הפרשה האחרונה שבה מלעיטה אותנו התקשורת בחצאי רמיזות ושמועות מנופחות, בנוגע לרב מוטי אלון, היא חזרה פתטית על הפרשה הקודמת - אותו רב, אותם חשדות, אותו "פורום", אותם רבנים. רק שהפעם מדובר ככל הנראה בפארסה ולא בטרגדיה כמו בפעם הקודמת. מדובר בבגיר, בפגישות חוזרות, בחזרה כדי "לתעד" ובחוסר נכונות להגיש תלונה במשטרה (כנראה שלא מדובר בעבירה פלילית).
ואולם, חשיפת הפרשה בתקשורת באמצעות דיווח על מפגש "סודי" של הרב אלון עם שלושה רבנים ידועים מהציונות הדתית, מעורר בחילה עמוקה של ממש. ממה נפשך? אם יש במעשים המיוחסים לרב אלון עבירה פלילית, כל תחנת משטרה בארץ תשמח לקחת תלונה ולפתוח בחקירה. מה עניין ה"רבנים" לכך? האם הם יצרו "בית דין"? האם הם ניהלו משפט? האם הם כתבו פרוטוקול? האם נחקרו עדים? לא ולא ולא.
"אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת גָּמוּר וְזֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ"ל בְּכָל מָקוֹם לָשׁוֹן הָרָע (דְּאִם יֵשׁ בְּהַסִפּוּר שֶׁלּוֹ תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר וַעֲבוּר זֶה נִתְגַּנָּה חֲבֵרוֹ יוֹתֵר הוּא בִּכְלַל מוֹצִּיא שֵׁם רָע וַעֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר), וְהַמְסַפֵּר עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט ט"ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְזֶה גַּם כֵּן בִּכְלַל רְכִילוּת הוּא (הלכות לשון הרע לחפץ חיים כלל א - א)".
בדבר אחד איך בכלל ספק - כל המעורבים בפרשה עשו לרב אלון "שיימינג" בכל אמצעי התקשורת מהסוג הגרוע ביותר. הם פרסמו נגדו לשון הרע, השמיצו וביזו רב ידוע בישראל, בהאשמות מעורפלות ולא מפורשות, ומבלי לבסס את הדברים כלל. לא שמענו דבר מלבד רמיזות, שמועות וחצאי פרטים, ומבלי לפרסם כל תגובה מאת הנפגע. נראה שיש למפרסמים סיבה טובה שלא לפרט את הדברים.
"כָּל זֶה, אֲפִלּוּ אִם רַק בְּמִקְרֶה סִפֵּר גְּנוּת חֲבֵרוֹ, אֲבָל אִם, חַס וְשָׁלוֹם, הֻרְגַּל בְּעָוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁרְגִילִין תָּמִיד לֵישֵׁב וּלְסַפֵּר: כָּךְ וְכָךְ מַעֲשֵׂה פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ עָשׂוּ אֲבוֹתָיו, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו, וְהוּא דְּבָרִים שֶׁל גְּנוּת, אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הֵם נִקְרָאִין בְּפִי חֲזַ"ל בְּשֵׁם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וְעָנְשָׁן הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל, אַחֲרֵי שֶׁבִּשְׁאָט נַפְשָׁם וּזְדוֹן לִבָּם עוֹבְרִין עַל תּוֹרַת ה', וְנַעֲשָׂה זֶה אֶצְּלָם כְּהֶפְקֵר, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל בְּסוֹף הַפְּתִיחָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּקַּבָּלָה: "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקּוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהלים י"ב ד).
פחות מ-1%
בכל הפרסומים קראנו על הפעם הקודמת שהרב אלון הורשע, לפני כ-5 שנים. אכן, הרב אלון הורשע במעשה מגונה בקטין, על שחיבק אותו ונשק לו בראשו. מדובר בעבירת מין קלה ביותר, וגם העונש שנפסק - 6 חודשי עבודות שירות, הוא קל יותר מעונש שנפסק לרוב על נהיגה בזמן פסילת רשיון.
ויודגש - הרב אלון כפר באשמה, והרשעתו נבעה מפרשנות השופטת לחיבוק ונשיקה - האם הייתה בה כוונה פלילית אם לאו. ולכל המצקצקים בלשונם - האם מעולם לא חיבקתם אדם ונשקתם על לחיו/ה? אם עשיתם זאת, הרי מבחינה עובדתית עברתם את אותה עבירת מין. ולגבי הכוונה - אם היו מעמידים אתכם לדין, מה הסיכוי שהשופטת הייתה מזכה אתכם? סטטיסטית לפי הלמ"ס: פחות מ-1%.
וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵּי בְּמִצְּוַת עֲשֵׂה דִּ"בְצֶּדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַּד הַטּוֹב וּלְצַּד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכּוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְהַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִּים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְּלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עוֹבֵר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ (עשין מצוה ג).
