָּה שׁוּב לֹא יַחֲזוֹר
נִסִים נַעֳשֶׂה וְעַל נֵס צִדְקָתֶנוּ נָרִים
לְטֹהַר לֵב וּלְמַצְפּוּן נָקִי נֵהֵא סָרִים
לֹא נִנְהַג מִנְהָג אֱוִילִים תּוֹעֵי דֶּרֶךְ
נֵס לֹא יוֹעִיל וְגַם לֹא כְרִיעַת בֶּרֶךְ
צָדִּיקִים כַּתָּמָר נִפְרַח וּכְאֶרֶז נִשְׂגֶה
שְׁתוֹלִים בְּבֵית ה' יַחַד לֹא נִשְׁגֶה
יִשְׂרָאֵל רַב בְּחָכְמָה וְדָל בְּמִסְפָּר
בְּאַחְדּוּת חָכְמָה וָדַעַת יֶנַצֵּחַ כְּבַעֲבָר

יוסף יוצא מִבִּירָא עֲמִיקְתָּא לְאִגְרָא רָמָא

אנו ממשיכים עם יוסף וקורותיו בפרשת מקץ, אבל לא נעבור לפרשת מקץ, אלא אם נשוב לאשר קרה ליוסף אחרי שאחיו מכרוהו לישמעאלים ולמדיינים ואשר אלה מכרוהו לפוטיפר המתואר כאיש מצרי, אלא שהאיש הזה היה בעל מעמד בחצר המלך מתואר כסְרִיס פרעה, אולם הוא לא היה ממונה על הרמון הנשים כנהוג אצל שליטים ׁשֶׁמְְּעַקְּרִים השרים הממונים על הרמון הנשים הוא בית הנשים של המלך.
הָעִקּוּר נועד למנוע מהממונה לחשוק בנשות המלך, אך פוטיפר זה למרות היותו סָרִיס היה שר הטבחים. בסיפורו של יוסף מדובר באשת פוטיפר שחשקה ביוסף שהיה איש יפה תואר והאגדה מספרת, שאשת פוטיפר הייתה מספרת לחברותיה, נשות האצולה, על העבד העברי יפה התואר וביום בו היו נפגשות אצלה ראוהו וגם הן נפעמו מִיָּפְיוֹ וכאשר היו מקלפים התפוחים שבידן שכבדה אותם אשת פוטיפר, היו מקלפות מרוב התפעמות ממנו את ידיהן. על כן אשת פוטיפר נטפלה אל יוסף ואמרה לו: שכבה עמי (וישב לט/ז שם נאמר: וימאן יוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים.
(וישב לט/ט) (אמירה זו זכתה בכינוי צדיק) ונאמר עוד על יוסף: וכל (ש) יש לו נתן בידו. (וישב לט/ד), ברם רש"י מגיע למסקנה שונה מלשון הכתוב בקשר להתנהגות יוסף מן המילים: ולא ידע מאומה וישב לט/ה), כלומר לא היה נותן (פוטיפר) ליבו לכלום ורש"י כותב: כיוון שיוסף ראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקב"ה: אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדב מיד ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי (לט/ז) ומשסרב לה, העלילה עליו עלילה והוכנס לבית הכלא. מכאן מתחיל ספור עלייתו של יוסף מבירא עמיקתא לאגרא רמה.

