כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, תם, רשע וזה שאינו יודע לשאול. כולם ככולם הם סוגים שונים של תלמידי חכמים [או לא] ושל סגנונות למידה.
בחיים, כך מסתבר, לא טוב להיות האדם חסר ידע, אך זו מנת חלקו של "זה אשר אינו יודע לשאול". בשבילו ולמענו נכתבות שורות אלה.
לאחרונה קיבלתי מספר פניות מאזרחים נפגעי המערכת ובעקבות דבריהם נכתב מאמר זה שהוא מאמר המשך לרשימה שפורסמה לפני מספר חודשים: "עשרת הדיברות בבחירת עורך דין".
במהלך חייו נתקל אדם לא אחת למצב בו הוא חייב את שירותיו של עורך הדין - בין אם מדובר באירוע טוב ומשמח (כגון: קניית בית), ובין אם בהגשת תביעה או ייצוג לצורך עניין זה או אחר מדובר.
ידוע לכל עד כמה חשובה גישתו של עורך הדין אל הלקוח שלו, כאשר רצוי עד מאוד כי זו תהיה גישה הומאנית וישרה בצד גישה מקצועית ועניינית. אולם, יש לדעת כי לא פחות חשובה היא גישתו של הלקוח לעורך דינו, גישתו של זה המשלם מכספו ולפעמים ממיטב כספו לעורך הדין נותן השירות.
במאמר זה אביא בפני הקורא הצעה לשפר את מעמדו של הנזקק/הלקוח בפני עורך דינו, שיפור שיחול בזכות שינוי בגישתו. ראשית, יש לדעת כי לא מן ההכרח שהלקוח יישאר תמיד בעמדת "זה שאינו יודע לשאול", עובדה אשר תקנה לו עמדת נחיתות שעלולה להוביל לניצולו, לפגיעה באינטרסים שלו, ולבזבוז כספו (שלא לדבר גם על מפח הנפש).
במילים אחרות: כיצד יכול אדם לצמצם את התלות שלו בעורך דינו?!
ראשית, יש ללמוד את הזכויות של הלקוח מול עורך הדין כדי להשתלב בתוך ה"הרפתקה" המשפטית מבלי להיות "עוף מוזר" בה, מבלי להיות נטע זר במערכת לא מוכרת. אין הדברים אמורים להביא אדם להירשם ללימודי משפטים ולהעמיק בתחום במישור האקדמי, אלא לצבור את הידע הרלוונטי לנושא הספציפי המטופל.
למשל: כאשר אדם צריך להופיע בבית משפט, עדיף כי יתלבש כראוי למעמד זה [רצוי חולצה לבנה], יכבה פלאפון ויעמוד כאשר השופט נכנס לאולם; אם במקרה הוא אינו עומד או שהפלאפון שלו מצלצל פתאום, הוא עלול להיות ננזף על-ידי השופט כאשר אם הוא בנוסף לכל גם יהין להתווכח, הדבר ייחשב לו כביזיון בית המשפט ובו ברגע הוא עלול להיכנס למעצר...
ועוד: אסור לאזרח לשלוח לשופט מכתב אישי לפני מתן פסק הדין: לא מכתב בקשה, לא מכתב תלונה ולא מכתב תודה! כמו-כן, אסור לו לאזרח שעדותו לא נסתיימה, לבוא בדין ודברים עם אחד הצדדים בנושא של העדות עד שתסתיים עדותו כליל - גם אם בתהליך ארוך [של חודשים ולעיתים מעל שנה] מדובר. מסתבר כי לא כל עד יודע את חובותיו ואת זכויותיו, לא כל עד מיודע על-כך, ולא כל עד מבין את המשמעות של האיסורים והסייגים.
העולם המשפטי הוא עולם בעל שפה משלו, שפה מקצועית. השפה המשפטית יוצרת תלות של הלקוח בעורך דינו, גם אם אין עורך הדין מכוון שכך יקרה ביודעין ובזדון. הזדמן לי להיות נוכחת בעת שיחה בין עורכי דין ולהיווכח כי אינני יכולה להשתלב בשיחתם בשל חוסר הבנתי וחוסר ידיעתי את המושגים המשפטיים שהיו שגורים בפיהם. המבוכה שחשתי נוצרה, כאמור, עקב השפה והכללים השונים שחלים בזירה המשפטית.
