|
פרטי האירוע המערער והמשיבה 1 היו נשואים במשך שמונה שנים ונולדו להם שלושה ילדים. הם ערכו חוזה, שבו הסדירו עניינים שונים בקשר לגירושין. בין היתר הסדיר החוזה את עניין המזונות שישלם המערער לאחר מתן הגט. לבקשתם, נתן בית המשפט לחוזה זה תוקף של פסק דין. על-פי סעיף 11 לחוזה התחייב המערער לשאת בכל הוצאות החזקת הבית והמזונות בהתאם לחוזה שייערך בינו לבין המשיבה 1. החוזה יופקד בידי המשיבה 2 ויוחזר למערער ביום קבלת הגט. עוד נקבע בסעיף: "החוזה יהיה חסר תוקף משפטי ויהווה קנינו בלבד של הבעל ביום מתן הגט. הצדדים מתחייבים שלא להשתמש בחוזה זה כולו ו/או מקצתו ומסכימים כי לא ישתמשו בו לכל מטרה שהיא לרבות הצגתו לבית המשפט". בהתאם לסעיף זה נערך בין המערער לבין המשיב 1 חוזה ובו הוסדר תשלום המזונות עד למתן הגט. החוזה הופקד בידי המשיב 2. כיוון שהליכי הגירושין נתמשכו זמן רב, והמערער טען כי המשיבה 1 אשמה בעיכוב, הפסיק המערער לשלם למשיבה 1 את המזונות לפי חוזה המזונות. עוד לפני קבלת הגט, פנתה המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בבקשה לצוות על המשיבה 2 למסור לה את חוזה המזונות לצורך אכיפת ביצועו. בית המשפט נעתר לבקשה וציווה על המשיבה 2 למסור ליושב ראש ההוצאה לפועל את חוזה המזונות. משנחשף חוזה המזונות, נפתחה הדרך לפני המשיבה 1 לתבוע מזונות לתקופה שעד מתן הגט בהתאם לחוזה זה, שקבע שיעור מזונות גבוה מזה שנקבע בחוזה הגירושין. מכאן הערעור, שנסב על השאלה מהו תוקפו של חוזה המזונות ואם רשאי היה בית המשפט לחשוף אותו, לאור האמור בסעיף 11 לחוזה הגירושין. טענות המערער המשיבה מנועה מלהסתמך על חוזה המזונות, בשל מהות החוזה, לצורך החישוב של חוב המזונות. טעה בית המשפט כאשר התעלם מן ההסכם המפורש שבין הצדדים, שלפיו חוזה המזונות חסר תוקף משפטי, אין להשתמש בו לכל מטרה שהיא לרבות הצגתו בבית המשפט, והוא ייעשה קניינו של המערער ביום מתן הגט. החלטת בית המשפט השופט י' זמיר - השאלה המרכזית היא, מה משמעות האמירה ש"החוזה יהיה חסר תוקף משפטי". אם חוזה הוא, יש לו תוקף משפטי. ואם הוא חסר תוקף משפטי, יכול להיות שהוא הסכם של ידידות, שמקובל לקרוא לו הסכם ג'נטלמני, אך אין הוא חוזה. השאלה אם מסמך מסוים הינו חוזה או הסכם ג'נטלמני תלויה בראש ובראשונה בכוונת הצדדים למסמך. אם הצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים, המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט, הרי זה חוזה, ודיני החוזים חלים עליו. אם, לעומת זאת, לא הייתה גמירת דעת של הצדדים ליצור חיובים משפטיים כאלה, אין זה חוזה אלא הסכם ג'נטלמני ואין דיני החוזים חלים עליו. יש לציין כי כוונת הצדדים עשויה לגבור אפילו על התבטאויות הצדדים. הכותרת כשלעצמה אין בה כדי לגבור על כוונת הצדדים, אם הכוונה ברורה, ולשלול את התוקף המשפטי מן ההסכם. אם ההסכם יישא כותרת של הסכם ג'נטלמני, אך נתונים אחרים ילמדו בבירור שהכותרת אינה משקפת את כוונת הצדדים, אפשר שייקבע כי ההסכם, בניגוד לכותרת, הינו בעל תוקף משפטי. אם כך לגבי הכותרת של מסמך, כך גם, באופן