מיום הקמתה של העיר קריית שמונה עזבו את העיר כרבע מיליון תושבים. לאורך השנים בהם היה המצב הביטחוני מעורער וטרם נסוג צה"ל מלבנון, נתפרה זיקה באופן מלאכותי על-ידי קברניטי המשק ועסקנים פוליטיים, בין המצב הביטחוני בצפון לבין רמת ההתפתחות והשגשוג הכלכלי בישובים לאורך הגבול הצפוני.
זיקה זו שגויה ומטעה ונחשפה במשך חמש השנים לאחר ההתייצבות הביטחונית והנסיגה מלבנון. את הסיבות לשפל הכלכלי חסר התקדים בקריית שמונה יש לחפש במקום אחר מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפריפריה האמיתית וקריית שמונה.
תמונת המצב בקריית שמונה היא קשה: אלפי מובטלים מסתובבים ברחבי העיר הצפונית ומאות מצעירי העיר שנטשו אותה אינם שבים אליה, בשל מחסור במקומות תעסוקה, חוסר תוחלת ובעיקר בגלל עייפות מהבטחות חסרות כיסוי של קברניטי כלכלה ופוליטיקאים.
צעירים אלה מבינים כבר מזמן, כי זירת העניין הציבורי בישראל נפרסת במתחם גוש דן ואולי בעוד מספר מקומות "היי-טקיים" נקיים יותר ואטרקטיביים יותר, ולשם הם עושים את פעמיהם.
בלשכת התעסוקה המקומית בקריית שמונה רשומים כ-1,000 מובטלים, בתוכם כ-450 במעמד של הבטחת הכנסה. אלא שמאות מובטלים נוספים אינם רשומים כלל בלשכת התעסוקה מכיוון שתמה תקופת זכאותם לרישום כמובטלים ותעסוקה אין.
שלוש סיבות עיקריות גרמו להיווצרותה של מציאות קשה זו ואף אחת מהן איננה קשורה לביטחון האזור או לאיומי החיזבאללה.
הראשונה - כרוכה בהחלטה ממשלתית שהסירה מקריית שמונה ומישובי הסביבה את העדיפות המסורתית על-פני ישובים אחרים בישראל. הכללת ישובים כיוקנעם, עפולה ואשקלון למשל, בקטגוריה של יישוביי פיתוח א' משכה מן הסתם יזמים ותעשיינים לאזורים אלה בעיקר בשל קירבתם היחסית אל מרכז הארץ.
השניה - כרוכה בהחלטה ממשלתית שגזרה על תעשייני ק"ש היטלים חסרי תקדים. בשנות התשעים הוקם אזור תעשיה חדש בקריית שמונה, המכונה: "אזור התעשיה הצפוני". מינהל מקרקעי ישראל העניק אז לכל יזם את הקרקע בחינם מתוך מטרה לתמרץ ולקדם את התפתחות התעשיה באזור. אלא מה? מישהו כנראה חשב שבקריית שמונה התרחש לאחרונה נס כלכלי שגרם להתעשרות מהירה ולהסתערות היזמים על מאות הדונמים השוממים והחליט להכפיל את הסכומים פי שמונה. כיום נדרש יזם מקומי המבקש לעסוק בתעשייה שהיא תחת איום מתמיד של חיזבאללה לשלם 166 אלפי ש"ח עבור אותו דונם.
השלישית - כרוכה בחוק החדש לעידוד השקעות הון שקבעה כי המשקיע חייב לעמוד בקריטריון של 25% יצוא ישיר מסך תוצרת המפעל. מישהו שכח שבקריית שמונה מבקשים קודם כל לשרוד, להביא לחם הביתה. על איזה "יצוא ישיר" מדברים שם? את מספרם של המפעלים בקריית שמונה העוסקים ביצוא ישיר ניתן לספור על אצבעות יד אחת. החוק החדש שוב מפלה לטובה מפעלים כאלה במרכז הארץ מה שיעודד יותר ויותר יזמים ומפעלים להקים את מפעליהם החדשים או להרחיב את הקיימים במרכז הארץ על חשבון אזורי העימות.
בנוסף להחלטות אומללות אלו, בניית התשתית התעבורתית לעיר הצפונית מקרטעת. אפילו שדה התעופה בקריית שמונה, שנועד להתגבר על בעיות התחבורה אל ומהצפון, ושבו הושקעו לאחרונה 25 מיליון ש"ח לבניית טרמינל, נותר מיותם. התקווה כי החלטה להקמת אוניברסיטה במכללת תל-חי בקצה הפריפריה תביא לצמיחה ופריחה של הגליל המזרחי, נמוגה בשלב זה.
ההחלטות הללו פגעו נואשות בפיתוח התעשיה בקריית שמונה וגרמו לסגירת מפעלים בעיר הצפונית. לאחרונה סגר את שעריו מפעל "סיידר הגליל" וקדם לו בכמה ימים מפעל "חטיפים מן הטבע", מה שהביא לפיטוריהם של 80 מעובדי שני המפעלים הללו ולהצטרפותם למעגל האבטלה.
כתוצאה מהגזירות החדשות הללו, נפסק גם לחלוטין שיווק הקרקעות. כיום עומדים 300 דונם פנויים הממתינים ליזמים ולבעלי מפעלים.
גם היקף הזמנות העבודה למפעלים השונים בעיר, בעיקר למפעלי המתכת ולמאפייה המרחבית, הולך ומצטמצם, וזאת משום שמשרד הביטחון, היחידי מבין כל משרדי הממשלה המעניק העדפה של 15% במכרזיו לקריית שמונה, הפחית לאחרונה באופן משמעותי את היקף הזמנותיו בשל הקיצוץ בתקציבו.
היו ימים שרעש הלמות הפטישים ומכונות היצור הפריע לתושבי קריית שמונה לשמוע את רעם הקטיושות. מה יפריע להם עתה?