מה ההבדל בין פיל לאריאל שרון? פיל אפשר להפיל. את שרון אי אפשר. עם כל הזעם הנצבר על ראש הממשלה מן הצד הימני של המפה הפוליטית, ובעיקר מכיוונם של רבבות המתנחלים - הפסקת קיומה של ממשלת שרון היא משימה בלתי אפשרית. לא בכנסת הנוכחית שמזה זמן רב שוב איננה מביאה לידי ביטוי ריאלי את יחסי הכוחות האמיתיים בקרב ציבור הבוחרים. הכנסת ה-16 של מדינת ישראל מייצגת מאבקי כוח מפלגתיים ואישיים, שנאה יוקדת בין מפלגות דתיות לחילוניות, ובעיקר - אינטרסים לוהטים של ח"כים שכל מטרתם הישרדות אישית על כסא השררה וההטבות האישיות והיצמדות אל תהילה מפוקפקת 'בשירות הציבור' - מתוך ידיעה ברורה שלכנסת הבאה הם לא יצליחו להגיע.
כדי להבין את עומק השבר של בית הנבחרים האמור לייצג את הדמוקרטיה במיטבה - ראוי להציג את המספרים היבשים. כנסת ישראל מורכבת, נכון להיום, מ-15 סיעות ושברי מפלגות.
הגדולות: ליכוד - 40 ח"כים; העבודה-מימד-עם אחד - 21 ח"כים; שינוי - 14 ח"כים; ש"ס - 11 ח"כים. הקטנות: האיחוד הלאומי - 7 ח"כים; יחד-מרצ - 6 ח"כים; מפד"ל - 4 ח"כים. הקטנות והחד-ספרתיות: אגודת ישראל - 3 ח"כים; בל"ד - 3 ח"כים; חד"ש-תע"ל - 3 ח"כים; דגל התורה - 2 ח"כים; ציונות לאומית דתית - 2 ח"כים; רע"מ - 2 ח"כים; צל"ש - 1 ח"כ (פריצקי); נוי - 1 ח"כ (דוד טל).
כדי להפיל ממשלה בהצבעת אי אמון דרוש רוב של 61 ח"כים. זה החוק התקף נכון לעכשיו. כל מי שמצליח "לארגן" רוב קטן מזה יכול אולי לזכות בניצחון תקשורתי או פסיכולוגי, אבל לא יותר מזה. 61 הוא מספר המפתח.
איך, אם בכלל, ניתן להגיע לרוב כזה. חלק משמעותי מחברי הכנסת יודע בבירור כי סיכוייו להיבחר מחדש - נמוכים עד קלושים. סכנת הכליה הפוליטית אינה מרחפת רק מעל ראשיהם של הח"כים במפלגות הננסיות. גם בגדולות (ליכוד, עבודה ושינוי) כבר מונפת החרב המתהפכת מעל ראשים רבים. בליכוד, למשל, קרוב לוודאי שחלק ניכר מהח"כים התומכים במהלכי ההינתקות של ראש הממשלה לא יבחרו על-ידי מרכז הליכוד שרובו מתנגד להינתקות;
בשינוי, למשל, שם הפוסק האחרון הוא היו"ר לפיד הקובע מי לחיים פוליטיים ומי למוות - סביר להניח שיהיו מספר ח"כים ששוב לא יצליחו לקנות אל ליבו; במפלגת העבודה שסועת היצרים האלימים - ברור כי לא כל המכהנים יצליחו לעבור את מחסומי השנאות הבלתי נשלטות ועל כן ימצאו את עצמם בחוץ. וברור גם במידה רבה של סבירות - כי כל "המכהנים" בשברי הסיעות, לא יצליחו לעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות והתוצאה הבלתי נמנעת - הם יוותרו בחוץ וייאלצו למצוא לעצמם מקורות קיום אלטרנטיביים.
מכל הטעמים האלה ברור לכל מי שקרוב אצל המערכת הפוליטית כי לכל אלה שמעל עתידם הפוליטי-קיומי מרחף צל כבד אין אינטרס לקצר את ימיה של הכנסת. ויותר מזה. יש להם כל הסיבות שבעולם להאריך את תוחלת חייה.
על בסיס המידע הזה אפשר עכשיו לגשת לשורה התחתונה והיא - מה אומרים המספרים. או בלשון פשוטה: מי עשוי, בבוא יום פקודה, להרים את ידו ולהצביע נגד ממשלת שרון. האריתמטיקה של הפוליטיקה מחלקת כך את מחנות ה"בעד" וה"נגד".
