החלטתי לכתוב רשימה זו שכן הסיקור שניתן בימים האחרונים לנושא חקירת ההדלפה ובתוכה חקירת העיתונאי קרא היה ברובו חסר וחד-צדדי, תוך גימוד המעשה החמור שחשפה החקירה. במקרים מסוימים, בעיקר בעיתון בו פורסמה ההדלפה, היה הסיקור - בלשון פשוטה - לא הגון. השתאיתי כיצד עיתונים המסקרים נושא הקשור בם עצמם ובעבודתם, ואינם - בחלקם בוודאי - נותנים לקוראיהם את צידה האחר של התמונה, ואף לא ביטוי לניגוד העניינים שבו הם שרויים בענין זה.
מדוע החלטתי על חקירת ההדלפה ל"הארץ"? כשלעצמי הייתי ספקן. הניסיון בחקירת הדלפות לאורך השנים לא היה מרשים, ולא הגיע ככלל לצעדי אכיפה. נוכח זאת, מצעד נחקרים וצלצלי-תרועה של חקירה היה שאלה המוטלת בספק. ואולם, ככל שהרהרתי בכך ונועצתי בבוקר שלאחר הפרסום, החלטתי בחיוב: ראשית, הפגיעה בחקירה; מעולם לא דלפו חיקורי דין, שאותם אישרתי במספר גדול לאורך השנים, כולל בחקירות רגישות של אישי ציבור, והמדובר בהליך שנעשה באופן סמוי, בלא ידיעתו של נשוא החקירה, על כל המשתמע. שנית, ולא פחות חשוב, על פני הדברים היה מקום לחשד שמא ההדלפה בנושא הנוגע למערכת הבחירות באה ממערכות הממשל, קרי, שאותו קו הכרחי שאנו משתדלים בכל מאודנו שלא לעבור, גלישה של הפוליטיקה למערכת האכיפה, נעבר. דבר זה הוסיף חומרה מיוחדת לענין. אזכיר, כי רק לאחרונה סירבתי להשיב ללשכת ראש הממשלה על שאלות בעניין חקירתה של ח"כ נעמי בלומנטל, מאותו טעם עצמו. אם בתקופה רגישה זו גורם מתוך הממשל, וכמובן לעת פתיחת החקירה לא ידעתי במי המדובר ולא היה לי כל חשד ספציפי, מדליף מתוך ניסיון להתערבות בשדה הפוליטי, הדבר ראוי לחקירה, לשם נקיון המערכת. אמון הציבור בנקיון שיקוליה של מערכת האכיפה מותנה בכך שהיא תוקיע את מי שמפר את נורמות ההתנהגות, ולשם כך נדרשה פעולה מהירה, בלא הסתפקות באמירת גינוי בעלמא.
אומר כבר כאן, כי בדיעבד נתאמת החשד, למרבה הצער. והנה נמצא גם עיתון - שפירסם את ההדלפה - שלא מצא לנכון לדווח, ולוא כבדל ידיעה, על דברי בעניין הכשל המשפטי והמוסרי שהיה קורה אילולא נחקרה ההדלפה (והדבר היה כפסע) ואילולא הניבה החקירה תוצאות. הפרקליטה בה מדובר היתה ממשיכה ללוות תיק שבו הדליפה באופן יזום, על פי דבריה, וזאת במגמה אידיאולוגית-פוליטית, ואולי אף היתה ממשיכה להיות תובעת בתיק. האם מישהו מאתנו שהיה חלילה נחשד בעבירה היה רוצה שהתובע בתיקו יהא מי שיש לו גישה מסוימת מאוד כלפיו - אם היא אישית או אידיאולוגית - שבאה לידי ביטוי שכזה, בעוד שתובע אמור להיות אובייקטיבי, מה שקרוי "קצין בית המשפט", עובד הציבור, ולעשות מלאכתו באופן מקצועי נטול פניות? תמהני הכיצד טיעון זה, שלדעתי מתקבל על לב כל אדם הגון, כמעט לא מצא ביטוי. זאת, בנוסף לצעד האנטי-דמוקרטי בעליל, שכל הצועקים נגד חקירת ההדלפה מתעלמים ממנו, של הדלפת חומרי חקירה רגישים בעת בחירות. ועוד על עצם חקירתן של "עמותות שרון" שבה עסקה ההדלפה, הודעתי בשעתו ברבים, אך חקירות רבות כוללות חלק סמוי בראשיתן, שגילויו בעיתוי לא נכון פוגע בהן קשות. אמר בצדק בשעתו השופט ברנדיס בבית המשפט העליון של ארה"ב כי אור השמש מחטא, אך נוסיף כי במועד הלא נכון עלול הוא לשרוף.
