תמצית העובדות
הצדדים הם בני זוג, שנישאו זל"ז, והתגרשו. התובעת הגישה תביעות לפירוק השיתוף ברכוש המשותף וכן לאיזון המשאבים, בה ביקשה, שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, יורה על חלוקה ואיזון באופן שהזכויות בבית המגורים ובמטלטלין יהיו לתובעת בלבד, ויאזן את שאר הנכסים על-ידי חלוקתם.
הצדדים התגוררו במושב. לאחר כשנתיים וחצי עברו להתגורר בדירה. התובעת טוענת, שבגלל נטייתו של הנתבע להימורים ומשחקי קלפים התערערו חיי המשפחה. לטענתה, הנתבע נהג באלימות כלפיה, גם בנוכחות הילדים, וככל שגברה נטייתו של הנתבע להימורים, כך החמיר יחסו כלפיה.
במשך רוב שנות הנישואין עבדה התובעת יחד עם הנתבע ב"בסטות" בשווקים, אלא שהנתבע נהג לפזר ולהפסיד את כל כספו בהימורים. לטענתה, הנתבע שיכנע אותה למכור את הדירה ואת הרכב שהיה להם, ולהשקיע ברכישת שטחי חקלאות, אך הפסיד את כל כספו, גם בגלל ההשקעה הכושלת וגם כשעיקר עיתותיו היו בהימורים. נוצר מצב שהמשפחה נותרה ללא קורת גג. לאחר מאמצים רבים, הצליחה התובעת לקבל אישור לרכישת שטח אדמה במושב כדי לבנות עליו בית מגורים.
אביה שילם עבור רכישת האדמה, עליה בנו בני הזוג את ביתם. הוריה הלוו לה ולנתבע כספים לצרכי הדירה. הנתבע חתם על הסכם הלוואה בכתב, ובו התחייב להחזיר את החוב בתוך 24 חודשים. הנתבע המשיך להמר ולהפסיד כספים, הוא נטל גם כספים שנחסכו לצורך עריכת אירוע בר מצווה לבן ובזבז את הכספים בהימורים. בחודש 2/00 פנתה התובעת לבית הדין הרבני בחיפה בתביעה למזונות ולגירושין. מאז עזב הנתבע את הבית, הותיר את התובעת עם חוב בחשבון המשותף, ולא חדל מהתנהגותו האלימה כלפי התובעת.
נקבע - כי האיזון בקשר לדירה יהא בשיעור של 70% לאשה מול 30% לנתבע
נקבע - סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, כי עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי הזוג, למעט נכסים מסויימים המפורטים בסעיף. מהאמור בסעיף עולה, כי ככלל יש לחלק את הנכסים בין הצדדים בחלקים שווים.
סעיף 8 לחוק זה מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לסטות מהכלל של "חלוקה שווה" ולקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5, ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג, וכן לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע, ו/או לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בעת פקיעת הנישואין, אלא לפי מועד מוקדם יותר שיקבע.
נקבע - לפי לשון סעיף 8 לחוק, אופן האיזון נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות המקרה. אין רשימה סגורה של השיקולים והנסיבות בהם בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו. במקרה דנן, יש הצדקה לסטות מהעיקרון של "חלוקה שווה", ויש מקום שבית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו על-פי סעיף 8.
נקבע - אין זה נכון וצודק בנסיבות העניין להוציא את דירת המגורים מכלל הנכסים שיש לאזנם, שכן הדבר יהווה פגיעה חמורה ולא מידתית בזכותו הקניינית של הנתבע. לכן, בנסיבות העניין יש לעשות שימוש בס"ק 2 לסעיף 8 לחוק יחסי ממון, ולהורות שאיזון שווייה של הדירה לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר.
בהתחשב במיוחד בעובדה שהתובעת, היא זו שדאגה לקבלת האישור לקבל חלקת קרקע לבנייה, ושאת מימון רכישת הקרקע, עליה נבנה הבית, מימנו הוריה של התובעת, ובעובדה שהתובעת נשארה להתגורר בדירה יחד עם ילדיה, כשהנתבע עזב את הבית עוד בשנת 2000, ובהפסדים הכספיים הרבים שגרם הנתבע לתובעת בגלל ההימורים בסכומים גבוהים במיוחד, נראה כי האיזון בקשר לדירה לא יהא מחצה על מחצה, אלא בשיעור של 70% מול 30%.