עקרוני, לגבי הוראה במסמך. ההכרעה לעניין מעמדו של המסמך תלויה במכלול הנסיבות השייכות לעניין זה. המסקנה היא שראוי לראות בחוזה המזונות חוזה, כלומר הסכם בעל תוקף משפטי, ולא הסכם ג'נטלמני. מסקנה זו מתבססת על לשון החוזה ככול שניתן ללמוד ממנה על כוונת הצדדים, ועל שיקולים של מדיניות שיפוטית. להלן עיקר הטעמים התומכים במסקנה זאת: 1. מן הראוי לפרש חוזה, ככל שלשון החוזה מאפשרת, באופן שיתיישב עם החובה לנהוג בתום לב. בהתאם לכך, מן הראוי לפרש ולומר כי חוזה המזונות, שאליו מפנה סעיף 11 לחוזה הגירושין, הוא אכן חוזה בעל תוקף משפטי. 2. חוזה המזונות עצמו מנוסח כחוזה משפטי לכל דבר. ניכר בו היטב שאף הוא נוסח בידי עורך דין בזהירות ובדקדקנות, לא כהצהרת כוונות, אלא כדי לבטא באופן מדויק את ההתחייבות של המערער. ישנם שתי התבטאויות שיש בהן כדי לתמוך בטענה שחוזה המזונות אינו חוזה, אלא רק הסכם ג'נטלמני: הסעיף אומר כי "החוזה יהיה חסר תוקף משפטי ויהווה קניינו בלבד של הבעל ביום מתן הגט"; הוא מוסיף ואומר כי "הצדדים מתחייבים שלא להשתמש בחוזה זה כולו ו/או מקצתו ומסכימים כי לא ישתמשו בו לכל מטרה שהיא לרבות הצגתו לבית משפט" יש להעדיף פירוש הנותן ממש להתחייבות ברורה שהמערער נטל על עצמו בסעיף 11, המתיישב עם חובת תום הלב הכרוכה בהתחייבות זאת, המיטיב לא רק עם המשיבה אלא גם עם ילדי הזוג, והמשאיר את הדרך פתוחה לפני הצדדים לסכסוך לבוא אל בית המשפט, עם כל הראיות הנדרשות, כדי שבית המשפט יוכל לעשות משפט צדק. הגעתי למסקנה כי חוזה המזונות, הנזכר בסעיף 11 לחוק הגירושין, הוא חוזה בעל תוקף משפטי, ובתור שכזה הוא משלים את ההתחייבות שהמערער נטל על עצמו, בסעיף 11, לשלם מזונות עד מתן הגט. השאלה שנותרה עדיין ללא פתרון היא, אם צדק בית המשפט קמא כאשר ציווה על עו"ד אלינור ליבוביץ, שהחזיקה בחוזה המזונות בנאמנות, להציג את החוזה לפני יושב ראש ההוצאה לפועל "לחישוב חובו של המשיב": 1. אניח, לצורך הדיון, כי בא כוח המערער צודק בפירוש שהוא נותן לסעיף 11, כלומר, שסעיף זה אוסר על המשיבה להציג את חוזה המזונות לפני בית המשפט אפילו לצורך מימוש ההתחייבות שנקבעה באותו חוזה. אולם, אם זהו הפירוש הנכון של סעיף 11, מתעוררת השאלה אם אין הסעיף סותר את תקנת הציבור. 2. מהי תקנת הציבור ? האם נובע כי הוראה שנקבעה בהסכם, ולפיה אין להציג את ההסכם לפני בית המשפט או להשתמש בו בדרך אחרת, סותרת את תקנת הציבור ? התשובה תלוויה במהות ההסכם, בנוסח ההוראה וביתר נסיבות העניין. יש הבדל בין חוזה משפטי לבין הסכם ג'נטלמני. כאמור חוזה המזונות אינו הסכם ג'נטלמני ,אל חוזה של ממש, שהעניק זכויות והטיל חובות אהדדי. אכן, אפשר גם אפשר לקבוע בחוזה הוראה בדבר בוררות לפי חוק הבוררות, או הוראה דומה בדבר בירור סכסוכים בין הצדדים לחוזה, כגון התדיינות בפני בית דין פנימי של עמותה. לפיכך, לו נקבעה בחוזה הגירושין הוראה כי סכסוך הנובע מחוזה המזונות יובא להכרעה לפני בורר, היה בית המשפט מכבד הוראה זאת. אולם לא זאת ההוראה שנקבעה בחוזה הגירושין. תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם. אין