X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  נאומים
- מסמך רקע לדיון בנושא;
הוכן על-ידי המרכז למחקר ומידע של הכנסת;
הוגש לוועדת חוקה חוק ומשפט
▪  ▪  ▪

מבוא

ביום י"ד בטבת התשס"א, 9.1.2001, העלה משרד המשפטים הצעת חוק 2974, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (איסור הסתה לאלימות), התשס"א-2001. הצעת חוק זו התקבלה בקריאה ראשונה בתאריך 19.2.2001, והועברה להכנה לקראת קריאה שניה ושלישית בוועדת חוקה, חוק ומשפט.
תכלית הצעת החוק הינה לעגן בחוק העונשין, תשל"ז-1977, את האיסור על פעולות הסתה לאלימות כלפי גופו של אדם וכלפי רכוש, כעבירה פלילית מסוג פשע אשר נושאת בחובה עונש מרבי של חמש שנות מאסר.
מטרת המסמך להציג בפני יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט את הרקע להגשת הצעת החוק 2974.

1. תפקידם של דיני העונשין בהגנה על הציבור מפני עבירות הסתה

העבירות אשר בגינן יכולה התביעה הכללית להגיש כתבי אישום בגין הסתה לאלימות הם: עבירת ההמרדה הקבועה בסימן א', פרק ח' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן חוק העונשין). ועבירה על-פי סימן א'1 לפרק ח' לחוק - עבירת הגזענות, כאשר סעיף 144ב בסימן א'1 אוסר מפורשות פרסום הסתה לגזענות. יחד עם זאת, סעיפים אלו אינם מקנים לתביעה הכללית כלים המאפשרים לה להתמודד עם עבירות ההסתה לאלימות.
הכלי המרכזי אשר שימש את התביעה הכללית להגשת כתבי אישום בגין עבירת הסתה לאלימות - כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק וכפי שעולה מן הפסיקה, הנו סעיף 4 (א) לפקודה למניעת טרור, התש"ח - 1948 (להלן - פקודה למניעת הטרור). סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור קובע כי פרסום דברי שבח למעשי אלימות כמו גם הזדהות ותמיכה בהם מהווים עבירה פלילית שדינה קנס כספי או עד שלוש שנות מאסר. להלן נוסח הסעיף:
"אדם -
(א) המפרסם, בכתב או בעל פה, דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או לאיומים במעשי אלימות כאלה;
(ב) ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי למאסר עד שלוש שנים או לקנס עד 1000 לירות או לשני העונשים גם יחד."
התפנית בשיח הציבורי סביב סוגיית האיסור על הסתה לאלימות ונטישת הגישה הסלחנית לעבירות ההסתה החלו לאחר רצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. התקופה שלפני ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה התאפיינה בגישה סלחנית של החברה והמערכת הפוליטית לעבירות ההסתה ובמיעוט הגשת כתבי אישום בגין עבירות הסתה לאלימות. אולם, לאחר ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה רבין התמודדה לשכת היועץ המשפטי לממשלה עם מספר רב של פניות בגין עבירות הסתה1, והמשטרה ניהלה חקירות פליליות כל אימת שהייתה פניה אליה, אף במקרים בהם לא הייתה עילה להפעלת החוק2.

2. הרקע ההיסטורי לחקיקת הפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948

הפקודה למניעת טרור חוקקה עם קום המדינה ותכליתה להלחם בתופעה של ארגוני טרור ולפעול נגד פעולותיו של ארגון טרור. הפקודה למניעת טרור חוקקה בצלו של רצח שליח עצרת האומות המאוחדות הרוזן ברנדוט ועוזרו בירושלים בספטמבר 1948, אשר החיש את חקיקת הפקודה. אולם, לחקיקה זו הייתה תכלית רחבה יותר והיא ניסיונה של הממשלה הזמנית, מיד עם קום המדינה, לפרק את המחתרות היהודיות. ביום 20.9.48 הותקנו תקנות שעת חירום למניעת טרור, התש"ח-1948, ועם התכנסות המועצה הזמנית לישיבתה התשע עשרה ביום 23.9.48, בוטלו התקנות וחוקקה הפקודה למניעת טרור3.

3. מדיניות התביעה לגבי עבירות הסתה לאלימות

ועדת חוקה קיימה בעבר דיון בסוגיית מדיניות התביעה לגבי עבירות של הסתה לאלימות. דבריו של היועץ המשפטי לממשלה, בעניין זה, הובאו בפני חברי הועדה ופורסמו ברבים4. התביעה הכללית פעלה בהסתמך על סעיף 4(א) לפקודה למניעת הטרור, תוך השענות על ההלכה שקבעה כי עבירה על פי סעיף 4(א) לפקודת מניעת הטרור היא עבירת התנהגות ולא עבירת תוצאה - דהיינו, די בכך שהאמרה הנה מן הסוג אשר עשויה להוביל ולגרום למעשי אלימות ואין צורך בשכנוע בית המשפט כי האמרה אכן עלולה בפועל להביא לאלימות. בבואה לקבוע האם ראויה פניה בעילת הסתה לאלימות להיות נדונה בפלילים, נבחנת האמרה לגופה תוך בדיקת העובדות, הקהל בפניו ניתנה האמרה והנסיבות בהן ניתנה האמרה5. בפועל, המקרים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירה על-פי סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור הינם מעטים, וזאת על-אף זרם הפניות הרב.

