הגירסה של עופר נמרודי

ההרצאה שלי היום אינה באה לתת תיאור כללי של מה שמכונה פרשת נמרודי וספיחיה מהפן המשפטי, ובוודאי שאינני יכול לכלול בשעתיים את כל שאירע ב"פרשה". לצורך כך, לא יספיק אפילו קורס שנתי [אפשרות, אגב, שאינני שולל על הסף]. ומדוע? מפני שמדובר בתיק ענק, סבוך, עם עשרות תקדימים משפטיים, מאות עדים, עשרות אלפי עמודי פרוטוקול, עשרות אלפי מסמכים וחומר חקירה רב. מה שאני עומד לעשות היום הוא תיאור בקליפת אגוז של היבטים ספיציפיים של הפרשה, ובראשם היבט שאמור להדיר שינה מעיני כל אזרח בישראל. מדובר בשרשרת של מעשים ומחדלים חמורים שביצעה המשטרה, בשיתוף פעולה עם הפרקליטות, מעשים, שכאמור, צריכים להדיר שינה מעיני כל אזרח ומהווים איום ממשי על שלטון החוק במדינה דמוקרטית מתוקנת. אני אינני אובייקטיבי. מטבע הדברים אדם קרוב אצל עצמו. כשהייתי בכלא לא פגשתי כמעט נאשם אחד שלא טען שהוא חף מפשע, ולכן, וכדי להסיר כל ספק באמיתות דברי, בחרתי, בהרצאתי זו, להסתמך, בתיאור המאורעות שעליהם אני מדבר היום, על ציטוטים ממזכרים של המשטרה והפרקליטות, מפרוטוקולי בית המשפט, מהחלטות של בית משפט וכיוצא באלה. למען הנוחות וכדי שהדברים יהיו לפני עיניכם הכנו לכם קובץ נספחים, גם כשהדברים ישמעו לכם כמו תסריט דמיוני מעורר חלחלה, תמתינו לסוף ואאפשר לכם לשאול שאלות ולהפנות אתכם לנספחים אחד לאחד.

במסגרת האזנות הסתר שערכה המשטרה לעד המדינה יגאל תם נשמע תם מספר לחבריו כי הוא משתמש בסמים באופן שיטתי ובכמויות נכבדות. מזרחי, שהיה מודע היטב לכך שעד המדינה המרכזי בפרשת נמרודי מודה בעבירה חמורה אף לא טרח לזמן את תם לחקירה בנושא זה. רק לאחר שהפרקליטות הורתה למזרחי לזמן את תם לחקירה, הוא ערך חקירה קצרה, סתמית, שטחית ומגמתית, לא לפני שהבטיח לתם בפה מלא שתיק החקירה בעניין הסמים ייסגר ותובטח חסינות לסוחרי הסמים מהם קנה תם את הסם. אני מבקש להפנות אתכם לנספח יט' - עדותו של מזרחי בבית המשפט בעניין זה, שימו לב לשאלות השופטת. כך בעמ' 785 שורות 24-25 ובעמ' 786: "השופטת: לא, לא. מר מזרחי מה התשובה. למה על כל - יש לך כאן 5,4 שיחות שבהם מדבר לכאורה מר תם על שימוש בסמים או אני לא יודע מה בסמים, ואתם נתקלים בעבירה כזאת, האם אתם עושים משהו, לא עושים משהו? העד: לא, לא חקרנו. השופטת: השאלה למה, הכיצד? איך המשטרה נותנת לדבר כזה לעבור לסדר היום? העד: כי גברתי תסתכל על התוכן של השיחות, זה לא משהו שהוא ... השופטת: ומה נראה מהתוכן? העד : זה לא משהו שהוא מובהק. זאת אומרת... השופטת: לא הבנתי, שמה? העד: אמרתי, זו לא איזושהי הודעה מובהקת שבה בן אדם בא ואומר את זה. השופטת: אתם לא צריכים מובהקת. העד : הוא לא נחקר על ידנו. השופטת: זו השאלה שמציג מר אבי יצחק, למה לא העברתם את זה למחלק הסמים? העד: את מה? השופטת: את ההודעות האלה. יש לכם לכאורה איש שנוגע בסמים, אני לא יודעת איך ומה. השאלה היא איך אתם מתעלמים מדבר כזה? העד: בסופו של דבר לא התעלמו נלקחה ממנו עדות גברתי. השופטת: על הסמים, אחרי שהפרקליטות אמרה. העד: על שימוש. כן. באופן טבעי גברתי בהרבה מאד האזנות סתר עולים דברים כאלה, אנחנו לא עושים את הפעולה הזאת. גם בלי שום קשר אם הוא עד מדינה. השופטת: אתם נותנים להם לחמוק מעיניכם? מזרחי: לא, לא חו"ח. לא זו בלבד שמזרחי לא חקר את תם בנושא הסמים, ספקי הסמים וכו', אף זו: כאשר הפרקליטות הורתה לו לחקור את תם נוכח הממצאים החד משמעיים, סיכם מזרחי עם תם שהתיק ייסגר בכל מקרה ובכל מצב וזאת עוד בטרם תם נחקר על כך !! שימו לב לעדותו של מזרחי בעמ' 789 "עו"ד דן אבי יצחק: אני שואל קודם כל מהמשטרה, מי מהמשטרה המליץ לסגור את התיק? העד: זה מלכתחילה עוד בטרם נלקחה העדות שלו, הסיכום היה שהוא לא יעמוד לדין, אני לא מבין את השאלה. ש. הבנתי. הוא אומר שהסיכום היה עוד לפני שנלקחה העדות שלו, שלא יעמוד לדין. יפה. ת. כן. ובעמ' 790 לפרוטוקול: "ש. עכשיו הסיכום הזה הרי הייתה לכם למשטרה עמדה והמלצה בעניין הזה. מה אתם המלצתם, הצעתם לפרקליטות? ת. לא להעמיד אותו לדין. ש. יפה, אז לא אמרת כשאני שאלתי אותך אם אתה המלצת אז הכחשת? ת. זה לא אני המלצתי כאני ממליץ. אלא זה היה הסיכום המקדמי. אני לא יכול להגיד שאני המלצתי, כי אני לא זוכר אם אני המלצתי או לא המלצתי. השופטת: אני לא מבינה דבר אחד, מה המשמעות של הסיכום המקדמי. לפני שפתחתם את התיק הזה כבר סיכמתם שבתיק הזה ייחקר האיש על הסמים אבל לא יועמד לדין יהיה אשר יהיה? מזרחי: נכון. יהיה אשר יהיה. וזה מול הפרקליטות. וזאת כדי שיודה ויספר את האמת. ובעמ' 795: ש. עכשיו אני רוצה לשאול אותך מר מזרחי, איך אתה מסביר מעשה כזה. אני אומר לך, אתה יכול לקבל את דעתי או לא, שאני נדהם מחומרת הענין. נגע הסמים אחד המפגעים הכי קשים במדינה שלנו. נלחמים מלחמת חורמה בספקי הסמים. השופטת: טוב, השאלה היא פשוטה. עו"ד אבי יצחק: איך אתם לא חוקרים לגלות את ספקי הסמים , לגלות פאב שאולי מרעיל נערים ונערות, ולעצור את האנשים? השופטת: השאלה ברורה, מה התשובה? העד: ישירות אני, כי הוא שואל אותי, אני לא זוכר שעשיתי עם זה משהו. השופטת: השאלה מדוע העד: יש שתי אופרות. אם נעשה עם זה לא בשימוש חקירתי אלא אחר, שזה יכול להיות, אינני יודע. עו"ד אבי יצחק: אבל לתם, לתם. לא נתת הוראה לחקור את תם. העד: סביב סוגיית ההסבר והשימוש שלו. ש. למה לא נתת הוראה לחקור את תם מי הספקים, כדי לתפוס את הספקים? השופטת: והשאלה מר מזרחי היא למה, לא מה כן נעשה מה לא נעשה ומה האלטרנטיבה. למה לא נחקר תם על הספקים ? מדוע הסיפור הזה נסגר ? נשאר עלום? העד: כרגע הוא עלום השופטת: למה? העד: כי אין לי תשובה לתת לגברתי סביב הסוגיה הזאת. יכול להיות שזה טופל במסגרת אחרת שהיא לא חקירתית. השופטת: לא, השאלה היתה אליך אישית כרגע למה". ובעמ' 798 שורות 13 ואילך: עו"ד אבי יצחק: תראה, אני אגיד לך מה אני חושב למה עשית מה שעשית. אתה רצית בכל אמצעי, בכל מחיר להגן על עדי המדינה שלך. ובמסגרת הזאת אתה עשית כל מעשה בלתי ראוי, זו רק דוגמא אחת. אתה פה מצאת שיטה חדשה, אתה נותן חסינות לאנשים בזה שאתה פשוט לא חוקר. אתה עשית ונהגת אותו דבר בעניין פרידן-שמולביץ , אתה נהגת אותו דבר בענין זיקתו...אני עכשיו מציג לך. השופטת: לא, השאלה היא האם כאן המטרה לא קידשה את האמצעים? העד: לא, לא בשום פנים ואופן. להפך. האיש הזה נחקר והודה בשימוש. אז איפה יש פה הסתרה גברתי. השופטת: לא מדבר על הסתרה מדבר על סגירת תיק שלא היה בשל לסגירה לכאורה. זה מה שאומר אבי יצחק". יש בידיכם את פרוטוקול עדותו של מזרחי, יש בפניכם את קביעת השופטת על התנהגותו הנלוזה. אתם מבינים מה הלך כאן, מזרחי, במטרה להסתיר כי עד המדינה המרכזי בפרשה הוא עבריין סמים מסוכן, טייח חקירת סמים הן נגד עד המדינה שלו והן נגד ספקי סמים ?! טייח זו מילה עדינה, מזרחי הבטיח לתם, עוד בטרם חקירה, כי תיק הסמים שלו ייסגר. אתם מבינים שהאיש הזה עומד בראש אגף החקירות של המשטרה ?! אתם מבינים שזה החוקר הבכיר ביותר במשטרת ישראל ?! על מנת שלא להלאות אתכם בשרשרת מעשיו הבזויים והפליליים לכאורה שעשה מזרחי, צירפתי לכרך הנספחים את העתירה לבג"צ, התלויה ועומדת, שהגיש אבי, יעקב נמרודי נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד ניצב מזרחי. העתירה מצורפת כנספח כ' לכרך הנספחים, ותשפטו בעצמכם אם זה האיש שצריך לעמוד בראש אגף