תהום פעורה בין פרסומי פורום "תקנה" ורבניו כנגד הרב אלון באותה פרשה לבין הרשעתו בפלילים. מה לא שמענו בתקשורת? סיפורים מסמרי שיער, רמיזות נוראיות, הכפשות אין קץ, ובסוף מההר יצא עכבר - חיבוק ונשיקה בראש, כשכל אחד מוזמן לפרשם כרצונו.
אָמְרוּ חֲזַ"ל: עַל שָׁלש עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרָע נֶגֶד כֻּלָּן. וְהֵבִיאוּ חֲזַ"ל עַל זֶה רְאָיָה מִן הַכְּתוּבִים, וּפֵרְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּהַכַּוָּנָה עַל אֵלּוּ שֶׁהֻרְגְּלוּ בּעוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, וְאֵין מְּקבְּלִים עַל עַצְּמָם לְהִשָּׁמֵר מִּמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה הדָּבָר אֶצְּלָם כְּהֶתֵּר" (הלכות לשון הרע כלל א - ד).
אסור מן התורה
אין ספק כי הרב אלון טעה כאשר שיתף פעולה עם פורום "תקנה" ורבניו בשתי הפעמים. הפגישות עמם, שהיו אמורות מטבען להיות דיסקרטיות, פורסמו בקול תרועה רמה, כזו שנאשמים באונס קבוצתי סדרתי לא היו "זוכים" לו. מה לא ספרו עליו? מה לא רמזו על נטיותיו? רצו בקול תרועה לתקשורת ש"שתתה את דמו", כשכל מה שיוחס לו בסוף זה חיבוק ונשיקה בראש. יחי ה"הבדל הקטן".
"נִרְאֶה לִי, דְּאִם הַסִפּוּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא הָיָה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים יִרְאֵי אֱלֹקִים שֶׁנִּזְהָרִים מֵאִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, מִּמֵּילָא אֵין דָּבָר זֶה עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת וְאִם כֵּן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דָּבָר זֶה לְאַחֵר" (הלכות לשון הרע כלל ב - ה).
בעולם החרדי קיימים מנגנונים יעילים למניעת עבירות אישות. ברוב המקרים הם מסוגלים לטפל בשקט בתופעות חריגות, אך במקרים הקשים הדורשים ענישה משמעותית, הם שולחים את המתלוננים למשטרה. דבר אחד נשמר מכל משמר בעולם החרדי - הדיסקרטיות. איש לא ירוץ לתקשורת לפרסם הכפשות נגד רב שנחשד במעשים, המטופלים על-ידי משמרות הצניעות למיניהם. הם מבינים היטב את הכוח ההרסני של לשון הרע על כל השותפים לעניין - הנפגעים, הפוגעים והציבור בכללותו.
בציונות הדתית המצב הפוך. קודם רצים לתקשורת, שופכים את דמו של החשוד, ובסוף מההר יוצא עכבר. מי שמשתף פעולה עם אותם פורומים, צריך לדעת שכל מה שנאמר שם, וגם מה שלא נאמר, עלול להיות מוצג כנגדו בתקשורת הכללית והמגזרית, בצורה הנוראית ביותר לגביו. שיתוף הפעולה עימם הוא אולי ה"חטא" הגדול ביותר של הרב אלון.
מבחינת הדין הפלילי, מי שמפרסם בתקשורת דברים על ענייניו הפרטיים של אדם, שנמסרו לו בסודיות שלא למטרה שלשמה הם נמסרו, במטרה לפגוע באותו אדם, עובר לכאורה עבירה פלילית חמורה על חוק הגנת הפרטיות שעונשה 5 שנות מאסר. ישנם לא מעט אנשים ונשים בציונות הדתית, שמן הראוי שיעשו חשבון נפש יסודי, אם לא עברו על החוק בהקשר הזה.
חצאי רמיזות
מהבחינה החברתית, הפוליטית והתקשורתית, המרוץ של גורמים בציונות הדתית לפרסם בתקשורת הכפשות נוראות כנגד מנהיגיה, מתוך שמועות וחצאי רמיזות, שרובם מתבררים לבסוף כרכלנות מכוערת וכוזבת, הוא הרסני במידה שלא תתואר. הוא מציג את הציונות הדתית במלוא כיעורה, בשיא פלגנותה, בשפל מוסריותה, בתחתית יושרתה, ומסכסך אותה עם עצמה, קל וחומר עם הציבור שאינו נמנה עליה.
דומה כי זהו מנגנון הרס עצמי, אשר מופעל על מרבית מנהיגי הציונות הדתית, ובכלל זה רבניה, כל פעם מחדש. בושה. אין מילה אחרת לתאר זאת.
