היה לי סרט כתום שהתנופף בגאווה על אנטנת המכונית שלי. אתמול תלשתי אותו בזעם!!! אינני מוכן להזדהות עם חוסמי הכבישים, מפזרי הנינג'ות והפוגרומצ'יקים שבמואסי, אני בוש ונכלם בהם ובשכמותם. לכן, הצבע הכתום הפך בעיני לצבע מגונה שיש להתרחק ממנו ככל האפשר.
למרות זעמי על פורעי החוק ,בכל ליבי ונפשי אני עם המתנחלים המועמדים לעקירה. ההינתקות החד-צדדית היא אסון בעיני, היא רוח גבית לטרור שימשיך ויזנב בנו גם לאחר הנסיגה. ההינתקות השרונית לא תפתור דבר, נהפוך הוא.
מהיום אני מתנתק מן הצבע הכתום-הצבע הזה משמש היום דגל לאלימות, מנופפיו צורחים "יגאל עמיר חי וכהנא גם". הקבוצה האלימה הזאת פוגעת בי ובשכמותי יותר מאשר השמאל הקיצוני וההזוי או כל יריב פוליטי אחר.
עלינו להוקיע אותם, להוציא אותם מחוץ למחנה, לנדות אותם, ולהשאיר אותם לבדם עם הצבע הכתום.
ההזדהות שלנו ואהבתנו למתיישבים הציונים והחלוצים ביו"ש ובגוש קטיף אינה זקוקה לסממנים חיצוניים כל שהם היא נמצאת עמוק עמוק בליבנו.