אנו מתקרבים לרגע של אמת, להינתקות מארץ מרורים לעמנו מימי שמשון, מימי דוד ועד ימי שרון, מרצועת עזה. ההינתקות לא תעבור בשקט יחסי, במחאה פסיבית. ןבהפגנות נטולות אלימות. הפינוי יהיה רווי רגשות, העימותים יהיו קשים ופיזיים, האלימות תהווה כורח המציאות. מהדורות החדשות תתמלאנה בתמונות תקריב של שוטרים זבי דם מפצעים שטחיים בפניהם, ומתנחלים אזוקים נגררים באבק אל הניידות שיצפו להם. נראה גם צי של אמבולנסים ממתין בקירבת מקום.
החשש לאלימות מזויינת ממלא את דאגה את מוחה וליבה של מערכת הביטחון. אין פלא שצה"ל דורש מהמתנחלים להחזיר את הנשק שקיבלו ממנו ואין פלא שהמתנחלים מסרבים להחזירו. אין צורך להיות חייל, שוטר, או מתנחל, כדי להריח את ניחוח אבק השריפה הנישא באויר. נגזר אלינו, כמו בטרגדיה יוונית לעבור מסה שטרם עבר העם היהודי היושב בציון.
בשעת לילה מאוחרת זו יושבות קבוצות אנשים בחדרי מטה רוויי עשן וחושבים כיצד למנוע את האלימות. הם מנסים לאתר את מקורות האש לעתיד כפי שעשו בשנות האינתיפאדה אלא שהפעם "מחרביך ומשנאיך ממך יצאו". כאנשי צבא מנוסים הם מאתרים ומסמנים קבוצות קיצוניות, צעירים פרועי שיער ופרועי לבוש, מצבורי נשק ותחמושת ותוכניות פעולה בעת הפינוי, לפניו ואחריו. חוליות אלו מתארגנות כנראה לאלימות קיצונית שעלולה לכלול שימוש בנשק
אולם כל עוד יפעלו חוליות אלו באופן ספורדי, ללא גיבוי ותמיכה, אפשר יהיה לבודד אותן ולעצור אותן בטרם יחל הפינוי הודות למודיעין מקדים שנאסף עליהן. הסכנה העיקרית היא גיבוי של אוכלוסיה רחבה יותר שתעודד צעירים נוספים, מלח הארץ, מאמינים ורגשנים, להצטרף למעגל האימה.
מוקד הסכנה החמור ביותר לפינוי ולהינתקות הוא ההנהגה הסולידית לכאורה של כרבע מיליון מתנחלים ותושבי המדינה שמתנגדים בחריפות להינתקות. מנהיגים רבים של המתנחלים מתבטאים נגד ההינתקות במלים ומשפטים קיצוניים, מסיתים נגד הממשלה ומצדיקים את המוסריות של התנגדות פסיבית ואלימה גם יחד. הנה כמה משפטים ממאמרים שהופיעו בעיתון מכובד ביותר:
"בשעה קשה זו חובה לנקוט עמדה ולומר: שנכונה האמת הבסיסית, הערכית והמוסרית שביסוד הקריאה לא להתייצב לשירות שיש בו השתתפות, גם אם עקיפה, במעשה העקירה".
"משהו רע קורה לדמוקרטיה הישראלית בדרך להינתקות. כמעט מדי שבוע נחצים עוד ועוד קווים המבדילים בין משטר עריץ לבין שלטון סובלני ופלורליסטי".
"הוא זה שמבעיר את אש השנאה המאכלת בין ערבים ליהודים ובין יהודים ליהודים. בידי המבעיר, הרבה יותר מאשר אצל אלה שמפניהם הם מזהירים, נמצא הגפרור הבוער. הוא מתדלק את מכונות התעמולה המגייסות מכוחו טרוריסטים מתאבדים. גם הארגונים האיסלמיים בישראל מודים לו: בגינו מתגייסים עשרות אלפים לשמירה על "קודשי האיסלאם". והתבערה מגיעה גם לעולם המוסלמי, ולארצות ערב בפרט".
מה משמעות הנאמר: הקריאה לסרבנות היא מוסרית ביותר [לכן החיילים חייבים לסרב לפקודות הפינוי]. המשטר בישראל הפך מדמוקרטי לעריץ [לכן איבד את הלגיטימיות שלו וחובה לשנותו] הוא [שרון] גורם להתססת הערבים ומדינות ערב מעודד את המתאבדים וגורם לשנאה בין יהודים ליהודים [לכן מוצדק לעצור אותו ואת ההינתקות].
קטעים אלו הם המתונים במאמרים ובהופעות בתקשורת של מנהיגי ההתנגדות אך אין פוצה פה ומצפצף. אנו נוטים להתרשם מהצורה התרבותית ומהנינוחות בה נאמרים הדברים בלי לשים את ליבנו לכך שהם נותנים לגיטימציה להתנגדות אלימה ומעודדים צעירים הפוסחים על שני הסעיפים להצטרף לקבוצות קיצוניות, ליטול נשק בידם שממנו עלולים להיפלט כדורים בעיצומו של פינוי אלים ושל סערת רגשות.
אסיים באזהרה ישירה להנהגת ההתנגדות בטרם יהיה מאוחר מדי:
אתם מנהיגי המתנחלים משסים בדבריכם את "ההמון הזועם" להתנגדות אלימה שסופה מי ישורנו. עלול יבוא יום בו כל אחד מכם יכה על חטא על דבריו ותוצאותיהם החמורות. ראו הזהרתיכם.
