למילה "קונסול" יש איזה קסם מיוחד. האנשים מן הסתם רואים בעיני רוחם איש או אישה מהודר בלבושו, מלוטש, בעל 'גינוני טקס' מרשימים, שולט בשפות, מלומד ובעל ידע רחב - כל אלו יחד עושות אותו או אותה לנציג חשוב של מדינת ישראל מול אותה מדינה בה הוא משרת.
אולם קריאה דווקא בשולי הידיעות המגיעות באשר לפרשת השחיתות הפוטנציאלית בשגרירות ישראל בהולנד, מצביעות על מציאות שונה לחלוטין. על-פי "מעריב", החל החשוד, אוריאל יצחקי, את תפקידו במשרד החוץ כנהג זוטר, מילא תפקידים "פקידותיים זוטרים" ואח"כ מילא "תפקידי מינהלה" בשגרירויות שונות, בין השאר ניירובי, סינגפור, וינה וניו-יורק. יצחקי אינו בוגר קורס צוערים.
והיות והאמת תמיד נמצאת במילים הקטנות, מדווח "גלובס" כי "לפני שלוש שנים נפתחה חקירה נגד אלי יצחקי, אחיו של אוריאל, שהיה קונסול באתיופיה וקצין המינהלה של השגרירות שם בשנים 1998-2000". החקירה בעניינו, לפי "גלובס" טרם הסתיימה [!] למרות שנחשד ב'שלל' עבירות.
מי הם האחים יצחקי? איך קרה 'במקרה' ששני אחים במשרד התקדמו לתפקידי קונסולים? כמה אותו מסלול 'קסום' בו מתפקידי נהגים ופקידי מינהלה זוטרים מתמנים לתפקידי קונסול במדינות שונות לשירות ארוך המתפרס על-פני שנים?
התקשורת בדרך כלל עוסקת במינויי השגרירים הבכירים - בעיקר בהיבט של "מכסת" המינויים הפוליטיים לשגרירים. זכורה לנו היטב פרשת מינוי שגריר ישראל בבריטניה שעוררה סערה ונשכחה.
אולם, מי שיעיין בתקשורת ויש בידו מעט מידע פנימי יודע היטב כי מערכת המינויים לתפקידים שונים בשגרירויות ובנספחויות השונות הינה "עולם סגור" הנשלט על-ידי ועד העובדים במשרד ויצר נורמה על-פיה אם נכנסת למשרד, אפילו לפתקיד מינהלי זוטר, הדבר מבטיח לך מסלול של תפקידים 'קונסולריים' ברחבי העולם. ומכיוון שאנו עוסדים במערכות שבהם המינויים הפוליטיים ושיבוץ המקורבים הוא נורמה שולטת - ניתן רק לתאר לעצמנו באיזו "חונטא" מדובר כאן.
מן הראוי, כי בהתאם לחובתה של הממשלה לשקיפות בפעילותיה, אלא אם כן מדובר בסיכון בטחוני, תחשף לציבור כל מערכת המינויים במשרד החוץ ונדע כיצד ובידי מי אנו מפקידים את תדמיתה וקשריה של ישראל בעולם.
ואם משרד החוץ לא יעשה זאת, מן הראוי שהתקשרות ומבקר המדינה יעשו את חובתם הציבורית.