ישנם עורכי דין שמנצלים עובדה זו לרעה, כלומר לטובתם האישית על חשבון הלקוח שלהם. כך נוצר מצב (למשל) שעורך דין מחליט על קיצור ההליכים בבית המשפט מבלי להודיע ולהיוועץ עם לקוחו (שראוי כי יסכים או לא יסכים להליך המקוצר לאחר שיבין את משמעותו המשפטית), כך נוצרים לא אחת מצבים של סחטנות מינית וסחטנות כספית - מקרים אשר הובאו לפתחי לא אחת.
כאן אביא את סיפורי האישי כמי שזכתה לקבל ייצוג משפטי הולם (טוב ויעיל) רק משום שהוא ניתן חינם ללא כסף מטוענת רבנית אשר ביקשה לסייע לי מתוך אמונה שבעתיד אשלם לה כגמולה - דבר שאכן קרה, ומתוך רצון לסייע לי במאבקי לקבל את הגט מ"חורש רעתי".
אותה טוענת רבנית הצליחה להשיג לי את הגט הנכסף רק משום שהיא עבדה בהסכם שכר טרחה קומפלט ועתידי, כלומר; לא היה לה כל עניין למשוך תהליכים, לנפח את התיק, לגרום לעוד ישיבה ולעוד פגישה, לעוד דיון ולעוד מכתב וכך - תוך שלושה חודשים מהיום שבו היא לקחה על עצמה את הטיפול בענייניי - זכיתי לקבל את הגט, במקום בו נכשלו שלושה עורכי דין שקדמו לה...
אכן, קודמיה הם עורכי דין מהזן שממנו יש להתרחק, עורכי דין שמעלו באמוני, מעלו בכספי ומעלו בתפקידם כאנשי מקצוע וכבני אדם. היתרון שלהם עליי היה, בין היתר, בורותי המשפטית והם היטיבו לנצל זאת לטובתם.
היום אין סיכוי כי דבר שכזה יקרה שנית, שכן את הלקח שלי למדתי וחשוב לי להנחילו לאחרים.
תלותו של אדם בעורך דינו אינה מתחילה ונגמרת בבורות המשפטית. למרבה הפלא, קיימת תלות גם של עורכי הדין בשופטים, כאשר לשופט ישנה חסינות מוחלטת; לא ניתן לפטר אותו מעבודתו שכן משרתו היא לכל החיים - עד הפנסיה. [אמנם קיים היום גוף שיכול לבקר שופטים אולם יש לו השפעה על מוניטין השופט, על שמו הטוב, אולי גם על קידומו מבית משפט השלום למחוזי ועל מינויו... אך יש שופטים אשר זה מכבר וויתרו על מינוי גבוה יותר (בשל אופיים, או בשל גילם) ולגבי אלה ממש אין כלי יעיל לבצע ביקורת, ליצור מנגנון פיקוח וכדומה].
כלומר: קיימת תלות של עורכי הדין בשופטים ועורכי הדין נמצאים בתווך - בין הלקוח לשופט. החמור ביותר הוא שבתחתית הסולם, כאמור, מצוי האזרח שבאופן אבסורדי למדיי כל המערכת הזו קיימת בעצם עבורו ומכספו!
להזכיר, האזרח הוא זה שמפרנס את המערכת המשפטית בשל הסכסוכים שלו ובשל הבעיות שלו אשר מזינות את כולם.
אז מה עושים?
לומדים.
לומדים את השפה.
לומדים את ההתנהלות.
לומדים את הכללים, את המונחים ואת הפרוצדורה.
ישנם ספרי הדרכה בתחום הכתובים בשפה המובנת לכל נפש כדוגמת הספר ("תבונת העדות" של הד"ר א' בן עזרא, ספר שעוסק בהכנת עד למתן עדות בבית משפט, או הספר של עו"ד איריס פרחי "תביעות קטנות" וגם ממנו ניתן ללמוד).
לדעתי השקעה בספרים מסוג זה בטוחה פי כמה מאשר השקעה בספרות הדרכה אינסטנט שתלמד אותנו כיצד למצוא את האושר באמצעות מסע זה או אחר אל תוך נפשנו, או באמצעות שטיפות מוח ושכנוע עצמי שיגלו לנו את העוצמות החבויות בנו, את הילד שבנו וכו'.
לא בלהזיז את הגבינה מדובר כי אם בללמוד עליה ועל אודותיה.