|
פרטי האירוע בין המשיב והמנוח נערך הסכם לפירוק החברה לעבודות אינסטלציה שבה היו שניהם שותפים. לאחר שהמשיב ביצע את חלקו בהסכם נפל המנוח במלחמה, והמשיב תבע את יתרת המחיר המוסכם מאת עזבונו ומאת יורשיו. טענות המערערים - בין המנוח לופז ובין המשיב הוסכם שיתרת המחיר בסך 40,000 ל"י תשולם רק אם תוך השנה שנקבעה בהסכם לסילוק היתרה הזאת יתברר שעסקי החברה שגשגו, כאשר הם מתנהלים ע"י המנוח כבעלים יחיד של החברה.
- ההסכם סוכל עקב מותו הפתאומי של המנוח זמן כה קצר אחרי כריתת ההסכם, מפני שעם מותו נעלם האיש היחיד, שלפי כוונת שני הצדדים נועד להמשיך בניהול עסקי החברה, ונעלם המקור שנועד לספק את הכספים לסילוק יתרת המחיר של הממכר.
החלטת בית משפט מ"מ הנשיא (לנדוי) - יש לדחות את הטענה הראשונה, שכמוה כטענה שלהסכם בכתב נלווה תנאי מפסיק נספח, שהצדיק את החזרת המצב לקדמותו, או תנאי מתלה נספח אשר לפיו לא ייכנס ההסכם לתקפו מלכתחילה, אלא אם יתברר תוך השנה שעסקי החברה שגשגו. סביר להניח שאילו אומנם הסכימו הצדדים על תנאי כה חשוב, הוא היה צריך למצוא את מקומו בהסכם בכתב עצמו. סעיף 18(א) של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה): "הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר....". הדיבור "הייתה הפרת החוזה" אינו הולם מקרים של כוח עליון הגורם לחוסר יכולת לבצע את החוזה, כי הפרת חוזה היא בדרך כלל מעשה או מחדל של הצד החייב לפי החוזה. אולם יש להניח שהסעיף חל גם כאשר אירע אירוע חדש, שהצדדים לחוזה לא חזוהו מראש ולא חייבים היו לחזותו מראש - אירוע אשר עושה את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים לחוזה, כלשון הסעיף. ברור על כל פנים מן העובדות, שהמשיב כבר עשה, לפני מות המנוח, כל מה שהוא נדרש לעשות לשם ביצוע החוזה. אין כל מניעה לכך שהעיזבון יעמוד בחובה זו, או שהיורשים יעמדו בה בגבול נכסי העיזבון. אין לערבב אל תוך הדיון בשאלה זו את העובדה שעם מות המנוח נשללה האפשרות להפיק פירות מן הממכר, כפי שהמנוח קיווה לעשות. יש מי שמבסס את תורת הסיכול עצמה על רעיון התנאי מכללא, אם כי אין עוד חסידים רבים לביסוס מחשבתי מעין זה. "כיום נראה הדבר שהצדדים עצמם נעשו נשמות פורחות עד כדי כך שאין להטריד עוד את אישיותם הגשמית ממנוחתם. במקומם קמה דמותו של האדם ההוגן והסביר, ודוברו של האדם ההוגן והסביר, שאחרי ככלות הכל אינו אלא ההתגלמות דמויות האדם של הצדק, הנו מן ההכרח בית המשפט עצמו". השאלה היא אפוא אם הצדק מחייב שבית המשפט ישנה את תנאי העסקה הנדונה, אחרי שהמשיב כבר עשה מצדו כל מה שחייב היה לעשות לשם מילוי ההסכם, מפני שלאחר מכן הלך הצד שכנגד לעולמו? נראה לי שהיינו מתערבים יתר על המידה בעסקה זאת אשר בעיקרה כבר הושלמה, אילו היינו מרשים עתה את פתיחתה מחדש. נראית לנו הטענה שמן הראוי היה להקדים את החיוב בריבית לפני יום פירעונו של החוב, ביום 30.7.1974, וחיוב זה יש לתקן בהתאם לזה. סעיף 128(ב) של חוק הירושה מטיל את החובה להוכיח את שוויו של העיזבון או של מה שיורש קיבל מן העיזבון - על היורש, אבל אין על היורשים חובת ההוכחה של כל העובדות האחרות הנוגעות למידת חבותם של היורשים, אלא בדרך כלל חובת ההוכחה הראשונית היא על המשיב, המבקש להוציא את החוב מידם. על כל פנים, מוגבלת אחריותם של היורשים בגבול עליון של נכסי העיזבון, והצו האופרטיבי שנתן השופט המלומד אינו משקף את גבול זה. הערעור נדחה, ולמסקנה זו מגיעים גם השופטים ח' כהן ו- י' כהן. [ערך: שגיא בנתאי]
|
