משרד המשפטים, בראשות השרה ציפי לבני והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, הגיעו כנראה למסקנה, שהמצב המדיני פוליטי ובמיוחד שאלת ההינתקות וביצועה שנקבעה לסוף יולי 2005 - לא משאירים בידיהם הרבה ברירות.
היועץ מזוז - הכריז עם כניסתו לתפקיד וכן במספר כנסים מקצועיים על לשכת עו"ד באילת ובים המלח, כי הפתרון לסוגיות פוליטיות אינו דרך שימוש במשפט הפלילי ויש לצמצם את השימוש בו. כמו כן, הצהיר כי מדיניותו תהיה איפוק וריסון משפטי, כדי שהסוגיות והבעיות יפתרו בדרך של שיח ושיג פוליטי ולא באמצעות כתבי אישום ובתי משפט.
אבל תיאוריה זו קרסה במהרה לנגד עיניו, כאשר אנשי ציבור, רבנים, מנהיגי יש"ע ומתנגדי ההינתקות - החלו להשמיע דבריהם בבוטות, בקיצוניות בכנסים, בכתובים ואפילו בהפצת פסקי הלכה של רבנים - שקראו לסירוב פקודה, לסרבנות אישית וקבוצתית. באווירה זו, הבין גם היועץ המשפטי לממשלה, כי יש לעשות מעשה כדי לנסות ולצמצם או לפחות לחסום את ההסתה הפוליטית.
ראיונות ומכתבים לעיתונות, נוסח אליצור או וולרשטיין בצירוף כנסים של רבנים ביש"ע ופסקי הלכה המעמידים את הפינוי ואת החלטת הממשלה לביצועה כחילול הקודש, כפגיעה בהחלטות הרבנים ובקריאה לסרב לביצוע ההינתקות אף במימוש הליכה לבית הסוהר. במסיבת עיתונאים שהיתה לאחרונה - אמר היועץ מזוז כי חלק מהתלונות שהגיעו לשלחנו, אכן מחייבים טיפול משפטי - אם התיקון לחוק המוצע, היה בתוקפו כדוגמא הביא את ההתבטאויות הבוטות והקיצוניות כנגד שרון לרבות הקריאה הישירה או העקיפה לרצח ראש ממשלה, כפי שבאו לידי ביטוי בסטיקרים, בכתובות על קירות הבתים ובעשרות מאמרים ונאומים, מתחכמים ומפולפלים - שהיו על גבול ההסתה אבל עם נימה ופרשנות ברורים.
משרד המשפטים, הבין, אולי קצת באיחור, כי מדיניות האיפוק והריסון, סימנה ואותתה חולשה, פחד והסתייגות. בתנאים אלה - פרחה חרושת ההסתה והאלימות המילולית ולאחרונה אף אלימות פיזית מעשית, במחסומי פתע, סגירת כבישים וצמתים, בהבערת צמיגים, באש, ובהפגנות של בני נוער. אי עשייה בתנאים אלה - מסמנת מסר שלילי ולכן התעורר המשרד בהצעה לתקן את חוק ההסתה בחוק העונשין - ולהפכו ישים יותר על-ידי הורדת נטל ההוכחה כאשר לא יהיה צורך להוכיח שמדובר "באפשרות ממשית" ליצירת אלימות או טרור.
להזכיר לקוראים כי בשנת 2002 - תוקן החוק הפלילי על-ידי הוספת סעיף כנגד הסתה ואלימות בנוסח: "התפרסם קריאה למעשי אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות או טרור שיש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשי אלימות או טרור - דינו מאסר 5 שנים".
עכשיו מבקשים להכניס לסעיף תיקון לשנת - 2005 שיאמר: כי דברי שבח או עידוד למעשי אלימות "העלולים להביא" לעשיית מעשי אלימות - דינם מאסר 5 שנים. כלומר התיקון מכניס מתחת לכנפיו את ההתבטאויות והמעשים שאנו שומעים וקוראים כמעט מדי יום מאנשי ציבור ומנהיגי ההתנגדות, ללא צורך להוכיח כוונה פלילית ממשית לרצון לפגוע ולהסית למעשי אלימות - וניתן יהיה להעמיד לדין גם על מעשים וביטויים שיש בהם פוטנציאל להסתה, לרצח ולמעשה אלימות.
אבל גם עכשיו - כנראה מתוך זהירות פוליטית מבקשת השרה ציפי לבני - רק לאיים בשלב ראשון ולנפנף עם התיקון ולשלבו בחוק בשלבים עם גובה הלהבות. זה אולי הגיוני ונחמד פוליטית או אפילו פוליטיקל קורקט - אבל במציאות כל מי שהיה בתנועת נוער יודע כי גובה הלהבות תלוי ברוחות, בהוספת שמן, או בנזין למדורה בכוונה או בתום לב - ואז לא ניתן להשתלט עליהן. אפשר לשאול את הכבאים - ביערות הכרמל על "גובה הלהבות" והתנהגותם שלא ניתנת למדידה ולצפייה.
להערכתי, היועץ המשפטי איחר כבר בנקיטת אמצעים משפטיים פליליים, כנגד כמה מהמנהיגים הבולטים על מאמריהם ונאומיהם - ויתכן שניתן היה לבלום את ההתלהמות כפי שהיא נראית היום. באווירה המתלהמת שנוצרה לא היתה פליאה בהצהרות המיותרות והלא חכמות של האלופים רוטשילד ודני יתום - על סכנה של "הפיכה צבאית" על-ידי קצינים דתיים בעתיד, בשל מספרם ההולך וגדל בשלבי הפיקוד בצה"ל.
הצהרות האלופים, הם לגיטימיים בתחום ובמסגרת "חופש הביטוי" ותיאורטית אפשרות זו קיימת לא רק על-ידי קצינים דתיים דווקא, אבל דיבורים מסוג כזה, גם אם כוונתם הרתעה ואזהרה - אינם ראויים שהרי יש בהם זריעת "זרע הפורענות" - לעתיד. יש לצפות מאלופים מנוסים ונבונים יותר איפוק וכבוד לשלטון החוק, ולעקרונות הדמוקרטיה הטבועים עמוק בחברה הישראלית לרבות חובשי הכיפות.
עקרון "חופש הדיבור" - לגביו אין מחלוקת שהוא עקרון מקודש ואבן יסוד, בכל דמוקרטיה מודרנית - אבל גם הוא באופיו ומהותו מוגבל ומותחם במסגרת. כל חריגה ממנו, דורשת תגובה והתייחסות של המערכת פן נגיע להתנגשות שתהרוס את המבנה החברתי ויהרוס את הסכר השומר על החברה החופשית.
הסכנה היא לא באלה, שצועקים, כותבים נואמים ומפגינים אלא באלה "השותקים", המפנימים ובולעים את הרעל המופץ, שיקומו מתוך אמונה משיחית, או אמונה מוטעית ויעשו מעשה. לכן, לחוקק את התוספת מיד, להפעילה בשלבים, בצורת הוראת שעה לשנה ולאחר מכן לבדוק אם יש מקום ויש צורך להאריך את החוק בהתאם למצב בארץ.
_________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