החקירות של משטרת ישראל. תשפטו בעצמכם אם לא עולה מהחומר כיצד האיש הזה רדף אותי, תוך שהוא מסמן מטרה שכל האמצעים, יהיו אשר יהיו, כשרים להשגתה. ועל האיש הזה מגוננים פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בחירוף נפש. במקום לקחת אותו ולהעמידו לדין, ולו לדין משמעתי, הם זורים חול בעיני הציבור. ואני מבקש להזכיר לכם שאת הניצבים יצחקי ורז העמידו לדין משמעתי בגלל שלא דיווחו, לכאורה, על כך שנפגשו איתי. כאמור, שני הניצבים הללו זוכו לחלוטין בבית הדין. אתם מבינים מה מתרחש כאן ? כל אזרח שמערכת הצדק חשובה לו צריך לזעוק לשמיים ולדרוש כי האיש הזה, משה מזרחי, יושעה לאלתר מהמשטרה !!! עסקת הטיעון וכתב האישום המתוקן טרם אכנס לעובי קורת גזר הדין שנתנה כב' השופטת ברכה אופיר-תום, אבקש להדגיש בפניכם שוב, אינני מתיימר להציג עצמי כצדיק בפרשה זו. עברתי עבירות ונתתי עליהן את הדין. אומר לכם כי מהיום הראשון של מעצרי טענתי חזור וטעון כי נסחטתי על-ידי שני עבריינים - פרידן ותם. מהרגע הראשון אמרתי זאת אני ואמרו זאת פרקליטי. מהרגע הראשון הכחשתי את כל האמור בכתב האישום המקורי, מפני שכל האמור, מהחל ועד כלה, הוא תיאור עובדתי שלא היה ולא נברא. הסכמתי מתחילת המשפט להודות במה שעשיתי, אבל לא פחות חשוב, להודות אך ורק בנסיבות בהן עשיתי את העבירות. עמדתי על כך שמסע הסחיטה שנוהל נגדי יבוא לידי ביטוי מלא בכתב האישום המתוקן בו הודיתי. עמדתי על כך שסוף סוף יוכח לציבור כי מי שהחל במלחמת האזנות הסתר, היו מתחריי, העיתון ידיעות אחרונות והעומד בראשו, ארנון מוזס. כידוע לכם הגשתי עתירה לבית המשפט העליון בה ביקשתי מבית המשפט לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ולהעמיד את מוזס לדין. עתירתי נדחתה, לצערי, כי המדיניות של בג"צ היא, כפי שאתם יודעים, לצמצם בהתערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה כשמדובר בהגשת כתב אישום והעמדה לדין. אולם מי יודע מה הייתה התוצאה אם בית המשפט העליון היה יודע את מה שנודע לאחר עסקת הטיעון שנחתמה עמי. טרם אכנס לסיום הפרשה בבית המשפט המחוזי אני מבקש להביא בפניכם מסמך שהתגלה רק לאחרונה, ע"י העיתונאי יואב יצחק, והמהווה הוכחה נוספת וחד משמעית, למעורבותו של ארנון מוזס בפרשת האזנות הסתר. להזכירכם, המשטרה המליצה להעמיד לדין את ארנון מוזס ויד ימינו בעיתון חיים רוזנברג לדין בפרשת האזנות הסתר. אלא שהפרקליטות, וסיבותיה עמה (כפי שתיראו בהמשך), החליטה שלא להעמידם לדין. אני מפנה אתכם לנספח כא' - זוהי טיוטת כתב האישום שהכינה פרקליטות מחוז תל-אביב נגד חיים רוזנברג, יד ימינו של ארנון מוזס ב"ידיעות אחרונות". שימו לב פרק העובדות באישום השני בכתב האישום: "1. במועד בלתי ידוע בסוף שנת 1993 הזמין הנאשם מידע מלאופר בנוגע לעופר נמרודי, אשר שימש באותה עת בתפקיד העורך הראשי ויו"ר מועצת המנהלים של העיתון מעריב. 2. הנאשם הזמין את המידע ביודעו כי יושג בדרך של האזנת סתר. 3. החל מאותו מועד הזמין לאופר ממנהלי חברת אגם ביצוע האזנות סתר לשיחות הטלפון והפלאפון של נמרודי". ובחלק הכללי של טיוטת כתב האישום: "החל מחודש נובמבר 1993 או בסמוך לכך גברה תדירות פגישותיהם של הנאשם ולאופר. הנאשם ולאופר נפגשו מספר פעמים בשבוע בדירת המסתור בת"א, והאזינו יחדיו לקלטות נשוא האזנות הסתר הנ"ל. במהלך התקופה הנ"ל העביר הנאשם מידע שהושג באמצעות האזנות הסתר הנ"ל לנוגעים בדבר בידיעות אחרונות וזאת ביודעו שהושג בדרך של האזנות סתר. ובאשר למעורבותו הישירה של ארנון מוזס נכתב בחלק הכללי בטיוטת כתב האישום: "כמו כן במהלך התקופה הנ"ל קיבל הנאשם מלאופר ב-3 הזדמנויות שונות קלטות נשוא האזנות הסתר הנ"ל לצורך השמעתן לארנון מוזס העורך האחראי של ידיעות אחרונות". אני על חטאי שילמתי ושילמתי מחיר יקר. מו"ל ידיעות והעורך האחראי שלו, ארנון מוזס, הוא, אם לרגע שכחתם, מהרשימה הלבנה של המיוחסים, מהחבר'ה המועדפים. הדבר הזה מלמד ומעיד בעדו. מלמד כי הפרקליטות והמשטרה ראו רק אותי כמטרה ואילו באשר לידיעות אחרונות מרחו מריחה גדולה כל טיפול שאמור להגיע להכרעת בית משפט... אני מחזיר אתכם לרגע קט לכתב האישום המתוקן שהוגש נגדי ובו הודיתי. אני מבקש שתשימו לב היטב לפרטים, בעיקר, הייתי אומר לאלה שחסרים. שימו לב גם ממה זוכיתי, לעומת מה שבגינו הועמדתי לדין, ובתמצית נקבע כי: לא ניסיתי מעולם לקשור קשר לביצוע רצח לא ניסיתי מעולם לקשור קשר לביצוע עוון לא הצעתי ולא נתתי שום שוחד מעולם לגורם כלשהו ובכלל זה: לא הצעתי ולא נתתי שוחד ו/או טובת הנאה כלשהי לרב כלאי ארווין וייס; לא הצעתי ולא נתתי שוחד ו/או טובת הנאה כלשהי למפקד כלא מעשיהו, תת גונדר יהודה שי. לא הצעתי ולא נתתי שוחד ו/או טובת הנאה כלשהי לרפ"ק אריה סילברמן. לא הצעתי ולא נתתי שוחד ו/או טובת הנאה כלשהי לתת ניצב שמעון שרביט. לא הדחתי עדים מעולם לא בחקירה ולא בעדות ובכלל זה: לא הדחתי את רפי פרידן השקרן והסחטן בנוגע לפרשת משפט האזנות סתר; לא הדחתי את רפי פרידן בנוגע לפרשת משפט "כל העיר"; לא הדחתי את יגאל תם בנוגע לחקירת הפרשה הנוכחית; לא הדחתי את ריין מרכוס בנוגע לתלונתה במשטרה כנגד יעקב צור. לא זכיתי לתנאים מועדפים בכלא, לא נתתי טובות הנאה ו/או תרומות לכלא. לא שיבשתי הליכי משפט ו/או חקירה באמצעות תנ"צ שמעון שרביט. לא שיבשתי הליכי משפט ו/או חקירה באמצעות ניצב יאיר יצחקי . לא שיבשתי הליכי משפט ו/או חקירה באמצעות ניצב יעקב רז. לא שיבשתי הליכי משפט ו/או חקירה באמצעות ניצב יוסי סדבון. לא שיבשתי הליכי משפט ו/או חקירה באמצעות השר לבטחון פנים לשעבר אביגדור קהלני . כתב האישום המקורי נגדי, ואתם יכולים לראות את זה, נמחק כמעט כולו. אין זכר לעבירת הנסיון לקשירת קשר לביצוע רצח, אין זכר לעבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע עוון, אין זכר לעבירות של מתן שוחד ו/או טובות הנאה לגורם כלשהו, אין זכר לעבירות של הדחה בעדות או בחקירה, אין זכר לעבירות שיבוש מהלכי משפט באמצעות קהלני, יצחקי, רז וסדבון. אין זכר לקבלת טובות הנאה מאנשי שב"ס, אין זכר למתן טובות הנאה ו/או שוחד לאנשי שב"ס. מכתב האישום החדש שהוגש במסגרת עסקת טיעון, עולה, כי אני, עופר נמרודי, נסחטתי על-ידי רפי פרידן ויגאל תם ותחת איומי סחיטה קשים וחמורים עברתי עבירה של שיבוש מהלכי משפט ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הטענה, כפי שאמרתי לכם, לכל אורך הדרך, כי נסחטתי על-ידי פרידן התקבלה במלואה על-ידי התביעה וכתב האישום שונה לחלוטין ואין טיפת דמיון בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן. כתב האישום המתוקן, ואולי זה החשוב מכל, שופך אור גם על פרשת האזנות הסתר ומגלה כי מי שהחל בפרשה הזו היו מתחריי, העיתון "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו ארנון מוזס. אין לכם מושג כמה ייסורים עברתי עד שהגענו למה שהגענו. אין לכם מושג מה זה לשבת במעצר למעלה מ-15 חודשים, בידיעה ברורה שכל מה שאומרים עליך זה שקר וכזב. אין לכם מושג איזה סבל עברו ילדי ובני משפחתי, שכל יום שמעו דרך אמצעי התקשורת איזה פושע נורא אני. ואני מוכרח לומר לכם כי אני מודה על מזלי הטוב שהיה לי כוח רצון וגם האמצעים הכספיים העצומים לנהל את המשפט המסובך והמורכב הזה - אינני יודע מה היה עושה מישהו אחר שלא היו לו את כוח הרצון ואת האמצעים העצומים שעמדו לרשותי.

