|
פרטי האירוע בין הצדדים נערך הסכם לרכישת משאית, על גבי טופס של המשיבה הנושא כותרת "הזמנת ציוד". אחד מתנאי ההסכם פטר את המשיבה מאחריות לפיגור באספקה. לטענת המערער מהווה תנאי זה תנאי מגביל בחוזה אחיד, שיש לראותו כבטל על-פי סעיף 14 לחוק החוזים האחידים. לחלופין מבקש המערער מבית המשפט לקבוע כי המשאית לא סופקה לו תוך זמן סביר. טענות המערער 1) המשיבה לא עמדה במועד האספקה המוסכם של המשאית, שנקבע לאוקטובר 1974. מתוך קריאת כתב התביעה עולה מכללא ובמשתמע עילה נוספת היא שהמשיבה לא סיפקה את המשאית למערער תוך זמן סביר. 2) התנאים בהסכם, שעליהם סומכת המשיבה הם תנאים מגבילים בחוזה אחיד, אשר יש לראותם כבטלים לאור הוראותיו של סעיף 14 לחוק החוזים האחידים. (מדובר בסעיף 7 להסכם ויש בו משום קיפוח הלקוחות). טענת המשיבה נוסחו של ההסכם, לפיו לא חלה עליה לטענתה חובה לספק את המשאית במועד האספקה המשוער שננקב בטופס ההזמנה. החלטת בית משפט השופט שמגר - טופס הזמנת הציוד אשר שימש את המשיבה, בדרך כלל, ובקשר להזמנת הרכב ע"י המערער, בפרט, הוא בגדר חוזה אחיד כמשמעותו בחוק. סעיף 7 לתנאים הכלליים מן הטופס האמור, אשר על-פיו נכרת החוזה בין המערער למשיבה, מכיל וויתור מראש של המערער על זכות מזכויותיו הנובעות מן החוזה, היינו הזכות לתבוע בשל אי אספקת המשאית במועדה. לאור אופיו המתואר של סעיף 7, כוויתור מראש מטעם הלקוח, דבקות בו התכונות של תנאי מגביל כפי שהוגדרו בסעיף 15(5) לחוק. הוויתור מראש של הלקוח על זכותו הופך את התנאי האמור למגביל, אולם לא כל תנאי מגביל יוצר בהכרח את הקיפוח אשר סעיף 14 דן בו, היינו הקיפוח הוא בגדר יסוד נוסף מעל ומעבר לוויתור מראש של הלקוח על זכויותיו. לעניין קביעת תחומיו של סעיף 14 לחוק והבהרת מהותם מקובלות עלי אמות המידה שהותוו ע"י השופט ויתקין, בטרם הוחק החוק, ואשר לפיהן יהיה מקום לפסול תנאי מגביל כאשר מצטרפים זה לזה שני הגורמים הבאים: (1) תוכן התנאי בלתי רצוי מבחינה מוסרית או סוציאלית. (2) הוא הותנה במסגרת של חוזה, שהצד בו, הנמצא מקופח, לא היה חופשי להתנגד לו. הקיפוח, הווה אומר, הפגיעה המהותית בזכויותיו של הלקוח, נמדד על-פי אמת מידה מוסרית וחברתית, וכתולדה מיישומן של אמות מידה אלה נוצרו האבחנות, אותן אבחנות בפסיקה, בין תנאים מגבילים שעניינם פגיעה בחיי אדם או נזק לגופו או לבריאותו, מחד גיסא, לבין התנאים שעניינם עסקות ממון גרידא, מאידך גיסא. כל עניין ייבחן בשים לב לכלל תנאי החוזה ולכל הנסיבות האחרות. אולם אין ספק כי ככל שמדובר על הסדרים חוזיים שבהם יש בתנאי המגביל, עליו הוסכם, כדי להשליך את זכויותיו של מי שעלול להיפגע בנפשו או בגופו עקב מעשה או מחדל שהם נשוא החוזה, יהיו אמות המידה שיופעלו ע"י הערכאות השיפוטיות קפדניות יותר כדי להבטיח זכויותיו של הנפגע בכוחו וכן היפוכו של דבר, היינו ככל שמתחוור כי המדובר בעסקה כלכלית גרידא, תקטן