4. פרשנות הוראת סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור

בהסתמך על הרקע ההיסטורי לחקיקת הפקודה, יש לשאול האם מקומה הראוי של עבירת ההסתה היא בפקודה זו או בדיני העונשין?
התביעה הכללית פירשה את סעיף 4(א) כהוראה החלה על כל פעולת הסתה לאלימות בין אם מדובר בארגון טרור או ביחיד שאין לו שייכות ארגונית לארגון טרור, ובלבד שהפרסום (המשבח המזדהה או המעודד) נוגע למעשי אלימות ולפעילות המאפיינים פעילות טרור. פרשנות זו עמדה בקנה אחד עם פרשנות בית המשפט העליון בפרשת אלבה ופרשת ג'אברין6. פרשנות זו אפשרה לתביעה להגיש כתבי אישום כנגד יחידים אשר מעשיהם מהווים הסתה לאלימות.
אולם, לאחרונה בית המשפט העליון ביטל את הלכות אלבה וג'אברין בדנ"פ 8613/96 ג'אברין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) אשר נסב סביב הפרשנות לעבירת ההסתה הקבועה בסעיף 4(א) לפקודה למניעת הטרור. יובהר כי הבהרת בית המשפט העליון בעניין פרשנות סעיף 4(א) היא המהווה את הסיבה להצעת החוק הנוכחית.
דעת הרוב תמכה בפסק דינו של השופט ת' אור אשר פסק כי יש לצמצם את תחום תחולתה של ההוראה הקבועה בסעיף 4(א), באופן שתחול רק על אמרות שבח, עידוד ואהדה למעשי אלימות של ארגון טרור.

4.1 טענות התביעה בדנ"פ 8613/96

התביעה הייתה מודעת לרקע ההיסטורי אך ביקשה לפרש את סעיף 4(א) באופן שאינו מגביל את האיסור על הסתה לאלימות לפעילות ארגון טרור בלבד. טיעוני התביעה היו כדלקמן7:
1. לשון הסעיף אינו מתייחס מפורשות לארגון טרור, מכאן ניתן להסיק כי לא הייתה כוונה לצמצם את האיסור הקבוע בו למעשים של ארגון טרור.
2. דברי שבח, אהדה או עידוד לביצוע מעשי אלימות על-ידי ארגון טרור כלולים בגדר האיסור הכללי הקבוע בסעיף.
3. רצוי לדחות את הפרשנות המצמצמת משום שהיא מביאה לתוצאה לא רצויה. שכן היא מותירה את התביעה נטולת כלים להתמודד עם תופעת ההסתה לביצוע מעשי אלימות חמורים בעלי אפיון טרוריסטי, המתבצעים על-ידי יחידים.

4.2 תשובת בית המשפט לטענות התביעה -
יחוס האיסור על הסתה לאלימות תחת סעיף 4(א) למעשי אלימות של ארגון טרור

בית המשפט העליון דחה בדעת רוב כל אחת מטענות התביעה. בית המשפט סבר כי הפקודה עוסקת בפעילות טרור ואין להרחיבה מעבר לתכלית לשמה חוקקה, והפנה את התביעה למחוקק באומרו כי "עניין זה (הרחבת הארסנל הקיים של איסורים פליליים כדי להיאבק בתופעת ההסתה - (ההוספה לא במקור)) הוא למחוקק לענות בו ולהסדיר את האיסור על הסתה, על היבטיו השונים"8.

5. חופש הביטוי כזכות חוקתית ועבירת ההסתה

החופש לביטוי עצמי, להשמיע ולהישמע הינו ערך חוקתי וזכות על חוקית ומהווה אחת מחירויות היסוד של האדם. בית המשפט העליון קבע בעקביות כי זכות זו הינה זכות חוקתית. זאת ועוד, חופש הביטוי מהווה אחד מעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי. חופש הביטוי משמש אמצעי חיוני להבטחת חופש הבעת הדעה, הנדרש לשם ניהול דו שיח בסוגיות פוליטיות, ציבוריות וחברתיות. עם זאת חופש הביטוי אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית כאשר מאזן האינטרסים עומד לזכות קיום אינטרסים העלולים להגביל או לפגוע בחופש הביטוי9. לכאורה, החלת החוק הפלילי על אמרות בעלות אופי מסית עשויה לעמוד מנגד לערך החוקתי המוענק לחופש הביטוי. שכן, הגבול בין אמרה העומדת בגדר הזכות לחופש הביטוי לבין אמרה המהווה עבירת הסתה אינה ברורה דיה.