דיני נגזר ביום 24.10.2001, לאחר כשנה וחצי בה התנהל המשפט. לצורך הבנת מורכבות התיק אומר לכם כי עד לרגע מתן גזר הדין פרוטוקול המשפט הגיע ללמעלה מ-16,000 עמודים. אילו היה המשפט נמשך יש להניח שהיינו עוקפים את מספר העמודים אפילו של משפט דרעי (שם היו למעלה מ-40,000 עמודי פרוטוקול). עסקת הטיעון התאפשרה רק לאחר שהפרקליטות נאלצה להכיר באמת נוכח קריסת כל עדיה. הפרקליטות צמצמה ביותר ושינתה את כתב האישום מקצה לקצה והכניסה לכתב האישום המתוקן את המציאות כהווייתה ולא את עולם הדמיונות והפנטזיות של מזרחי וחבורת עדיו המפוקפקים והשקרנים. אני מבקש להפנות אתכם לנספח כב' לקובץ הנספחים שם תראו קובץ עמודים מגזר הדין (לא צירפתי את כולו שכן הוא משתרע על פני עשרות עמודים. אני מבקש להפנות אתכם, ראשית, לחוות דעתה של השופטת בנוגע לכל עדי המדינה השקרנים והסחטנים. תראו מה אומרת השופטת, בעמ' 17 לגזה"ד, על עדי התביעה בכלל ועדי המדינה בפרט: "מכל מקום, נראה, כי רק עם עלותם של עדי המדינה לדוכן העדים, ושמיעת עדויותיהם רצופות הסתירות, ניתן היה להבין עד כמה רעוע היה הבסיס עליו נשענו אותם אישומים שנמחקו בסופו של דבר מכתב האישום [בעניין זה ר' החלטתי מיום 14.9.00 בה נעתרתי לבקשת התובעת, הגב' שילר, וקיבלתי את הודעת העד ציון ששון במשטרה (ת/89) לאחר שהכחיש דברים מהותיים שאמר בה; ר', החלטתי מיום 14.11.00 בעניינו של העד יגאל תם, שנקט בכל דרך, על מנת להימלט ממסירת עדותו בבית המשפט, כולל התחלותו הפיזית והמנטלית; ו' החלטתי מיום 22.3.01 (עמ' 12310, 12311 לפרוט') שהתיחסה להודעותיו של העד רני גלוגאו, אשר אותן חזרה וביקשה עו"ד שילר לקבל במסגרת סעיף 10א' לפקודת הראיות, בשל הסתירות המהותיות שנתגלו בין הנאמר בהן ובין דבריו של זה בבית המשפט] כך הדין גם גבי עדים מרכזיים אחרים של התביעה, שהילכו באדישות בין הטיפות, ואשר לא השביעוה נחת הרבה. עדויותיהם של אלה, שהיו רצופות, על פניהן, הכרזות סרק ואמרות בעלמא, סתרו את דבריהם קודם, ולא התישבו עם דבריהם בהמשך. בראשם, העד רפי פרידן, אשר ארבעת האישומים מתוך התשעה בכתב האישום המקורי, שנסמכו על דבריו במשטרה, לא מצאו כמסתבר כל אחיזה בעדותו הנפתלת בבית המשפט, רצופת הפרכות, שאי האמת ניבטה מכל פיסקה בהם" ואני אומר: וכלום יש להוסיף? אני מבקש להפנות אתכם לדברי השופטת, בעמודים 13 ו-14 לגזה"ד, שם היא מנתחת את השינוי המהפכני שעבר כתב האישום לעומת כתב האישום המקורי שהוגש נגדי. כך השופטת בעמ' 14 בפיסקה השלישית: "משמעותי ביותר, הוא לכל הדעות, ויתורה של התביעה על האישום הראשון, שנסב סביב עבירת הניסיון לקשור קשר לרצוח את עד התביעה יעקב צור, אשר יוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי. לא אכנס לפרטיו של אישום זה, ששוב איננו רלוונטי לדיוננו היום. אומר אך זאת, כי יש בעצם הסרתו מכתב האישום, כדי להפוך את תמונת האשמה שיוחסה לנאשם מלכתחילה, ראשה על רגליה. שהרי, מיותר להדגיש, כי הפער בין עבירה הכרוכה בקטילת חיי אדם, לבין כל עבירה אחרת הכתובה בספר החוקים, הוא פער לאו בר גישור. בכך אין די. הורדה משמעותית נוספת של מפלס האשמה בכתב האישום המתוקן, מקורה במחיקת האישומים האחרים - השני, השביעי, השמיני וחלק התשיעי - מכתב האישום המקורי. לפיהם יוחסו לנאשם עבירות חמורות נוספות, בהן, מתן שוחד, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות והטרדת עד בנסיבות מחמירות. אין צריך לומר, כי בביטול כל אלה, נופלת הטענה החמורה הנוספת שהוצבה נגד הנאשם מלכתחילה, לפיה "שלח זרועות לדרגי משטרה בכירים", ולפיה "חלש על מידע מסווג ביותר, ועשה בו שימוש" לצורך הדחת עדים. ויודגש, הפער המשמעותי האמור, על כל המשתמע ממנו, אינו מוביל אך ורק להורדת מפלס האשמה. הוא מוביל, כפי שטען עו"ד אבי-יצחק בצדק, לשינוי מהותי בגישה אל הנאשם עצמו, ששוב אין לתארו עוד כפושע רב מזימות ותככים, ההוגה תכניות רצח, ואשר זרועותיו מגיעות אל חדרי חדריהן של רשויות השלטון והמשטרה. ובהמשך בעמ' 15 קובעת השופטת הנכבדה: "בין עשייה עבריינית זו שהתרחשה אליבא דכתב האישום המתוקן, במסגרת ובעקבות אותה סחטנות שהופעלה עליו על-ידי פרידן, ובין עבירת הנסיון לקשור קשר לרצח, או עבירות השוחד וההדחה החמורות, רב המרחק. יודגש, בהקשר דברים זה אני רואה לייחס חשיבות בלתי מבוטלת לנושא הסחיטה, וכך, הגם שקבעתי קודם, כי אין בה כדי לבטל טת העבירות עצמן, ואת מעורבותו האקטיבית של הנאשם בהן. בין כך ובין כך, אין חולק כמדומני, כי די במחיקתו של האישום הראשון לבדו, השוכן במדורי האלימות הפיזית הקשה, כדי להסיר מן הנאשם, אותו כתם נורא של עבריין מסוכן ואלים שהודבק לו, ואשר נמצא בסופו של יום, חסר בסיס" ושוב, אני שואל, וכלום יש להוסיף? אני מבקש להפנות אתכם לקביעת השופטת בסעיף 15 בעמ' 19 לגזר הדין בו מתייחסת השופטת לתקופת המעצר הארוכה בה ישבתי ללא צידוק, ולאחר מכן להפנותכם לסעיף 16 לגזר הדין בעמ' 19 ו-20 שם קובעת השופטת כי, לדעתה, יש לפתוח בחקירה נגד משה מזרחי, שניהל את החקירה. וכך קובעת השופטת: "מכאן אל הפן, או אל הפנים האחרים, המושכים לצד הקולא ראש וראשון באלה, כפי שטען, מר אבי יצחק, הוא העובדה כי הנאשם שהה במעצר ממושך, חריג באורכו וקשה בתנאיו. אין ספק, שצדק בטענו, כי אילו מלכתחילה הוגש נגד הנאשם כתב האישום במתכונתו הנוכחית, לא היה עולה על דעת איש לדרוש מעצרו למשך תקופה כה ארוכה. ומכל מקום, ברור הוא, שבית המשפט לא היה מטילו עליו" ובהמשך: "הנאשם בעניננו, כפי שטען סניגורו, איבד במהלך תקופת מעצרו הממושכת, את כל העולמות. לא זו בלבד שנדון כאמור לתקופת מעצר חריגה באורכה, על כל הנגזר מכך, אלא, שבשל אותם אישומים נשוא כתב האישום המקורי, בהם הואשם כמוזכר בקשרים חריגים עם אנשי שירות בתי הסוהר, נמנע ממנו אף אותו יחס מינימלי, לו זוכה כל עצור מהשורה. העובדה שיצא ממצב קפקאי זה, רק לאחר חמישה-עשר חודשי מעצר, יש בה ללא ספק כדי להשליך על חומרת העונש לו הוא ראוי היום, בעקבות הרשעתו בכתב האישום המתוקן. שהרי, כפי דברי מר אבי יצחק, כבר ריצה באלה, ולו, חלק מעונשו זה". ואני שואל בשלישית, וכלום יש להוסיף ?! אלא שאני מבקש להוסיף רק זאת: אני ישבתי במעצר למעלה מ-15 חודשים. כמעט מדי יום הובלתי לבית המשפט כשאני אזוק בידי וברגלי, תנאי מעצרי היו גרועים עד כדי כך שבתי המשפט, הן המחוזי והן העליון, נאלצו להעיר לשירות בתי הסוהר, כמה וכמה פעמים, שינהגו בי כבכל עצור אחר ושלא אופלה לרעה. כעת נעבור לחלק בגזה"ד העוסק במשה מזרחי ובמשטרה. בצעד נדיר המליצה השופטת הנכבדה לפתוח בחקירה נגד משה מזרחי. אני מפנה אתכם לסעיף 17 לגזה"ד - הדברים מדברים בעדם: "מן הדברים עד כאן, מתחייבת השאלה, מהו או מיהו הגורם שעמד מאחורי אותה תופעה של שפיטה בטרם משפט? מר אבי יצחק, חזר והיפנה בעניין זה, אצבע מאשימה כנגד המשטרה, וכנגד מי שהוביל בה את החקירה בתיק זה, הוא, ניצב משה מזרחי שעדיין היה אז תת ניצב. טענותיו בהקשר זה, כנגד המשטרה וכנגד ניצב מזרחי, הן קיצוניות בחומרתן, וככל שהן מבוססות על עובדות מן השטח, יש בהן כדי לעורר מחשבות קשות. אם אכן, ניהלה המשטרה נגד הנאשם, כנטען, חקירה מגמתית מתחילתה ועד סופה, תוך התעלמות מכל שביב ראיה שהיה בו כדי להפריך חשדות ולשנות כיוון, הרי שהייתה זו חקירה פסולה מיסודה, שאת מניעיה יש לחקור עד תום. אם, מי שניתב אותה חקירה, פעל לביסוס חשדותיו הכבדים נגד הנחקר, על דבריהם של עדים שאי מהימנותם והעדר כל אמון בהם, היו ידועים, או יכלו להתגלות במסגרת אותה חקירה עצמה, הרי, שמחדל זה, ראוי גם הוא לבחינה מעמיקה. השאלה היא שוב, האמנם כך, קרי, האמנם כזו הייתה החקירה, והאם כך פעל מי שהובילה ?" ובהמשך דברי השופטת: "מר אבי יצחק היפנני בענין זה, אל ההחלטה שנתתי בתיק, ביום 31.7.00, בה התייחסתי 'למסמכים מוכמנים' שהוחזקו בידי ניצב מזרחי, שעל פניהם היה בהם כדי להועיל לנאשם, אך שלא גולו על ידו לאורך זמן, למי שהיה צריך לגלותן, כולל, הפרקליטות. דברים אלה ואחרים, ככל שאכן התרחשו בעת החקירה, צריכים גם הם ללא ספק בדיקה לגופם, על-ידי מי שמוסמך לעשות כן; ולא אוסיף". האם באמת יש מה להוסיף על דברים אלה ? האם לא היה מן הראוי שתפתח מייד חקירה נגד ניצב משה מזרחי ? כבר הראיתי לכם קודם לכן כי מזרחי היה מודע היטב, עוד בטרם הגשת כתב האישום, שלא לדבר על שלבים מאוחרים יותר, כי עדיו עדי שקר הם - עבריינים חדלי אישים וסחטנים; כבר הראיתי לכם כי מזרחי הסתיר, במו ידיו, ראיות ומסמכים שהיה בהן כדי להפריך את החשדות נגדי ובוודאי כדי לשנות כיוון. כבר הראיתי לכם כי מזרחי טייח, במו ידיו, חקירות פליליות נגד אותם עדי שקר. האם נפתחה חקירה נגדו? שוב, לצערי, התשובה היא בלאו רבתי. ומדוע? ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטת המדינה פתרונים. אכן צדקה השופטת כאשר השוותה את המשפט שלי ל"משפט" של קפקא. אבל אני אומר לכם: אינני יוסף ק. אני ומשפחתי, ובראשה אבי, יעקב נמרודי, לא נוותר עד שהאמת תצא לאור השמש, עד שאותו חוקר מסוכן, שהפגין חוסר אחריות טוטאלית, ראש חוקרי ישראל, משה מזרחי, ייתן את הדין על שקריו, טיוחיו והסתרותיו. השופטת ברכה אופיר תום גזרה את דיני ל-15 חודשי מאסר (התביעה ביקשה כי יגזרו עלי 36 חודשי מאסר) והפעילה מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדי - בסך הכל נדונתי ל-25 חודשי מאסר. אלא שאני ישבתי כבר למעלה משני שלישים מתקופת המאסר הזו ועל כן לא הייתי אמור לחזור אל כלתי הכלא ולו ליום אחד. כך אמרה השופטת במפורש, כך מורה ההלכה המשפטית. אלא שמסתבר, שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה, לא שמעו על כך ומסע הרדיפה שנוהל נגדי המשיך ביתר שאת. בשלב זה ניסתה הפרקליטות, למרות שידעה שנגרם לי עוול איום ונורא, להציל את כבודה האבוד. כפי שידוע לכם, גם אני וגם המדינה ערערנו על גזר הדין לבית המשפט העליון. בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון המליצה כב' השופטת דורנר למדינה, פעם אחר פעם, לחזור בה מן הערעור, שכן, כידוע לכם, בית המשפט כמעט שלא נוטה להתערב בעסקאות טיעון בעיקר כאשר הצדדים הסכימו על תקרת מינימום ומקסימום. אולם המדינה עמדה בתוקף על ערעורה. לאחר כשבועיים דחה בית המשפט העליון את שני הערעורים והשאיר את גזר הדין של כב' השופטת ברכה אופיר-תום על כנו. ואם חשבתם שבזה תם מסע הרדיפה והייסורים, אז טעיתם ובגדול.

למרות דבריה המפורשים של השופטת לאחר מתן גזר הדין כי היא יצאה מנקודת הנחה שינוכה לי שליש כמו לכל אסיר אחר. למרות שבית המשפט העליון בפסק הדין קבע כי גם הוא יוצא מנקודת הנחה שיופחת לי השליש, למרות שהפרקליטות שניהלו את המו"מ עם עורך דיני, דן אבי-יצחק, הצהירו בפניו כי הם לא יתנגדו לניכוי שליש מעונשי, למרות שאובייקטיבית לא היתה סיבה כלשהי שלא ינוכה לי שליש, כמו לכל אסיר אחר. למרות כל אלה, הודיעה המדינה, כמובן דרך העיתונות, כי תתנגד נחרצות לניכוי שליש ממאסרי - מסע הרדיפה נגדי נמשך וביתר שאת. ביום ראשון, ה-10.3.2002, התייצבתי בבית הכלא בהדרים. באותו יום התקיים הדיון בפני וועדת השחרורים של בית הכלא בראשותו של השופט בדימוס מרדכי בלזר. הפרקליטות טענה במשך שעות ארוכות מדוע אין לשחרר אותי, עד כמה אני מסוכן לציבור, עד כמה שחרורי יפגע באמון הציבור במערכת שלטון החוק, ועוד כהנה וכהנה טענות סרק מרושעות. אולם מעל הכל: הפרקליטות הרהיבה עוז ואף ניסתה להגיש מאות עמודים של חומר חסוי לוועדה המצביע, כביכול, על מסוכנותי - שוב ידו הארוכה של מזרחי בחשה בקלחת. אלא שועדת השחרורים לא התרשמה מניסיונות אלו, הועדה בחנה שעות ארוכות בדלתיים סגורות את החומר החסוי ואף חקרה את נציג המשטרה בנוגע לחומר זה והחליטה שלא לקבל ולו עמוד אחד מכל החומר החסוי שהוגש לה. הדיון בוועדה, שנערך עד לשעות אחר הצהרים המאוחרות באותו יום, נדחה ליום חמישי באותו שבוע. בכל אותם הימים הייתי אסור במאסר שווא, כשאני בטוח בצדקתי ובטוח שוועדת השחרורים תוציא את הצדק לאור ולא תיתן למניעים הפסולים והנפסדים של פרקליטות המדינה להשפיע עליה. ביום חמישי, ה-15.3.2002, נמשך הדיון בוועדת השחרורים. עו"ד אבי-יצחק הוכיח לחברי הוועדה במשך שעות ארוכות כי אין כל בסיס להתנגדות הפרקליטות, ובין השאר, ציטט לוועדה את אותם ציטוטים שציטטתי אני לכם. כב' השופט בלזר הודיע בסוף הדיון כי החלטת הוועדה תינתן ביום שלישי לאחר מכן, ה - 19.3.2002. ביום זה, לאחר שישבתי בכלא לחינם למעלה משבוע וחצי, ניתנה החלטת וועדת השחרורים. הוועדה דחתה כליל, אחת לאחת, את טענות הפרקליטות, קיבלה את כל הטענות שטענו בפניה והחליטה לשחררני לאלתר. אני מבקש להפנות אתכם לנספח כג' - החלטת ועדת השחרורים מיום 19.3. וכך נכתב, בין השאר, בעמ' 7 להחלטה לאחר שהועדה מצטטת ומדגישה את דברי כב' השופטת ברכה אופיר-תום: "מתוך דברים אלה עולה תמונה של אסיר שאינו עבריין מסוכן ואלים, והתוית שהודבקה לו ככזה נמצאה חסרת בסיס לחלוטין". עוד קבעה הוועדה כי כל הפרשה השניה אינה אלא ספיח לפרשת האזנות הסתר בה החל העיתון "ידיעות אחרונות". ראו סעיף 3 בעמ' 7 להחלטה: "מקובלת עלינו טענת ב"כ האסיר כי בשני התיקים בהם הורשע האסיר מדובר במסכת אחת שבה הסתבך האסיר, וממנה השתלשלו העבירות נשוא שני התיקים בהם הורשע, למעט אישום רביעי, וזאת גם אישרה כב' השופטת אופיר-תום בגזה"ד באמרה: 'ואני רואה חשיבות בלתי מבוטלת לנושא הסחיטה'" באשר למידע החסוי שהוגש לוועדה קבעה הוועדה בעמ' 8 להחלטה כי: "נחה דעתנו כי אין ממש במידע זה שיצביע על מסוכנותו של האסיר במהלך תקופת השליש המונחת לפניו ואף מעבר לזה, עד לתום תקופת התנאי המרחפת מעל לראשו". אלא שגם לאחר ההחלטה החד-משמעית והנחרצת של וועדת השחרורים לא תם מסע הרדיפה נגדי. בסיום הקראת ההחלטה על-ידי כב' השופט בלזר, קמה נציגת הפרקליטות וביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה ולא לשחרר אותי לאלתר מהמאסר. לאחר הבקשה הזו פנה עו"ד אבי-יצחק לנציגת הפרקליטות וביקש ממנה במילים נרגשות לשקול מחדש את הבקשה: "אנו נמצאים בערב חג הפסח, ובבית מחכה אשה עם תינוק בין שבועיים, אפשר לגלות אנושיות". אולם גם פניה נרגשת זו לא עשתה רושם על נציגי הפרקליטות שעמדו בתוקף על הטענה כאילו אני מסוכן לציבור. למרות שלוועדת השחרורים אין סמכות שלא לעכב את הביצוע כתב כב' השופט בלזר בהחלטה שניתנה לאחר הקראת ההחלטה. אנא ראו עמ' 2 ו3 לפרוטוקול שלאחר ההקראת ההחלטה, שם כותב כב' השופט בלזר: "בשולי החלטתנו זו יאמר כי לו הייתה סמכות בידינו לכך, היינו דוחים את הבקשה לעיכוב ביצוע". נוכח עיכוב הביצוע ביליתי לילה נוסף בבית הסוהר ולמחרת היום הודיעה פרקליטת המדינה כי אינה מתכוונת לערער על החלטת הוועדה ואז שוחררתי. אני מבקש להדגיש בפניכם כי פרקליטת המדינה לא עשתה זאת מטוב לב אלא משיקול קר שהגשת ערעור הייתה מביאה את הפרקליטות לתבוסה נוספת בבית המשפט. אם חשבתם שבכך הסתיימה מסכת הרדיפה הנוראה שרדפו אותי הפרקליטות והמשטרה - טעיתם שוב. לאחר תקופת מה הגיש היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת למועצת הכבלים בה ביקש מהמועצה שלא לחדש את רשיון השידור של חברת מת"ב (בה יש לחברת הכשרת היישוב ומעריב כ-16%) אלא אם אני אמכור את מניותיי בחברת הכשרת היישוב. גם ניסיון נלוז זה לא צלח ומועצת הכבלים, לאחר דיון ממושך, חידשה את רשיונה של מת"ב ללא תנאי כלשהו. בהרצאתי זו לא התייחסתי כלל ועיקר ליחסה של התקשורת ולסיקורה את הפרשה. זה נושא להרצאה אחרת. אם תרצו לדעת את דעתה של כב' השופטת ברכה אופיר-תום על התקשורת אני מפנה אתכם לסעיף 16 לגזה"ד בעמ' 19-21.