פרעה העריך את יוסף והיטיב עמו

נאמר: ויתן לו את אָסְנַת בת-פוטיפרע (מא/מה), כלומר השיא לו אישה מצרית. רש"י רומז כי מדובר ב-פוטיפרע כֹהֶן אֹן הוא אינו אלא אותו פוטיפר אדונו של יוסף, מכאן ניתן להבין כי לפוטיפר הייתה בת אשר כפי הנראה נולדה לו לפני עיקורו כ-סָרִיס, אחרת דברי רש"י לא מתיישבים עם האמירה פוטיפרע הוא פוטיפר.
לשון הכתוב מבקשת לומר לנו, כי פוטיפר ואישתו נענשו בכך, שבתם אָסְנַת נתנה פרעה ליוסף לאותו עבד עברי שהשליכוהו לבית הַסֹּהַר, וזאת עושה להם פרעה. בהמשך נאמר: אָסְנַת ילדה ליוסף שני בנים, הבכור מנשה והשני אפרים. נחזור שוב ונזכיר את התופעה החוזרת בתורה של העדפת הצעיר על-פני הבוגר ואכן אנו מוצאים אצל יוסף: את אפרים ומנשה, במקום מנשה ואפרים, ואצל אברהם את יצחק וישמעאל ולא ישמעאל ויצחק ואצל יצחק את יעקב ועשו ולא עשו ויעקב ואצל יעקב את יוסף וְאֵחָיו ואפילו בין האחים יהודה מְקֻדַּם על-פני ראובן ועתידים אנו בהמשך לקרוא בשמות משה ואהרן.
במקום אהרן ומשה. על עניין זה זאת לא נמצאה פרשנות. ברם ניתן לתת לכך פרשנות הגיונית מדוע בחרה התורה נוהגת כך. אפשר כי רצתה לומר לנו, כי לא חשוב האיש, אלא חשובה האישיות ולא חשובה הכמות, חשובה האיכות ובימי הָחָנֻכָּה כפי שזה היה בתקופת החשמונאים המעטים גוברים על הרבים. נסתפק בכך ונעבור את החלומות וחשיבותם. מדובר בחלומות שבפרשות וישב ומקץ, שבגין שני חלומותיו שֶׁסִפְּרַם לאֵחָיו, נמכר לסוחרי עבדים. בפרשת מקץ יוסף יוצא מבית הַסֹּהַר שהוכנס אליו כתוצאה מעלילת שוא בזכות יכולתו לפענח שני חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, שהיו כלואים עמו.
חלומותיהם היו דומים בפרטיהם. יוסף עולה לגדולה בזכות פתרון שני חלומות פרעה יש פרשנות על החלומות, האומר כי חלומות מתגשמים אם הם חוזרים פעם אחר פעם - חלום כפול, כמו שני חלומות השרים שהיו כלואים איתו ושני חלומות יוסף ושני חלומות פרעה. פענוח חלומות פרעה על-ידי יוסף, הקנתה לו תואר צָפְנַת פַּעְנֵחַ, כלומר מפענח צפונות והתגשמותם של חלומות פרעה. ובגלל יכולת יוסף לפתור חלומות, פרעה קבע פרעה שעל-פיו (של יוסף) ישק דבר, רק מפני שלפענח את החלומות עוד בטרם התגשמו.
יוסף נקרא אַבְרֶךְ מקבל מעמד של משנה לפרעה כי הוא אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: עד מתי אתה מְעַוֵּת (מְְעַקֵּם) עלינו את הכתובים? אין "אברך" אלא לשון בִּרְכַּיִם, שהכל היו נכנעים לפניו. וְהֲרֵי פֶרוּשׁׁנוסף לאברך: אב דהיינו אבא דמלכה ו-רך (בארמית זה) מלך. כיוון שידע שהחלומות שהופיעו באותה עֶת שֶׁנָה של פרעה ודומים הם, הרי הם מתגשמים. על כן סמך פרעה על עֲצָתוֹ של יוסף והטיל עליו לבצעה כמשנה לפרעה.

סדר ונוהל תקין ומפוקח בניהול ענייני המדינה

תוכן פרשת מקץ מביאה אותנו ללמוד ולהכיר איך, מתכננים כלכלת מדינה ומבטיחים תקציב להמשך קיומה כיחידה מדינית כלכלית. זה נִלְמַד מעצת יוסף לפרעה. לפי פתרון שני חלומותיו שחלם ואמר לו: יהיו שבע שנות שבע ושפע, ואחריהן שבע שנות רעב ומצוקה. יוסף לו הסתפק יוסף בפתרון החלומות היה מקבל טפיחה מפרעה על שפענח חלומותיו שחרטומי מצרים וחכמיה לא ידעו לפתור אותם, והיה מוחזר לבית הסהר.
יוסף בחכמתו הבין, כי טוב יהיה לו אם יתן גם עצה טובה לפרעה איך לכלכל את הארץ בשבע השנים הטובות ואחר-כך בשבע השנים הרעות, אז אמר לפרעה: יַעֲשֶׂה פרעה, יַפְקֵד פְּקִדִים על הארץ יְחַמֵּשׁ את ארץ מצרים בשבע שני השבע" (מא/לד) הרמז שבקש יוסף לרמוז לפרעה, נמצא במךים יַעֲֲשֶׂה פַּרְעֹה, ולא פרש מה יעשה, אמר יוסף לפרעה: יפקיד פְּקִדִים וגו'... מכאן שלמלים יַעֲֲשֶׂה פַּרְעֹה, יש כוונה שפרעה ישמש דוגמה ויעשה הוא עצמו ויפריש חומש ממה שנכנס אליו מן העם לטובת שבע שנות הרעב שיבואו, ואחר-כך יפקיד פקידים לגבות את החומש שהציע יוסף להטיל על העם לקראת שבע שנות הרעב שיבואו.
בהיות פרעה דוגמה לעם והעם יראה שמנהיגו נושא בעול משלו ולא משל המדינה, ינהגו האזרחים כמותו. ואם המנהיגים אינם נוטלים חלר בעול ונותנים משלהם, גם העם לא יתן וימצא דרך להשתמט מנתינה. ניהול כלכלת הארץ כעצת יוסף הוכיחה את עצמה ונמצאה נכונה.