אדגיש כאן, כי אין כל שחר לטענה לפיה ההדלפה באה מטעמים של עיכוב החקירה, כביכול. איש לא השהה את החקירה. הפרקליטה מעולם לא באה לממונים עליה, וכותב שורות אלה בתוכן, בטענה כי החקירה בנושא "עמותות שרון" מתעכבת או מתמסמסת, חלילה. אזכיר רק כי על חקירה זו הוריתי אנכי מיד עם פרסום דו"ח מבקר המדינה לפני למעלה משנה, היא נערכת מקצועית על-ידי המשטרה, וכל פעולות החקירה הטעונות אישור היועץ המשפטי לממשלה, כולל חקירת ראש הממשלה עצמו, אושרו מייד. יתר על כן, חיקור הדין בו עסקה הדלפה אושר על-ידי במעמד הפרקליטה בה מדובר בישיבה בה נתבקש (שלהי ספטמבר 2002), והוכן בהמשך, אף לאחר שהוכרז על הבחירות, והחקירה כמובן תמוצה עד תום. הפרקליטה, בכל הכבוד, לא אמרה בגלוי את דעותיה, אלא פעלה במסתרים, ועל-ידי כך, גם אם לא לזאת התכוונה, הוחשדו גם אחרים על לא עוול.
אכן, חקירת ההדלפה נערכה על-ידי צוות מעולה שעשה מלאכתו נאמנה, ביעילות, בדיסקרטיות, בדבקות בשלטון החוק. נמצא כי הפרקליטה הדליפה, והיא גם הודתה בכך. צר לי על ההדלפה, ובמיוחד על היותה הדלפה "אידיאולוגית-פוליטית". צר לי כיוון שהפרקליטות היא ארגון בעל מסורת רבת שנים, ללא דופי, של מקצועיות ומסירות, והיא ראויה לאמון הציבור. מעשה כזה הוא בחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ויש להידרש אליו בחינת "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף". תוצאת עבודתו של הצוות מנעה עירוב של פוליטיקה ומשפט, שעל עובד מדינה להימנע ממנו מכל וכל.
מדוע נחקר העיתונאי קרא באזהרה? אציין, כי היינו ערים לסוגיית החסיון העיתונאי ומלכתחילה ניתנו הנחיות ברורות בכתב לצוות, גם ביוזמתו שלו, באשר לחקירה, לרבות הגבלות חומרי החקירה וכל שימוש בהם. הצוות פעל בזהירות תוך רגישות לחסיון העיתונאי וכבוד לו, אך זהו חסיון יחסי, ואל מולו ניצבים אינטרסים כבדי משקל כמו פגיעה בחקירה חשובה, ניסיון השפעה על מערכת בחירות בימים רגישים תוך ניצול מידע שבידי המדליף, וגרירת רשויות החוק לזירה הפוליטית ופגיעה באמון בהן. מר קרא נחקר כי היה צורך להשלים את החקירה באופן מקצועי, ולשאול את השאלות באשר להדלפה, והיה צורך להזהירו, לאחר שנאמר לו מפורשות בפרקליטות לפני הפרסום (לי נודע הענין רק לאחר הפרסום) כי פרסום כזה מחבל בחקירה, והוא רשאי שלא להפליל את עצמו, וזו כידוע מטרת האזהרה, אם יש חשד לעבירה. נשוה נא בנפשנו אילו היה משיב העיתונאי על שאלה בנושא הפגיעה בחקירה, ואחר כך היה נטען שלא הוזהר. וכזכור זכות השתיקה רחבה יותר מן החיסיון העיתונאי. לא אדרש כאן לנושא פלט השיחות, ואומר רק שהכל בחקירה נעשה על פי דין לעילא ולעילא, וכדי למזער כל פגיעה. חשוב לזכור שאל מול החיסיון העיתונאי, החשוב כשלעצמו, ניצב מעשה העבירה האנטי-דמוקרטי בעליל, ובסופו של דבר גם הבלתי-מוסרי, שאירע כאן.
אגב, בכלי התקשורת ובדברי פרשנים הונחל הרושם שלחסיון העיתונאי מעמד מוחלט או כמעט כזה. ואולם, כאמור, חיסיון עתונאי, שבוודאי יש לייחס לו חשיבות ומשקל, הוא יחסי. בפסק הדין המנחה בנושא זה (פס"ד ציטרין) אומר הנשיא שמגר, כי חסיון יוסר אם הדבר רלבנטי להליכים, וכן "חיוני ובעל חשיבות לשם עשיית צדק בנושא מהותי". ולהלן: "נושא מהותי פירושו כי המדובר בפשע או בעוון בעלי תוצאות או משמעות מהותיות או במעשה עוולה חמורה". היש מי שיכול לחלוק שתוצאת ההדלפה דנן יכלה - לפחות בפוטנציה - להיות משמעותית ומהותית ציבורית ואישית, באופן מרחיק לכת?