החומר שהבאתי בפניכם היום הוא כטיפה בים אל מול מה שהתגלה לנו במהלך המשפט, מדובר בקצירת האומר ובקליפת קליפתו של אגוז. אבל אני סבור שדי במה שהבאתי בפניכם כדי להדיר שינה מעיני כל אזרח ובעיקר מכם, סטודנטים למקצוע המשפטים - officers of the court. אני למדתי לקחים רבים מפרשה זו. לצערי, המדינה ואלו המתיימרים לכנות עצמם "שלטון החוק", לא למדו מאומה. הם ממשיכים להגן בלהט על עבירות פליליות ומשמעתיות של אותו קצין, שהיום עומד בראש אגף החקירות בישראל. לפני מספר שבועות, בעקבות הוראה של השר לביטחון פנים, הוגש דו"ח ביקורת בנושא האזנות סתר של המשטרה. מאותו דו"ח התברר, ולא במפתיע, שהאזנות הסתר שנערכו לי ולמקורבי על-ידי המשטרה, נערכו שלא כדין, לא דווחו ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה כפי שמורה החוק והדין. ושוב, הוכח, בפעם המי יודע כמה, עד כמה מסוכן האיש הזה, משה מזרחי, העומד בראש אגף החקירות. האיש הזה ניהל חקירה שערורייתית שעלתה לאוצר המדינה למעלה מ-100 מיליון שקל, העסיק כ-250 חוקרים בדמיונות שווא ובהליכי סרק. כבר אמרתי לכם אינני משלים ולא אשלים עם מצב קפקאי, אני סבור שאף אזרח, כשמובאים בפניו דברים כל כך חמורים איננו יכול לשבת על הגדר ולהישאר אדיש. זכרו רק זאת - זה יכול לקרות לכל אחד מכם. צריך להקדים תרופה למכה ויפה שעה אחת קודם. את הסבל שאני עברתי, שלא בדין ושלא בצדק, אף אחד לא יוכל להחזיר, תקוותי היא שעל אף שהמשפט שלי הוגדר על-ידי בכירי המשפטנים כ"מלחמת יום כיפור של מערכת אכיפת החוק", יופקו ממנו הלקחים הדרושים כדי שהטראומה שאני עברתי לא הייתה לשווא

"אמרת אמת כשאמרת ששיקרת?" - השאלה הזו, ששאלה כבוד השופטת ברכה אופיר-תום את העד רפי פרידן באמצע עדותו, משקפת בתמצית את עיקרה של הפרשה. היא משקפת את הפרשה מפני שהשופטת, ששמעה את עדותו של פרידן על פני עשרות ישיבות בית משפט, הבינה כבר אז מי האיש העומד בפניה ועד כמה מופרך כתב האישום שהגישה המדינה נגדי; היא משקפת את הפרשה מפני שהשאלה הזו מצביעה על מסע הרדיפה שנוהל נגדי על ידי המשטרה בראשותו של תת-ניצב משה מזרחי שידע מבעוד מועד כי מדובר בעד שקרן וסחטן. בשעה הקרובה אסרוק בפניכם בתמצית את היבטי הפרשה האמורים, אוכיח לכם כי רשויות החוק לא ביקשו לחשוף את האמת, אלא ביקשו את ראשי, אותו בלבד ובכל מחיר; אוכיח לכם כי מי שעמד בראש מסע הרדיפה היה תת-ניצב משה מזרחי, שלכל אורך הפרשה והחקירה עבר, לכאורה, עבירות קשות ביותר; אוכיח לכם כי פרקליטת המדינה ידעה היטב באיזה סוג של עדים מדובר ובכל זאת סמכה ידיה ונפלה ברשתו של מזרחי, אוכיח לכם גם כי היועץ המשפטי לממשלה הורה על פתיחת חקירה רק, ואך ורק, בשל היכרותו עם עורך הדין של פרידן; אחשוף בפניכם את העובדה כי מזרחי האזין לי ולאחרים בפרשה, האזנות סתר שלא כדין מבלי לדווח עליהם למפכ"ל המשטרה ולראש אגף חקירות כפי שדורש החוק; אראה לכם באותות ובמופתים את האיפה ואיפה שנהגו בי רשויות החוק לעומת המתחרה "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו ארנון מוזס ואחרים; אוכיח לכם כי המדינה חתמה על הסכמים עם עדי מדינה ביודעה, בוודאות שאין אחריה ערעור כי מדובר בהסכמים שקריים, חסרי בסיס ותוכן; אוכיח לכם כי חמשת עדי המדינה שעל עדויותיהם ביססה המדינה את כתב האישום המופרך שהגישה נגדי הם עדי שקר מובהקים - עובדה שהייתה ידועה למדינה ולרשויותיה עוד טרם הגשת כתב האישום נגדי; אראה לכם בכתובים כי בבקשות המעצר שביקשה המדינה לעצור אותי נמסרו לבתי המשפט השונים עובדות שקריות כאשר המדינה ידעה כי מדובר בדברי שקר מובהקים; אוכיח לכם כיצד הסתיר מזרחי ראיות, חוות דעת, מעיני ומעיני פרקליטי והכל כדי להביא אותי אל בית כתלי הכלא; ולצערי, אראה לכם כי גם התובעות שניהלו את התיק, נהגו שלא כדין והצטרפו למסע הרדיפה נגדי. לבסוף אסביר לכם את מניעי לחתום על עסקת הטיעון וכיצד מסע הרדיפה נמשך גם אחרי שנגזר עונשי. אני יודע שהדברים שאמרתי לעיל הם דברים קשים וחמורים. לא הייתי מעז להעלות אותם על דל שפתי אילולא הוכחו בבית המשפט בראיות חותכות, בהודאותיהם של עדי השקר על שקריהם, במסמכים ובאמצעים אחרים. אבקש להבהיר, בטרם אכנס לעובי הקורה, כי אינני מתיימר להציג עצמי כצדיק. כבר בפתח דברי אבהיר, אכן כשלתי, אכן עברתי עבירות, אולם משתווכחו לדעת את הנסיבות בהן עברתי את העבירות, תחת סחיטה ואיומים, וכיצד ניפחו וסילפו אותן בשיטתיות מפלצתית, תבינו כי מה שעשיתי מתגמד לאין שיעור לעומת מה שעשו בכירי אלו המתיימרים לכנות עצמם "נציגי שלטון החוק".

כדי להבין את הפרשה הנוכחית צריך לחזור כמה שנים אחורה לפרשת האזנות הסתר.