הנטייה למעורבות של בית המשפט, אלא אם מדובר בשירותים ציבוריים, חיוניים אחרים. אבן הבוחן לעניין קיומו של קיפוח אינה טמונה דווקא במענה לשאלה אם מתקפחות זכויותיו של ציבור הלקוחות כולו או רק אלה של לקוח אינדיווידואלי זה או אחר; אך אבן הבוחן היא כללית ואובייקטיבית ועניינה בכך אם נוצרה לגבי הלקוח סכנה בכוח, כי ימצא את עצמו עקב התנאי המגביל בנסיבות שבהן תראה הערכאה השיפוטית משום קיפוח, המחייב התערבותה למען הפעלת סמכויותיה. במקרה שלפנינו היה מדובר על עסקה מסחרית גרידא. לא מדובר על שירות חיוני או שירות ציבורי אשר לגביהם מתחייבת כאמור הקפדת יתר מצד בית המשפט, כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של אלה הנזקקים לשירות. המערער בחר מרצונו הוא להמיר את רכבו באחר, וכמי שעיסקו בנהיגה, חזקה עליו שידע לכלכל ענייניו בכל הנוגע לצורת המרת הרכב, מחירו, תנאי השוק ורצף ההחזקה במשאית, הדרושה לו לצרכי עבודתו. דין הערעור להדחות. השופטת בן-פורת - דעתי היא כי בשים לב לתוכן החוזה ונסיבות המקרה יש ויש בתנאי שבסעיף 7 משום "קיפוח הלקוחות" במובן סעיף 14 לחוק החוזים האחידים, ועל כן הייתי מאיינת אותו. סעיף 14 מסמיך את בית המשפט לאיין תנאי מגביל ב"חוזה אחיד" אשר לפי הגדרתו בסעיף 1 הוא "חוזה להספקת מצרך או למתן שירות .....", היינו חוזה כלכלי. ניתן לומר שעקרונות טובת הציבור יש להם מקום ותחולה רק כאשר החוזה אינו אחיד או שהתנאי אינו מגביל. איני רואה יסוד למיון הנושאים, לעניין חוק החוזים האחידים, לאלה הפוגעים בבריאות האדם או בקדושת החיים מזה ולאלה הפוגעים רק ברכוש, מזה. אכן, קיימת אפשרות לפסול תנאי, במסגרת סעיף 14, גם בנושא לא כלכלי. משנקבע בשלב ראשון שמדובר ב"חוזה אחיד" וכן ב"תנאי מגביל" במובן סעיף 15 לחוק החוזים האחידים, נערכת הבדיקה באשר ל"קיפוח הלקוחות" על-פי מבחן אחד ויחיד, הוא מבחן ההגינות והסבירות. (יתרון בלתי הוגן או בלתי סביר. מעשה בלתי הוגן או בלתי צודק, ובייחוד מעשה שלא בא לשמור על אינטרסים כלכליים צודקים של הצד השני, הספק). נראה לי, בכל הכבוד הראוי, כי האפשרות לפנות לספק אחר אינה שיקול המצדיק לקבוע שתנאי פלוני אינו מקפח. המבחן איננו אם הקונה המסוים חייב היה להזקק לשרותיו הטובים של ספק ספציפי דווקא. משמכתיב הספק את תנאיו ללקוח - והרי זו משמעותו של "חוזה אחיד" - עליו להמנע מלכלול בו "תנאי מגביל". אלא אם כן תנאי זה הוא הוגן וסביר. למקרה שלפנינו: תנאי בחוזה הפוטר את הספק מכל התחייבות באשר למועד ההספקה מעניק, לדעתי, לספק יתרון לא הוגן, ועל כן מקפח. הוחלט לדחות את הערעור, כיוון שבכתב התביעה לא נטען, ולו גם במרומז, שהמשיבה (הנתבעת) הפרה חובתה החוזית לספק את הממכר תוך זמן סביר וכן מהו, לטענתו של התובע, "זמן סביר" לעניין זה. הערעור נדחה, השופט שרשבסקי מסכים עם השופט שמגר, והשופטת בן-פורת במיעוט. נכתב על ידי שגיא בנתאי |