הירידה מן הארץ הפעם לשנים ארוכות

נקדים ונאמר, שאחרי שדובר על פענוח חלומות פרעה והפיכת יוסף למשנה למלך, נראה כי כל אשר קרה עם יוסף נקבע בידי שמיים וזה מביא אותנו אל חידת שמשון הגיבור, שנאבק עם אריה ויכול לו הרגו ושסע אותו לשנים והניחה בשטח, באו הדבורים והטילו את דבשם בגוף האריה ואז חד שמשון את חידתו: מעז (מהאריה) יצא מתוק (דבש דבורים). זה לדידנו המשל.
והנמשל הוא סיפורו של יוסף שאחיו הם ביקשו להמיתו, ולבסוף מכרוהו כעבד, והתברר כי דבר זה עשה ליוסף טוב, ולצאצאי יעקב עשה רע. כי הוא עלה לגדולה והיה למשנה לפרעה וצאצאי יעקב ירדו מן הארץ ונהיו לעבדים של פרעה. יוסף בפרשת ויגש מגלה זהותו לאחיו, ומדבר אליהם כשמשון מתנשא כאומר להם מעז יצא מתוק.
אל תדאגו ואל תעצבו: וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה. (ויגש מה/ז). רצה יוסף גם לרמוז כי חלומו התגשם בחלקו והוא יתגשם, כפי שזה עולה מפרשת מקץ שם נאמר: כי יש שבר (מֶכֶר) במצרים רדו שמה (שמה (למצרים) ושברו לנו שבר ונחיה ולא נמות. (מב/ג) זה הרע שעשה לישראל: וירדו אל יוסף עשרה לשבור בר במצרים. (מב/ג) דברי יעקב אל בניו רדו (בגימטריה 210), זה רמז למאתיים ועשר השנים שישתעבדו בני ישראל במצרים.
ירדו עשרה בהשאירם את בנימין אחי יוסף, אצל אביהם יעקב. ראה אותם יוסף והכירם אלא שהם לא הכירו אותו, כי לא תארו להם ששליט מצרים הוא איננו אלא אחיהם יוסף והתנגר להם רצה שידעו כי למרות מעשיהם, לא הצליחו והינה חלומו מתחיל להתגשם: ויבאו אחי יוסף וישתחו לו אפים ארצה. (מב/ו) זה חלום האלומות מכאן ואילך האחים לא שלטו והם נשלטו.
המסקנה מסיפור מרתק זה כי:
הָחוֹפֵר בּוֹר לַחֲבֶרוֹ סוֹפוֹ לִפּוֹל בּוֹ רוֹאֶה רֵאשִׁיתוֹ וְלֹא רוֹאֶה אַחֲרִיתוֹ יִבְחַן תְּחִלָּה מָה יַצְמִיחַ לוֹ פָּעֳלוֹ וּבְדֶרֶךְ זוֹ יִנָּצֵל מִן הַבּוֹר שֶׁחָפַר לוֹ הַנּוֹקֵם לֹא יִמְצָא בַּנְּקָמָה תְּרוּפָה קוֹנֶה לוֹ בְכַךְ צָרָה שֶׁלֹא יֵדַע סוֹפָהּ שֶׁיִּזְכּוֹר גָּם כִּי אֵין מִיַּד הָאֵל מַצִּיל לֹא עָשִׁיר לֹא דַּל לֹא שׁוּעַ אוֹ אָצִיל
הַכֹּל שָׁוִים בּעֵינֵי הָחוֹק בְּיוֹם הַדִּין וְיֵשׁ אֵל דַיָּן שֶׁעַל מַעֲשֶׂי אָדָם יָדִין זֶה הַלֶּקַח מְהַפָּרָשׁוֹת וַיֵּשֶׁב וּמִקֶּץ שֶׁהָאָדָם אֶת גּוֹרָלוֹ בְּעַצְמוֹ חוֹרֵץ

תאריך:  18/12/2014   |   עודכן:  18/12/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
אסנת רוט
לסופגניה צריך להיות פס לבן באמצע, המעיד כי הסופגניה טוגנה נכון    הסופגניה צריכה להיות בהירה    המגש שעליו מונחת הסופגניה לא צריך להיות ספוג שמן
עדי קליינמן
עבור רבים מאיתנו, רק המחשבה על החג מכניסה ללחץ    שאלות כמו: איך אעבור את החג הזה מבלי לעלות במשקל, מעסיקות אותנו ללא הרף    בחרו לעצמכם סופגנייה אחת ממש טעימה ואכלו אותה לאט ובהנאה
יואל רפל
ספר מקבים מביא לנו את הרקע להקמתה של המדינה החשמונאית העצמאית ולמינויו של שמעון לנשיא וכהן גדול, וחשוב מכך: את היסודות עליהם התבססה המדינה היהודית העצמאית האחרונה עד ימינו
עו"ד חיים שטנגר
מוקדש באהבה רבה למשה סבן, מנהל חנות "ביסקוטי" שעומד בגבורה רבה מול מתקפת קוני הסופגניות
עדי ארצי
מאכלים מטוגנים סופגים כמות גדולה של שמן במהלך הטיגון ולכן סופגנייה ממוצעת מכילה 400 קלוריות ולביבה אחת מכילה 200-150 קלוריות    העשירו את הלביבות בירקות כמו: קישוא, גזר ודלעת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il