להלן הפרשה הראשונה

כפי שאראה לכם בהמשך, הפרשה הנוכחית הייתה רק ספיח של פרשת האזנות הסתר. כך נקבע בכתב האישום המתוקן שהגישה נגדי הפרקליטות, כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי, ברכה אופיר-תום, כך קבע בית המשפט העליון וכך קבעו טריבונלים שיפוטיים אחרים. כדי שתוכלו להבין הבן היטב את הפרשה ובטרם אכנס לעובי הקורה, אני מוכרח, לפרט בפניכם, בקצירת האומר, את הרקע הכללי לפרשה: 1. בשנת 92' רכשה משפחתי את עיתון מעריב מכונס הנכסים של איל העיתונות רוברט מקסוול. העיתון היה על סף פשיטת רגל. קנינו, למעשה, גל של מכונות דוממות, גרוטאות ברזל ועיתון שאיבד את דרכו. 2. לא אתאר לכם עכשיו את המהפך שחל במוצר, רק אומר, שתוך תקופה קצרה הפך "מעריב" לאלטרנטיבה למתחרה "ידיעות אחרונות". 3. בשלב מסוים, וכדי להעלות את העיתון לדרך המלך, פתחתי במלחמת שיווק אגרסיבית שעד כה לא נודעה דוגמתה בשום מגזר עסקי במדינה. 4. באותה תקופה, כמו גם כיום, חוץ ממעריב היו קיימים שתי קבוצות של עיתונים - "ידיעות אחרונות" מחד ו"הארץ" והעיתון "חדשות" מאידך. ברי, שאותן משפחות שהחזיקו בעיתונים, אותה קליקה ותיקה ש"נולדה" לתוך הדפוס, לא אהבה את הרעיון של התחרות החופשית ונחשבתי ביניהם כנטע זר. 5. יש לזכור, שהתלות העקיפה של עיתון "הארץ" ב"ידיעות אחרונות" הייתה להערכתי משמעותית, זאת בעקבות הלוואה סודית בסך של כ-10 מליון דולר שנתן "ידיעות אחרונות" ל"הארץ". את ההלוואה הסודית הזו חשף "מעריב" לתדהמת הציבור. שוקן כמובן אומר שהלוואה זו אינה משפיעה עליו כי הוא זה - תחליטו אתם. 6. על רקע זה בוודאי תבינו, שכאשר שני העיתונים הללו, הרגישו שנתח השוק שלהם בסכנה ושעומד להתחולל מהפך בעולם התקשורת, הם יהיו הנשכרים העיקריים אם הם יצליחו להוציא אותי מהמגרש. בשנת 93' העיתון "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו, ארנון מוזס, האזינו לי ולבכירי העיתון מעריב האזנות סתר אסורות. הרקע להאזנות שביצעו העיתון "ידיעות אחרונות" וארנון מוזס הייתה העלייה החדה בתפוצתו של העיתון "מעריב" אותו רכשה משפחתי, כאמור, כשנה קודם לכן. אגב, לא רק לנו מוזס האזין, אלא גם למשפחתו הקרובה ביותר, וזאת במסגרת המאבק על השליטה ב"ידיעות אחרונות". יום בהיר אחד הגיע למשרדי במעריב החוקר הפרטי רפי פרידן. פרידן בא מצויד בטייפ ובקלטות, וכבר באותה פגישה הוא השמיע לי את קולי, קולי שלי, מעל גבי קלטות אלה. כששאלתיו מי ביקש ממנו להאזין לי הוא השיב כי ההאזנה הוזמנה מהעיתון "ידיעות אחרונות". אני, שנדהמתי, התפתיתי ונקטתי באותה דרך אסורה. אדגיש כי לא אני יזמתי דרך זו - ולא אני הוא שהייתי הראשון לנקוט בה. כפי שאתם זוכרים, הוגש נגדי כתב אישום בגין הזמנת האזנות סתר. אתם בוודאי זוכרים גם כי, למרבה התדהמה, נגד מוזס לא הוגש כתב אישום וזאת למרות שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין וכבר הוכנה טיוטת כתב אישום נגדו. על האיפה ואיפה הזו, שעליה תלמדו רבות במהלך הרצאתי זו, אני מוחה. בחודש פברואר 99' סיימתי לרצות את עונשי בגין עבירת האזנות הסתר - מה שמכונה פרשת "האזנות סתר". ריציתי עונש של שמונה חודשים בכלא בגין עבירה שהעונשים שהוטלו בגינה, עד לאותה תקופה, היו קנסות ומאסר על תנאי. בהקבלה לדבריו המפורסמים של פרופ' אלן דרשוויץ' שאמר: "אמור לי מי האדם ואומר לך איזה עבירה הוא עבר" אין לי אלא לומר: "אמור לי מי האדם ואומר לך איזה עונש נטיל עליו". ברור שללא התחרות המסחרית שתיארתי, ולולא הייתי עופר נמרודי, לא הייתה פרשת האזנות הסתר מגיעה לממדים שכאלה, אלא הייתה מסתיימת בקול ענות חלושה. יחד עם זאת עברתי עבירה, הודיתי בביצועה וריציתי את עונשי. מכל מקום לאחר שריציתי את עונשי ושילמתי את חובי לחברה, סברתי שאשוב לחיק משפחתי ואשוב לנהל את החברות שבשליטתי ובשליטתי.

למרבה הצער, נפגשו להם אותם אינטרסים מסחריים המהווים צלע אחת במשולש שהמיט עלי את האסון, עם קצין חקירות גבוה במשטרה, שהחליט לבנות קריירה על גבי, המהווה את הצלע השניה, והצלע השלישית היא פרקליטות המדינה ובראשה היועץ המשפטי לממשלה. שלושת אלו בנו את הפרשה. את המשולש הקטלני הזה הניע, אסיר ערמומי, שהתחנן להיות עד מדינה כדי לזכות בחנינה ולקצר את עונשו, הוא סיפק לשלשת צלעות המשולש את האמתלה להשיג את מבוקשם. המדובר, כמובן, בעבריין רפי פרידן. במהלך אותה פרשה ראשונה החל מסע הסחיטה של רפי פרידן. פרידן טען באזני כי יש בידו קלטת בה אני מודה בהאזנות סתר אסורות, הוא ביקש עבור הקלטת סכום דמיוני של 600 אלף דולר. אני, שרציתי בכל מחיר להיפטר מהסחטן הנקלה והאיום הזה המרחף מעל ראשי כצל ו"להתגרש" ממנו, הסכמתי, לשלם לו סכום של 400 אלף דולר. פרידן ניסה להמשיך ולסחוט ואיים כי אם לא אשלם לו, הוא ילך למשטרה ויעליל עלי עלילות נוראות. פרי מוח חולה וקודח. אני סירבתי בתוקף לשלם לסחטן ולו אגורה אחת נוספת. ואז, פרידן, קשר קשר עם אחרים כיצד להפילני, להפלילני, כשהוא ממשיך, כל הזמן, לנסות ולסחוט ממני כספים ובבד בבד "מאכיל" את רשויות החוק בדמיונות הכזב שלו. לא בכדי, אלמנט הסחיטה באיומים שהפעיל פרידן, הוא האלמנט המרכזי העובר כחוט השני בכל כתב האישום המתוקן שהוגש נגדי - שכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בגזר הדין, רוב רובן של העבירות בוצעו תחת נסיבות של סחיטה באיומים של פרידן וחברו יגאל תם. בתחילת חודש פברואר 1999 התקיימה פגישה מרובעת בה נכחו: רפי פרידן, עמוס שוקן (מו"ל עיתון "הארץ"), החוקר הפרטי מאיר פלבסקי ועו"ד יעקב אמסטר, פרקליטו של פרידן. מטרת הפגישה הייתה, בעצם, השאלה איך "תופרים" לעופר נמרודי פרשה חדשה ממנה לא יוכל "לקום" הרבה זמן - אם בכלל. בפגישה הוחלט לחלק את גזרות הפעולה כך שעמוס שוקן אמור להיות זה שיפתח את הדלת אצל פרקליטת המדינה - עדנה ארבל בעקבות היכרותו אתה, ועו"ד אמסטר יהיה אחראי על גזרת היועץ המשפטי לממשלה, שלדברי פרידן הוא ידידו וחברו של אמסטר [בעניין זה אני מפנה אתכם לנספח א' לכרך הנספחים - מדובר בעמ' 5310 לפרוטוקול עדותו של פרידן בבית המשפט - בה הוא מספר מדוע שכר את שירותיו של עו"ד אמסטר ובין היתר משיב פרידן לשאלת עו"ד אבי יצחק: "אני הבנתי שהוא מקורב או מכיר את היועץ המשפטי לממשלה ובוודאי, לפרקליטת המדינה אין לו קשר".] בהמשך אותו עמוד אתם יכולים לקרוא גם על "תפקידו" של עמוס שוקן בכל הסיפור כפי שמעיד פרידן: "עמוס שוקן שיש לו דלת פתוחה אצל עדנה ארבל, שאין אותה לעו"ד אמסטר ואמסטר שיכול להשיג דלת פתוחה אצל היועץ המשפטי לממשלה" - ממש כימיה מושלמת. לפגישה זו קדמו מגעים אינטנסיביים שניהל שוקן עם פרידן ולאחר ששוקן שילם לפרידן סכום של 100,000 דולר בתמורה לתצהיר שנתן לו פרידן בנוגע לתביעה שהגשתי נגד העיתון "כל העיר" מרשת שוקן. לתשלום זה ישנה משמעות קריטית, ויש להניח כי אתם זוכרים שאותי האשימו, בכתב האישום המקורי, בהדחת עד, רפי פרידן שמו, בגין תשלום של 100,000 דולר, אישום שממנו זוכיתי לחלוטין והוא נמחק מכתב האישום. [אני מפנה אתכם לנספח ב' בכרך הנספחים - שם מפרט פרידן בחקירתו בבית משפט כיצד קיבל את הכסף משוקן ועבור מה] מדובר בעמ' 4115 לפרוטוקול הדיון וכך אומר פרידן החל משורה 6: "קיבלתי סכום ופירטתי את הסכום מעמוס שוקן בעבור