נשאלה גם שאלה מדוע הוצע כי נציג שב"כ יהא בצוות חקירת ההדלפה, שאותו ריכז ראש המחלקה לחקירות שוטרים היוצא בפרקליטות. התשובה לכך פשוטה. לא היה מדובר בחקירת שב"כ, או בחקירה מונחית בדרך כלשהי על-ידי ראש שב"כ, או בחקירה קשורה לארגון ככזה. כשהחלטתי על החקירה, על דעת פרקליטת המדינה והמפכ"ל, היתה הסברה שכדי שלא יהא דימוי או חשד שהגופים הרלבנטיים לכאורה, הפרקליטות והמשטרה, שהיו עיקר הצוות, "חוקרים את עצמם", ראוי לצרף גורם נוסף. אין לבנות לשב"כ - המוסדר היום בחוק - דימוי פוגע איש שב"כ היה אמור לסייע לחקירה במיומנותו האישית כחוקר, וכאדם שאינו חלק מן הפרקליטות והמשטרה. כיבדנו כמובן את צו הביניים של בית המשפט העליון, והאיש לא שותף בחקירה מאז מתן הצו, אך מצאתי לנכון להעמיד דברים על דיוקם.
בסופו של יום קורה כאן משהו עצוב. התמונה המצטיירת ככלל ממרבית העיתונות אינה מאוזנת, אם מתוך אי-בדיקת העובדות ואם מתוך ראיית צל הרים כהרים. חברי ואני חרדים לחופש העיתונות לא פחות מאשר כל אדם אחר, ואינני זקוק להצגת "קבלות" בעניין זה. לאורך שנים הוכפשתי לעיתים קרובות בצורות שונות, גם תוך הדלפות מעוותות, ולא הסכמתי להצעות לחקור הדלפות. אנו משיבים יום יום לשאלות תקשורת רבות, ומשקיעים בכך זמן רב, מתוך מאמץ לשקיפות. אבל העיתונות אינה "חסינת חקירות" ואין להדלפות ולהפקרות מעמד חסין בדין. אין לשוחרי חוק סיבה לקדש הדלפות. הן נעשות במקרים רבים בעבירה על החוק, ואף אם אין מקום פרקטי, בוודאי, לחקירת כולן, אין גם מקום לתת להן לגיטימציה. סוף דבר, במקרה דנן הייתי בסוף החקירה משוכנע, גם בדיעבד, וביתר שאת, בנחיצות בה, ועם כל תוצאותיה העצובות - חיוני שהושגו תוצאות.
אוסיף כי גם לטענת הטוען שלא היה מקום לחקירת העיתונאי, ואין זו דעתי, יכלה ביקורת עניינית להיות אחרת - לא כמונופוליזציה כמעט על הדעה הנכונה, תוך שקולות אחרים של רבים בציבור אינם באים לכלל ביטוי.
ניצול מידע פנים במסגרת תפקידי אכיפה לשם פעילות בשדה הפוליטי הרגיש חייב להזעיק כל מדינה דמוקרטית, וגם את העיתונות, עם כל עניינה בהדלפות ובהגנה עליהן.
אשוב ואטעים: מה שהתחיל כחקירת הדלפה שכללה חשש להתערבות מטעם גורם אכיפה בשדה הפוליטי, נסתיים בהודיה של פרקליטה במעשה שעל פניו גם אינו מוסרי, ובוודאי שאינו מקצועי, כי הפרקליטה, אילו לא צלחה החקירה, היתה ממשיכה ללוות תיק (ואף להופיע, אילו הוחלט כל כתב אישום) בנושא שבו עשתה מעשה עבירה, וזאת מעבר לכך שגרמה למעורבות גורם אכיפתי בתחום הרגיש של מערכת הבחירות. אנו עושים מאמצים עילאיים יומיומיים, להוכיח הלכה למעשה את טוהר שיקוליהן של מערכות האכיפה וניתוקן המוחלט מהמגרש הפוליטי, וכל המצוי בעבודתנו ביומיום יודע זאת. אלמלא ננקטה עמדה ברורה בהקשר זה, והיא תמשיך להינקט על-ידי, היתה ניתנת תחמושת בידי המבקשים לפגוע במערכות האכיפה, ובאמצעותן בשלטון החוק. שלטון החוק וההגינות הם נדבך חשוב במשטר דמוקרטי לפחות כמו חופש העתונות.
אני מקוה שהאדם ההגון מן היישוב, בשכלו הישר, מבין זאת, יהיו דעותיו האישיות אשר יהיו. בדיעבד התברר כאן, כי אילולא נחקרה ההדלפה והושגו תוצאות, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.
