הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שיעורים גבוהים מהממוצע של גירושין בישראל לאחר הסגר השלישי. לא בכדי חשוב להתייחס לגירושין בעידן הקורונה, מכיוון שתקופה זו, אשר מתמשכת מעבר למה שכולנו ציפינו, דורשת מאיתנו לערוך שינויים ברבדים שונים של חיינו, ומשפיעה גם על ילדינו בהיבטים רבים. איך אפשר להתגרש בדרך האופטימלית ביותר? אולי השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם בכלל ניתן להתגרש בלי לפגוע בילדים. על-מנת לענות על שאלה זו, עלינו לשאול את עצמנו מה ההגדרות שלנו ל"לפגוע בילדים". האם בית בו שני בני הזוג אינם מתקשרים זה עם זה במקרה הטוב, או רבים כל יום במקרה הפחות טוב לא פוגע בילדים? כיצד ניתן לפתוח תיק גירושין ולגשת למהלך הזה עם כמה שיותר שלמות ואורך רוח? עידן הקורונה - איך זה נראה אצל הילדים? חשוב להבין, כי אומנם תופעת הגירושין בישראל אינה חדשה, אך גירושין בתקופת הקורונה אפשר לומר בפה מלא שיכולים להיות מורכבים יותר, מאתגרים יותר ובעלי פוטנציאל לפגוע בילדים, רק מכיוון שמדובר בזעזוע נוסף, בתוך אי-ודאות גדול יותר. לפני שנעמיק בשאלה איך נכון להתגרש, נעמיק בנקודת המבט של הילדים, בתקופת הקורונה: 1. תקופה ארוכה של חוסר יציבות וחוסר ודאות. גם אם חוזרים לשגרה, היא לא נמשכת זמן רב כדי לתת הרגשה של יציבות. 2. ניתוק ממסגרות לימודיות, חברתיות, מסגרות של חוגים למשך תקופה ארוכה. 3. שהות ממושכת בין ארבעה קירות הבית. 4. חוסר עצמאות וחוסר יכולת לעשות דברים שפעם היו בשגרה, ללא ליווי הורים. איך יודעים שהגיע הזמן להתגרש? שאלה מצוינת. אין מדריך שנותן לנו את "התשובות הנכונות". ברוב המקרים, בני-זוג אשר מחליטים לסיים את היחסים ביניהם ולהתגרש, עושים זאת מכיוון שאינם מוצאים יותר מרחב משותף לשיחה, לתקשורת, ליחסים אישיים, בכל הרבדים. חלק מבני-הזוג נשואים זמן רב ומגיעים למצב של התפתחות ברבדים שונים, מה שנקרא "גדלנו לכיוונים שונים" ואינם מוצאים יותר מרחב משותף. ישנן סיבות שונות מדוע אנשים מתגרשים, אולי המשותף לכולם הוא ההרגשה שמיצינו את כל מה שאפשר, ואין שום אופק משותף יותר. איך עושים את זה בלי לפגוע בילדים? הינה מספר המלצות, כיצד תוכלו להתגרש או להתחיל הליך של גירושין, מתוך מקסימום התחשבות בילדיכם: - תקשורת פתוחה - אין זה משנה בני כמה ילדיכם, הם יודעים שמשהו לא בסדר בין אימא ואבא, וככל שהם גדלים, יש להם את היכולת לתרגם את התחושות האלו למילים, ולשאלות. מה שחשוב קודם כל, הוא לאפשר את השיח הפתוח בנושא. להסביר מה קורה, ולתת להם מקום לשאול שאלות. חשוב שהילדים ירגישו שהם יכולים לדבר ולשאול כל עת, ושאתם כאן, שני ההורים, כדי לתת מענה ולהיות אוזן קשבת.
- תהליך הדרגתי - אומנם לא תמיד זה מתאפשר, במיוחד בפרידה סוערת שכוללת טריקת דלתות, אבל אם זה מתאפשר, מבחינת הילדים העדיפות היא לעשות את התהליך באופן הדרגתי. מה הכוונה? להתחיל בשיחה, תלוי בגיל הילדים, שמתייחסת לנושא היחסים בין אימא ואבא, איך אתם מרגישים כשאמא ואבא רבים, מה אתם חושבים שאפשר לעשות (כמובן שגילאים צעירים לא חושבים על גירושין, אבל כן חשוב ללתת לילדים הרגשה שדעתם חשובה ונשמעת).
- בשלב הבא אפשר לשוחח עם הילדים על נושא הפרידה, מה זה אומר, איך זה ייראה מעכשיו, איפה יהיו הילדים, ובעיקר על כך שאמא ואבא נפרדים, אבל המשפחה לא נפרדת, ואמא ואבא תמיד יהיו אימא ואבא. כל שלב כזה כמובן יעלה שאלות, וחשוב לתת להן מקום.
- בשלב הבא, אפשר יהיה ללכת עם הילדים, כל המשפחה, לדירה החדשה של ההורה שיוצא מהבית. להכיר את הסביבה, המקום, לקנות ביחד דברים לחדר, ולהפוך את המקום לבית. רק בשלב שלאחר-מכן, מומלץ להזמין את הילדים לישון בבית החדש.
- גירושין בהסכמה - גירושין בהסכמה מוגדרים כגירושין בהם בני-הזוג הגיעו להסכמה על התחומים העיקריים (ילדים ומשמורת, מזונות, רכוש וממון, נכסים וכו'). זהו המצב האופטימלי מבחינת הילדים, מכיוון שהם לא חווים שום ריקושט מההורים אחרי דיון בבית המשפט לדוגמה, של מלחמת התשה, בה אחד ההורים מדבר זרה על הורה אחר. ההמלצה היא להגיע למצב של גירושין בהסכמה, ואפשר בהחלט לעשות זאת, באמצעות עורך-דין מומחה ואנשי מקצוע נוספים, שיסייעו לכם בתחום.
|