התצהיר. כנקודה זו הייתה בעייתי ולמעלה מבעייתית במהלך המו"מ הראשונה שהיה לי עם פרקליטות מחוז תל-אביב, עם הגב' רוזנטל. עמוס שוקן שילם לי את מלוא הכסף. הוא שילם לי, אם אני לא טועה, סכום של כ-65,000 דולר, או 60,000 דולר בשיקים אלי, הוא שילם לי סכום נוסף שמשלים ל-80,000 דולר. משהו כמו 15 או 20 אלף דולר בשיק דרך מאיר פלבסקי שאני הסבתי, שהוא פדה אותו ושילם לי. הייתי לקוח מוגבל בבנקים באותה תקופה ולא יכולתי להפקיד את זה בחשבוני, ו-20,000 הנותרים שמשלימים ל-100 השאיר מר שוקן אלי כהלוואה על חשבון רווחים שיהיו ממכירת הספר. כל זה כמובן בכתב מתועד ובהסכם כתוב. אז גם פגש עו"ד אמסטר ואני ומאיר פלבסקי את עמ וס שוקן, שוחחנו על העניין, כשעמוס שוקן בהסכמתו הסכים להיות זה שיהיה פותח הדלת, כלומר חוץ מפתיחת הדלת שהוא ביצע פגישה ראשונה, שאנחנו צריכים קשר לעדנה ארבל או דרך להגיע אליה שיהיה הוא זה שיעשה את זה". כאמור, באותה פגישה מרובעת הוחלט מה שהוחלט - לתפור תיק פלילי חדש לעופר נמרודי - ואכן כך היה. אמסטר פנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהפנה אותו לפרקליטת המדינה שהפנתה אותו לפרקליטת מחוז תל-אביב, מרים רוזנטל. שוקן, ניהל אף הוא מגעים עם גורמים בפרקליטות כדי לסייע לפרידן. כאשר המטרה ברורה: לצלוב את עופר נמרודי. לשוקן היה אינטרס מובהק לסייע לפרידן, ראשית, כדי להסיט את האש ממנו - כפי שתראו בהמשך ושנית, היה לו גם אינטרס כלכלי מובהק שכן אני ומעריב הגשנו נגד העיתון שלו תביעת דיבה בסכום של 10 מליון ש"ח. לפרידן, כפי שהוא מעיד, היו מניעים הרבה וביניהם הרצון העז לנקום בי והרצון לקבל הקלה והטבות בעונשו. בסוף חודש פברואר 1999 התקיימה פגישה בין עו"ד אמסטר ובין נציגי פרקליטות מחוז תל-אביב. באותה פגישה פרס עו"ד אמסטר את העניין וביקש מהפרקליטות לחתום על הסכם עד מדינה עם פרידן בתמורה להקלה משמעותית בעונשו. ביום 14.3.1999 הודיעה פרקליטות מחוז תל-אביב לעו"ד אמסטר כי בקשתו נדחתה. אני מפנה אתכם למזכר שנכתב בפרקליטות ביום 14.3.1999 [נספח ג' לכרך הנספחים] שם נכתב, בין השאר: "הודעתי לעו"ד קובי אמסטר כי ההחלטה שהתקבלה היא שלא להיכנס עמו למו"מ וזאת לאור כלל נסיבות הענין ובכלל זה עיתוי הפניה והקשר לקבלת התשלום משוקן". ובהמשך המסמך נאמר, כפי שאתם רואים, כי החלטה זו היא על דעת פרקליטת המדינה. ואכן, עו"ד אמסטר לא אמר נואש ופנה ליועץ המשפטי לממשלה והלה, הפנה אותו שוב לפרקליטת המדינה. בעקבות פניה זו התקיימה פגישה בלשכתה של פרקליטת המדינה ביום 22.4.99 [אני מפנה אתכם לנספח ד' לכרך הנספחים - הוא תמליל הפגישה שהייתה בלשכתה של פרקליטת המדינה]. כפי שאתם רואים, כבר בראשית העמוד, ועוד בטרם החלה הישיבה נכתב "פנה י.מ (יועץ משפטי) שעו"ד אמסטר רוצה לבוא בעניין פרידן". שימו לב גם לאמור בתחתית העמוד שם נכתב: "לפרשה נכנס עניין נוסף שעלה במסגרת שת"פ (שיתוף פעולה) בינו (פרידן) לבין עמוס שוקן". לאמסטר לא היו חיים קלים בפגישה זו. ראו לדוגמא את הדברים הקשים שאומרת נגדו פרקליטת המדינה במהלך הישיבה [עמ' 5 לפרוטוקול]: "פ.מ. נאשם שיש נגדו משפט וביהמ"ש קובע שהוא שיקר. וכעת אומר, כל ששיקרתי במשפט שלי זה לא בגלל שרציתי להציל עורי אלא בגלל שנמרודי קנה אותי ?!" אמסטר משיב לפרקליטת המדינה וחושף את המניע העיקרי מאחורי העניין [עמ' 6]: "אמסטר: הצעתי היא להפליל נמרודי". אולם גם נימוק זה, שאכן כבד משקל הוא (בחיוך דו משמעי), לא משכנע את פרקליטת המדינה ופרקליטת מחוז תל-אביב, מרים רוזנטל, שממשיכות להקשות על אמסטר ושואלות: "פ.מ. אדם מעיד להגנתו ויוצר תיאוריה של הגנה ובימ"ש קובע ששיקר וכעת טוען שזה בגלל ששילם לו נמרודי. למה אני צריכה להאמין לו שקיבל כסף ? אמסטר: לא שזה יפה אך זה הגיוני. אם אדם במשפט פלילי עושה חשבון כלכלי ואומר לי אל תגיד דבר שיקשור אותי. מרים: אם זה כך, חלק מההאזנות מיוחסות רק לו (לפרידן) ולא לנמרודי, למה כאן לא אמר את האמת. למה שתק לגבי אישומים אלה. היה צריך לשקר רק לגבי נמרודי לפי התיאוריה שלך. אם אתה רוצה לשכנע אותנו שנמרודי הדיח אותו למה שיקר לגבי מה שלא קשור בנמרודי". לשאלות אלו, אין לאמסטר תשובה והוא משיב, כעיניכם הרואות: "מה זה רלבנטי". אגב, ואני מקדים את המאוחר, השאלות הללו והקביעה שאין להאמין למילה היוצאת מפיו של פרידן, אכן הוכחו בערבו של יום כאשר בית המשפט המחוזי קבע כי פרידן הוא שקרן פתולוגי, עבריין חדל אישים שאי אפשר להאמין למילה היוצאת מפיו ושעדותו רצופת פרכות וסתירות.

כפי שאתם רואים, בסוף עמ' 6 לפרוטוקול, אומרת פרקליטת המדינה לאמסטר ש"יש כאן משהו בעייתי. אנו נשוחח ונחזיר תשובה". ואכן, לא חלפו אלא ימים ספורים, ופרקליטת המדינה הודיעה לעו"ד אמסטר כי הפרקליטות לא תוכל לקבל את הצעתו [אני מפנה אתכם לנספח ה' לכרך הנספחים הוא מזכר המתאר את תשובתה של פרקליטת המדינה לעו"ד אמסטר]. טרם אפרט בפניכם את השתלשלות העניינים לאחר מכן ואיך למרות כל מה שנאמר לעיל נחתם לבסוף הסכם עד המדינה עם פרידן, אבקש להציג לכם מעט מדברי כב' השופט זכריה כספי, סגן נשיא בית המשפט השלום, שהרשיע את פרידן, שנה קודם לכן בפרשה אחרת. פרידן הורשע בכ-50 אישומים, חלקם על-פי חוק האזנות סתר וחלקם בגין עבירות אחרות - בהן עבירת הדחת עדים. השופט כספי גזר על פרידן 4 שנות מאסר וכתב עליו דברים קשים ביותר, בעיקר ככל שהדבר נוגע למהימנותו. וכך כב' השופט כספי בהכרעת הדין [פסק הדין משתרע על פני עשרות רבות של עמודים ולנוחותכם צירפתי עמודים נבחרים בפסק הדין - כרך הנספחים נספח ו']: וכך כבוד השופט כספי בפרק הנוגע למהימנות פרידן בעמ' 25 שורות 24-26: "אומר מייד, הנאשם איננו, בעיני, מי שיכול אני להאמין לדבריו, לתת אמון בגרסתו ולבטוח באשר הציג בפני" ובעמ' 26 שורות 16-17: "גם אם דיבר הנאשם בעקרונותיו שלו, מצפונו ופנימיותו, אין בדברים האלה ממש, ככל שהם מתכוונים לעקרונות ערכיים-חיוביים או למצפון של אמת". ובעמ' 27 מסכם כב' השופט כספי את דעתו על פרידן ואומר, בשורות 6-9: "אסכם שוב. ככלל, הנאשם איננו מהימן עלי. דברים שלו נותרים בלא תמיכה ראויה, מפוקפקים בעיני, חשודים על הטיית האמת ונגועים באינטרסנטיות. האמינות, ממנו והלאה. לא איש מצפון ואמת הוא, כי אם לקוי מצפון. טובתו שלו, בראש מעייניו, היא המכתיבה את דפוסי אמירותיו". כל בר דעת, ונכון לאותו מועד אני כולל בקבוצת ברי הדעת את פרקליטת המדינה והכפופים לה, מבין היטב כי מדובר באיש נקלה ושקרן שאי אפשר להאמין למילה היוצאת מפיו. כל בר דעת מבין, רק לאור המידע שהצגתי בפניכם לעיל (התשלום ששילם שוקן עבור התצהיר, פסק הדין של השופט כספי), שמדובר באדם שיעשה הכל תמורת טובתו האישית ותמורת בצע כסף. וכפי שראיתם, גם פרקליטת המדינה וגם פרקליטת מחוז תל-אביב, סברו כך. הן סברו כי אי אפשר להאמין למילה היוצאת מפיו של פרידן, הן שמעו לקול ההגיון האומר כי גרסתו של פרידן מופרכת ואבסורדית על פניה. פרידן, אתם צריכים להבין, מונע רק משיקולים של כסף וטובתו האישית. לכן, בד בבד עם המגעים שניהל עם הפרקליטות, הוא פנה בחודש אפריל 1999 אל פרקליטי, עו"ד יהושע שטיין, הוא ועורך דינו יעקב אמסטר, וניסו לסחוט ממני לא פחות ממיליון דולר. דרך הסחיטה הייתה פשוטה מאד, פרידן עשה