תרבות כתיבת ה-'גורנישט מיט גורנישט' בארץ החלה לפרוח בכל עוזה בתקופה האחרונה. יאיר לפיד, כדוגמא, החל במיחזור חומרי הכתיבה ובחיזור אחר מצחיקים נוספים לתוכניתו הגם כן ממוחזרת.
הוא זה שלימים יפים יותר המציא את הביטוי 'זוגתי שתחייה' כשהוא מתאר את אישתו, קוטפת עוד רגע שמח בחייו ומאשימה אותו במעשייה שלא עשה כלל. וזה עוד בימי הפריחה. פעם היא התארחה באחד הפורומים של תפוז, ואם זכרוני אינו מטעה אותי ובתור קורא נאמן של "השרירי" (כפי שהיא מכנה אותו), מיהרתי לשאול אותה אם היא באמת כזו רעה? היא ענתה כמובן בשלילה וזו רק ההגזמה המטאפורית או במילים אחרות 'בקרוב לא יהיה על מה לכתוב'.
דוגמא נוספת היא מר גפן, שכבר עולה על כל הגדות ומציף בזקנתו המתייפחת על מה שפעם היה וכבר אין. על תקופות הזוהר בהן לבשו פדלפון, היו חלק מילדי הפרחים ועישנו-כל-מה-שבא-ליד. על החיים בבוסטון, וניו-יורק שהיא כבר לא מה שהיא לא היתה אף פעם... זה באמת פסה. פסה כל כך שכבר נמאס לשמוע על מדינת ישראל שפעם היתה וכבר איננה ועל מה שבין בוסטון לישראל. כלומר העודף כסף במימון טיסה עם עצירת ביניים כי הוא חייב שוב להזכיר את הסיגריות והזיפו.
בהופעה שלך 'רק דגים מתים שוחים נגד הזרם' מר גפן, לכתוב 'כוסית' על שלט ולהציג אותו לראווה זה לא מצחיק, זה עצוב. זו ההזדמנות, בה אני מבקש להסביר לך כי נשארתי עד הסוף לא כי הצחקת, אלא מחמת הספק שלא יקום הבנאדם שיגיד לי ששורת המחץ של ההופעה היתה בחמש דקות האחרונות וחבל שלא נשארתי. אז נשארתי... ואם אני ארצה להיפרד ממישהי, אני אביא אותה להופעה שלך, ללא ספק היא תבין את הרמז.
הגיעה הזמן לפנות מקום לתרבות קצת יותר ססגונית. יותר מידי אמנים הלכו בשנה האחרונה ואולי זו הזדמנות פז לחפש כמה חדשים. מן דור המשך. בהתחלה אולי נחשוב שהוא מוזר, אבל אז יקום אותו זקן-ימים ויגיד שגם את הביטלס בהתחלה לא קיבלו, וגם זו תהיה דוגמא שכדאי כבר להחליף.
אפילו דודו טופז שניסה להיחלץ בכל כוחו נדחה בכל תוקף על הסף ועכשיו מנסה את מזלו בדרך עוקפת של בידור. האמינו לי, תורידו הילוך ותנהגו קצת יותר בזהירות אמנים יקרים. 'מהירות מופרזת הורגת' - זו לא קלישאה!!
בתקופת התיכון שלי, כשעישנתי כמעט כל מה שבא ליד, באותם ימים שגם אני הייתי פושע והעדפתי לעשן במחששה ולא לשבת מול הזקנה בכיתה, כינס המנהל את כל התלמידים ודרש באוזניהם: "יום אחד" הוא אמר, "אחד מכם יהיה ח"כ בממשלה, אולי שר ואולי ראש ממשלה". ובידו הגדולה הצביע על התלמידים. "אחד מכם שיושב כאן מולי יהיה ראש הממשלה הבא". הוא הבין שדור ההמשך כבר בפתח, שגם הוא אהב את הביטלס כמו שאנחנו אוהבים את אביב גפן רק שהוא לא יודה שהוא עישן-כל-מה-שבא-ליד. בטרם נסיים את ההכנות הסופיות ונהפוך לתרבות 'גורנישט מיט גורנישט' אני מבקש מכם, אמנים יקרים, להתחיל להכין את הכתבה האחת לפני האחרונה ולהשתדל לברך בה את דור הכותבים החדשים. כי הגיע הזמן לביעור חמץ.
