"פקודת מיסים (גבייה)", אומר ד"ר שמואל סעדיה עו"ד, "היא פקודה 'דרקונית' - איננה מידתית, איננה חוקתית, איננה שוויונית והיא מאפשרת לעיריות לפנות ישר לרשות האכיפה והגבייה ללא בירור של הליך משפטי, כמתבקש וכמתחייב - מצב דברים שהדעת אינה נותנת".
ד"ר שמואל סעדיה עו"ד, הפועל שנים רבות מול ולצד עיריות בבתי משפט, מוסיף בנושא: "לפי כל קנה מידה של סבירות, וכפי שכל אדם בר דעת יודע חושב ומבין (ולהלן יצויין כי ביקורת זו נשמעה גם מפי שופטים ומשפטנים בכירים) - הרי כאשר העירייה דורשת כסף מתושב, עליה להתכבד לתבוע בערכאה משפטית ולברר כדבעי בראיות, הוכחות וטיעונים משפטיים, ולא לדלג על שלב הזה. כך למשל 'מדלגת' עירייה ושוללת מאזרח טענות הגנה כמו התיישנות, פוגעת בזכויות היסוד להתגונן ופוגעת בזכות הגישה של תושב לערכאות משפטיות".
על זכות הגישה לערכאות ראה את דברי כבוד בית משפט העליון בעניין ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [1], בו קבע כבוד השופט המלומד חשין ז"ל (בעמ' 629), כי זכות הגישה לבית המשפט הינה זכות מן המעלה העליונה:
"דעתי-שלי היא כי זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד [..] לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק [..] חסימת הדרך לבית משפט - בין במישרין בין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-RAISON D'ETRE של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה. באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותעלמנה זכויות-יסוד [..] בחסימת הדרך לבית משפט ייעלם ואיננו הדיין, ובאין דיין יעלם אף הדין עמו". דא עקא - דווקא בסוגיה שבפנינו נותרה הלכה זו כמילים "גבוהות" גרידא אך בפועל, בפסקי דין של כבוד בית משפט העליון - כ"אות מתה".
"יתר על כן", אומר ד"ר שמואל סעדיה עו"ד, "עצם ההליך המשפטי יוצר אפשרות להתפשר, באמצעות הסכמה, הליך גישור או בהכוונת המותב השיפוטי - כל אלה לצד העובדה שמדובר בעירייה משופעת עורכי דין ומשאבים לעומת התושב, ומצב הדברים אינו הוגן ואינו חוקתי".