6. שידול לעומת הסתה

הסתה הינה הדחה בפומבי לדבר עבירה, של קהל רחב - בלתי מסוים ובלתי מוגדר. הקריטריון הקובע האם מדובר בעבירת הסתה הינו: הנסיבות בהן נאמרה האמרה וזהות הקהל המודח - דהיינו, האמרה הופנתה וכוונה לקהל בלתי מסוים ובלתי מוגדר10.
עבירת ההסתה קשה לתיחום היות והיא נבדלת מעבירת השידול, שכן המשודל חייב להיות פרט הניתן לזיהוי ולא ציבור בלתי מסוים. זאת ועוד, עבירת השידול תלויה בביצוע העבירה מכיוון שאין השידול עניש בלא ביצוע העבירה על-ידי המשודל. להבדיל, עבירת ההסתה אינה מותנת בהתרחשותו של מעשה אלימות כתוצאה מדברי ההסתה.

7. הצעת החוק מעמיקה את הזכות לחופש הביטוי

להבדיל ממצב בו סעיף 4(א) פורש בהרחבה עד כדי שכלל נסיבות שאינן נופלות בגדר פקודה למניעת טרור והגשת כתב האישום היה נתון לשיקול דעתה של התביעה, הרי שעיגון עבירת ההסתה תבטיח את חופש הביטוי, מכיוון שהצעת החוק קובעת קריטריונים לסיווגה של אמרה כעבירה פלילית. על-פי האמור בהצעת החוק עבירת ההסתה לאלימות תתגבש רק כאשר יש בדברים שפורסמו ובנסיבות פרסומן כדי להסית למעשי אלימות. מדובר בדרישה "למסוכנות אובייקטיבית" של הפרסום.

מקורות

1. פרופ' מרדכי קרמניצר וחאלד גאנים, הסתה, ולא המרדה, ההמרדה בדיני העונשין: הדין המצוי והדין הרצוי (המכון הישראלי לדמוקרטיה, נייר עמדה מס' 7, 1997)
2. אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך 3, פרשנות חוקתית (1995)
3. אליקים רובינשטיין, "על חופש הביטוי ועל מדיניות התביעה בעבירות של הסתה לאלימות", הפרקליט מ"ד (1)5.עמ' 5 ו- 6.
4. פסיקת בית המשפט העליון
דנ"פ 8613/96 ג'בארין נ' מ"י (טרם פורסם)
בג"צ 73/53 קול העם נ' שר הפנים, פ"ד ז(1) 871
ע"פ 283/95 אלבה נ' מ"י, פ"ד נ(5) 221
ע"פ 4147/95 ג'אברין נ' מ"י, פ"ד נ(4) 38
5. פרוטוקול הדיון לקריאה ראשונה להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (איסור הסתה לאלימות), התשס"א-2001, מיום 19.02.2001
6. ה"ח 2974, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (איסור הסתה לאלימות), התשס"א-2001

הערות שוליים:

1. ראה אליקים רובינשטיין, "על חופש הביטוי ועל מדיניות התביעה בעבירות של הסתה לאלימות", הפרקליט מ"ד (1)5. עמ' 5 ו-6.
2. שם.
3. סקירה מאת השופט אור, דנ"פ 8613/96 ג'בארין נ' מ"י (טרם פורסם), בסעיף 8 שם.
4. ראה אליקים רובינשטיין, ה"ש 1 לעיל. ראה גם פרופ' מרדכי קרמניצר, הסתה, לא המרדה, ההמרדה בדיני העונשין: הדין המצוי והדין הרצוי (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997), דברי ההקדמה.
5. ראה ע"פ 283/95 אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221 (השופט מצא), ובע"פ 4147/95 ג'אברין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 38. ראה גם אליקים רובינשטיין, שם, בע"מ 7-9.
6. ראה ע"פ 283/95 לעיל דברי השופט מצא בפסקה 44 שם, וע"פ 4147/95 לעיל.
7. ראה דנ"פ 8613/96 פיסקאות 10, 11 ו-13.
8. דנ"פ 8613/96, פיסקה 13.
9. ראה בג"צ 73/53 קול העם נ' שר הפנים, פ"ד ז(1) 871.
10. פרופ' מרדכי קרמניצר וחאלד גאנים, הסתה, לא המרדה, ההמרדה בדיני העונשין: הדין המצוי והדין הרצוי (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997), 18.

תאריך:  25/05/2001   |   עודכן:  01/06/2001
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
גדי חנניה, עוזר מחקר ומידע
- מסמך רקע בנושא;
הוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת;
קובץ סקירות השוואתיות שהוגש לוועדת החוקה חוק ומשפט
דן להב, עו"ד - עוזר מחקר ומידע
- מסמך רקע בנושא;
הוכן על-ידי מרכז מחקר ומידע של הכנסת;
הוגש לוועדת חוקה חוק ומשפט
ד"ר אבי וינרוט, עו"ד
פרק חדשני ביותר מתוך הספר
"התניית שירות בשירות ע"י תאגיד בנקאי"
ריצ'רד הרמן*
קרן המטבע הבינלאומית
דוח קרן המטבע לשנת 2000; נמסר לפרסום ביום 14.5.01
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il