זה מתיישב עם תקנת הציבור שחוזה יעניק זכות ובו בזמן ימנע את מימוש הזכות: אין זה סביר או רצוי שאדם לא יהיה רשאי לאכוף את זכותו בערכאה של משפט, והזכות תישאר בידו ככלי אין חפץ בו, או שיראה את עצמו נאלץ לפנות לדרכים נלוזות לשם מימוש הזכות. מקובל עלינו שאנחנו נזהרים מאוד עד שאנחנו באים לבטל חוזה - ולפטור צד מהתחייבות שנטל על עצמו - משום שהחוזה סותר את תקנת הציבור. אכן לא היה מקום לספק, לו התיימר החוזה, בלשון ברורה, לחסום את הדרך אל בית המשפט. אך סעיף 11 אינו נוקט לשון כזאת. הוא אינו אומר שהמשיבה אינה רשאית לתבוע בבית המשפט את מזונותיה. הוא אומר רק זאת, שהמשיבה מנועה, בתביעה כזאת, להסתמך על החוזה. בהנחה שסעיף 11 אינו בטל מעיקרא כפי שהמערער טוען, ייתכן כי המשיבה הפרה את החוזה בעצם הבקשה שהפנתה אל בית המשפט לחשוף את החוזה. אם כך, פתוחה לפני המערער הדרך לתבוע את המשיבה לפיצויים על הנזק שנגרם לו, אם נגרם, כתוצאה מן ההפרה. סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע "הנפגע זכאי לאכיפת חוזה...". "האכיפה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זה, כוללת צו עשה וצו לא תעשה. עם זאת, סעיף 3 מוסיף וקובע בנשימה אחת גם חריגים לכלל הרחב. אחד מהם קבוע בסעיף 3(4) כדלהלן: "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין". נסיבות שהיו קיימות בעת כריתת החוזה, בין שהיו צפויות ובין שלא היו צפויות, עשויות לגרום לכך שהאכיפה תהיה בלתי צודקת. לדוגמה, בכלל נסיבות אלה אפשר להתחשב בשיהוי מצד הנפגע. סעיף 3(4) לחוק התרופות מסמיך את בית המשפט לשקול אם האכיפה "בלתי צודקת בנסיבות העניין". לפי לשונו, אין הסעיף מחייב תפיסה צרה של צדק, המוגבלת ליחסים שבין הצדדים לחוזה, להבדיל מתפיסה רחבה של הצדק, הכוללת גם שיקולים של טובת הציבור, כמו כן, לשון החוק אינה מחייבת היקף צר של נסיבות העניין, המשתרע רק על המצב וההתנהגות של הצדדים לחוזה. נסיבות העניין עשויות לכלול, לפי לשון הסעיף, גם נסיבות חיצוניות, ובכלל זה גם נסיבות הנוגעות לטובת הציבור. הכלל הוא, לפי סעיף 3 לחוק התרופות, שבית המשפט מעניק לצד הנפגע מהפרת חוזה סעד של אכיפה; ההימנעות מן האכיפה לפי סעיף 3(4) לחוק זה, כאשר האכיפה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין, אינה אלא חריג. אכן, לא בנקל יקבע בית המשפט שקיים טעם מיוחד המונע אכיפת החוזה. אך, בסופו של דבר, מתן סעד של אכיפה מסור לשיקול הדעת של בית המשפט. בית המשפט יימנע מן האכיפה אם, לדעתו, טעם של צדק דורש זאת. וצדק לעניין זה אינו רק צדק אישי אלא גם צדק ציבורי. באופן מהותי, ההוראה האוסרת הצגת החוזה לפני בית המשפט קרובה להוראה הקובעת שאין לתבוע את הזכות לפני בית המשפט. משום כך, אפילו ינהג בית המשפט איפוק, ולא יכריז כי ההוראה שבסעיף 11 בטלה, אין זה ראוי שבית המשפט יאכוף אותה. לכל היותר רשאי המערער לתבוע פיצויים מן המשיבה על הפרת ההוראה. הערעור נדחה ולמסקנה זו הגיעו גם המשנה לנשיא א' ברק והשופטת מ' שטרסברג-כהן. [ערך: שגיא בנתאי]
|