נגד המשך קיומה של ממשלת שרון: במקרה הטוב ביותר מנקודת ראותם של "מורדי" הליכוד עשויים להצטרף למחנה ה"נגד" לא יותר מ16- ח"כים. רוב האחרים הם שרים, סגני שרים ונושאי משרה אחרים; 11 הח"כים של ש"ס ישמחו לתמוך בהפלת ממשלת שרון שהם אינם מכהנים בה; מחנה האיחוד הלאומי על כל 7 הח"כים שלו, כמו גם המפלגות הדתיות (מפד"ל - 4 ח"כים, אגודת ישראל - 3 ח"כים, דגל התורה - 2 ח"כים, ציונות לאומית דתית - 2 ח"כים) יצביעו, כמובן, נגד הממשלה, וזאת מטעמים פוליטיים מובהקים הקשורים במשאלת ליבם לבלום את הינתקות. סה"כ בצד ה"נגד" - 45 קולות.
בעד המשך קיומה של ממשלת שרון: הליכוד - 24 ח"כים; כיוון שלמפלגת "העבודה" יש אינטרס ברור להישאר בממשלה כדי להעביר בשלום את ההינתקות נראה שכל 21 הח"כים - כולל השרים המחממים כסאות - יצביעו נגד הפלת הממשלה; גם שינוי תתנגד, למרות הקולות המפוצלים העולים משורותיה - כדי שלא ניתן יהיה לטעון, חס וחלילה, כי מישהו מבין 14 הח"כים החילונים סייע לחובשי הכיפות או החרדים לעצור את ההינתקות; יחד-מרצ על כל ששת הח"כים שלה בוודאי תתרום את חלקה להמשך קיומה של ממשלת שרון כל עוד הוא ממשיך לממש את רעיונותיה הפוליטיים במה שקשור ליחסי ישראל עם הפלשתינים; נראה כי למחנה ה"בעד" יצביעו גם סיעות נוי (1) וצל"ש (1); ולא לשכוח את המפלגות הערביות - 8 ח"כים - שיתמכו בשרון כל עוד הוא פועל למימוש חלומות המדינה העצמאית של "האחים הפלשתינים"; סה"כ בצד ה"בעד" - 75 קולות.
בדיקה מעט יותר מעמיקה של האנשים הניצבים מאחורי המספרים מגלה כי גורל ממשלת שרון תלוי דווקא בחסרי הכוח הפוליטי: בשברי מפלגות הערבים, בתנועת יחד-מרצ וברצים הבודדים - פריצקי וטל. אם אלה יחליטו - מטעמים פוליטיים או קפריזיים כלשהם - להצביע עם מחנה ה"נגד" יושג הרוב להפלת הממשלה. בקיצור ובתמצית: הצלחת כל מהלכיו מעוררי המחלקת של שרון תלויה במי שהוא מתעב - השמאל הקיצוני והערבים.
אבל בשלב זה אופציה כזו אינה סבירה.
השורה התחתונה והחד-משמעית של המצב הפוליטי המוזר שלתוכו נקלעה ישראל פשוטה וברורה: שרון יכול להמשיך במסעותיו הכוחניים ואין מי שיכול עליו. כל השאר הוא חלומות שווא.
רק בקונסטלציה נוראה אחת יכולה ממשלת שרון להתרסק: אם במהלך הפינוי מגוש קטיף - כפי שחוזה תרחיש האימים שגם לקראתו מתכונן צה"ל עם תחילת ההכנות האופרטיביות למבצע ההינתקות - ילחצו אחדים מהקיצוניים הימנים על ההדק ויהודים-מתנגדי-פינוי יהרגו יהודים-הבאים-לפנות בשם חוקיה הדמוקרטיים של ישראל הריבונית. יום דמים שכזה יחולל סערה עזה שתחריב את כל מה שידענו עד כה. אם צרה צרורה מחרידה כזו אכן תתרחש - רק אלוהים יוכל להציל אותנו ממוראותיו של גל הצונאמי החברתי-פוליטי הקטלני שיתרומם בעקבותיה.
בפאראפראזה על דברי השיר הידוע ניתן לומר כי אם עם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים יכול להציל אותו מידי עצמו.