שימוש במגעיו עם הרשויות ואיים כי אם לא יקבל את הכסף, הוא יעליל עלי עלילות ושקרים שיהיה לי קשה לצאת מהן. דרך הסחיטה שלו הייתה פשוטה אף היא: הוא אמר שהוא מתכוון לפרסם ספר ובו כל קורותיו, ואני, כאילו, אקנה את הזכויות על הספר ואז תהיה לי הזכות שלא לפרסם אותו. את הספר, אגב, הוא ניסה למכור לעמוס שוקן, לערן זמורה (הבעלים של הוצאת זמורה) ולעוד אנשים אחרים. פרקליטי, יהושע שטיין, הודיע לעו"ד אמסטר ולפרידן כי הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים ושאני לא אשלם להם אגורה שחוקה אחת. למזלי, הקליט עו"ד שוקי שטיין את השיחה בינו ובין פרידן ואמסטר ותמליל השיחה הוגש כמוצג מטעמנו בבית המשפט המחוזי. בעקבות אותו תמליל ובעקבות תלונה שהגשתי למשטרה, נפתחה חקירה נגד פרידן ואמסטר בחשד לסחיטה באיומים. צוות מיוחד של המשטרה, שאינו כפוף לתנ"צ משה מזרחי, אמנם המליץ להעמיד את פרידן לדין בגין סחיטה באיומים, אולם התיק נסגר, כפי שתווכחו לדעת, שעה אחת לפני תחילת עדותו של פרידן בבית המשפט... מה לא תעשה הפרקליטות כדי לצלוב את עופר נמרודי... על כל פנים, משפרידן ואמסטר הבינו כי דרך הסחיטה כשלה וכסף הם לא יראו ממני, חזר ופנה אמסטר לידידו, היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפעיל את כובד משקלו וילחץ, בכל זאת, לחתום עם פרידן הסכם עד מדינה. היועץ המשפטי לממשלה חיבר את אמסטר ופרידן למשה מזרחי, מפקד היחידה הבינלאומית לחקירת פשעים (היחב"ל). לאחר משא ומתן שנמשך מחודש יוני ועד חודש אוגוסט 1999, נחתם עם פרידן הסכם עד מדינה. וכך, לאחר שפרקליטות מחוז תל-אביב ופרקליטות המדינה בראשותה של פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל, סירבו בתוקף לחתום עם פרידן על הסכם עד מדינה, הן בגלל שידעו בוודאות שמדובר באיש שקרן, שבית המשפט קבע שהוא שקרן ושאי אפשר להאמין למילה היוצאת מפיו, והן בגלל ידיעתן כי מעורבים בסיפור כספים ששילם שוקן לפרידן ושמניעיו של פרידן רחוקים מלהיות טהורים, בלשון המעטה, מצא פרידן באמצעות עו"ד אמסטר, דרך ליועץ המשפטי לממשלה, הלה, כאמור, חיבר אותו למזרחי, ומכאן החתימה על הסכם עד המדינה הייתה רק עניין של זמן.

כפי שאראה לכם בהמשך תנ"צ מזרחי פעל בכל הפרשה כאחוז דיבוק, והכל מתוך מניעים של נקמה נגדי ונגד משפחתי. הרקע לרצון מזרחי לנקום היה בתלונה שהגיש אבי, יעקב נמרודי, נגד העיתונאי מרדכי גילת מהעיתון ידיעות אחרונות, שעיקרה חשד מבוסס היטב למתן שוחד לפקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל, על מנת לקבל חומר על נכס השייך לאבי, יעקב נמרודי, בסביון. התלונה הועברה לטיפולה של יחידת המשטרה, בפיקודו של מזרחי, נוכח קשריו של מזרחי עם גילת טויחה התלונה ובעקבות כך הגיש אבי תלונה למחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) נגד מזרחי. התלונה נגנזה על-ידי מח"ש [כפי שקורה פעמים רבות מדי - להזכירכם, מח"ש כפופה לפרקליטת המדינה] - אולם מאז, מזרחי רק מחפש עילה להתנקם במשפחתי. כשהגיע אליו פרידן, היה מזרחי כמוכה סנוורים, לא בדק את הדברים, ממניעים אישיים, ומיהר להחתים את פרידן על הסכם עד מדינה, שכל האמור בו שקר מתחילה ועד סוף כפי שהוכח עוד לפני הגשת כתב האישום המופרך נגדי וכפי שנקבע בגזר הדין של כב' השופטת ברכה אופיר-תום. אוסיף ואומר כי באותה תקופה יחידת היחב"ל [היחידה לחקירת פשעים בינלאומית] כמעט ומובטלת, אין לה שום פרשה משמעותית שתצדיק את קיומה. העומד בראש היחידה תנ"צ משה מזרחי, ביקש להתקדם - הוא ידע שרק דבר אחד יכול לקדמו בתפקידו, פרשה מתוקשרת היטב, בומבסטית, אשר תרעיש ותזעזע את אמות הסיפים של המדינה - הוא העריך כי חקירת פרשה כזו תביא להאדרת שמו ותסלול לו את הדרך לעלייה בדרגה ולקבלת התפקיד הנכסף של ראש אגף החקירות. מזרחי ידע והבין שהוא יקבל גיבוי מלא מהתקשורת, שכן בחושיו המחודדים הוא הכיר את המלחמה המסחרית בין העיתונים. למרות שכל חוקר סביר והגון היה מסרב לחתום על עסקת עד מדינה עם אדם כמו פרידן שקופת שרצים כה גדולה תלויה על גבו, כפי שתיראו להלן, כרת מזרחי ברית עם השטן. מזרחי ידע שפרידן אינו מעוניין בחקר האמת, היה לו מידע בדוק שמוכיח שפרידן ניסה לסחוט אותי. הוא ידע גם שבעדות של פרידן קיימים בקיעים אדירים המחייבים בדיקה רצינית אבל המטרה משרתת את האמצעים ומזרחי עט על פרידן כמוצא שלל רב וכך הופך המשולש שתיארנו למשולש קטלני שגורם לטרגדיה הגדולה בחיי. כך צברה קשירת הקשר להרשעת/הפללת נמרודי תאוצה במדרון חלקלק. מצויד בגיבוי מלא של הפרקליטות שטרם נודע כדוגמתו, ובתמיכה בלתי מסויגת של שני העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" פתח מזרחי בחקירה "סמויה". העובדה שהחקירה הייתה "סמויה" לא הפריעה למזרחי להזין את התקשורת בשיטתיות מתוחכמת ובאמצעות מנגנון משומן ואכזרי בדבר שהיא אוהבת יותר מכל: איל עיתונות שקשר, כביכול, קשר לרצוח את מתחריו המו"לים (בסט סלר) שמדיח עדים בסכומי דמיוניים, שמדיח את הפרקליטות ומשבש חקירה באמצעות השר לבטחון פנים וקציני משטרה מהבכירים ביותר, ועוד רשימה ארוכה ומפחידה של עבירות איומות שיוחסו לי - אזניים תצילנה - מאפיה של ממש... חשוב שתבינו כי הרקע, כפי שתואר לעיל, הינו מהותי להבנת הפרשה כולה, שהחלה, בעצם, מתוך מניעים זרים ובלתי ענייניים - אילו העניין היה נבחן בכלים נכונים וצודקים, תוך רצון למצוא את האמת, לא הייתה באה פרשה זו לעולם, ובוודאי שלא בדרך של כתב אישום מופרך, מנופח, ללא כל בסיס או אחיזה במציאות. שימו לב לנספח ז' לכרך הנספחים הוא הסכם עד המדינה עם פרידן. תיראו מה הבטיח פרידן למשטרה וכפי שתיווכחו לדעת, עוד לפני הגשת כתב האישום נגדי הפר פרידן את ההסכם הפרות בוטות, שהיו צריכות להביא לביטולו של הסכם עד המדינה עם הנוכל הזה. פרידן הבטיח כי יעביר למשטרה מידע על קשירת קשר לביצוע רצח של ארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות ועמוס שוקן, מו"ל "הארץ"; הוא הבטיח כי ימסור הודעות אמת בדבר קשירת קשר, כביכול, לרצח עד המדינה יעקב צור; הוא הבטיח כי ימסור למשטרה מידע בנוגע להאזנות סתר. כדי להראות לכם עד כמה החקירה הייתה מגמתית אני מפנה אתכם למזכר שכתב תנ"צ מזרחי במהלך המו"מ עם פרידן בתחילת חודש יוני 1999. המזכר מסומן ח' בכרך הנספחים. שימו לב איזה "לוקשים" מכר פרידן למזרחי, אבל שימו לב עוד יותר, לעובדה הבסיסית, כי רק עופר נמרודי הועמד לדין בעקבות סיפורי הבדים של פרידן. אני מפנה אתכם לשני העמודים האחרונים במזכר זה שם נכתבו תחת סעיף 6 הדברים הבאים: "האזנות סתר ספור קהלני - חומר עד לרמת עוזר השר לשעבר שאול עמור והרב גרוסמן - מ92' - האזנות סתר לבכירי ש"ס במגדל העמק. סילבן שלום - השר לשעבר שיחד. האזנות סתר - חב' דנקנר על חב' דלק. האזנות סתר - חב' סונול על דנקנר. (מדובר בבכירי החברות !!!) אתם חושבים שמישהו מהמוזכרים לעיל נחקר ?! אתם חושבים שפרידן מסר הודעה במשטרה שנוגעת למי מהמוזכרים לעיל ו/או מידע כלשהו בעניין זה ?! ומדובר, יש לזכור בעבירות חמורות לכאורה, בהן עבירת שוחד ! התשובה היא שאף אחד לא נחקר. מדוע? זו שאלה אחרת. אבל קיימות רק שתי אפשרויות - האחת, שפרידן מסר חומר למשטרה, אלא שהתברר כי הוא שיקר בכל הנוגע למוזכרים לעיל ולכן לא נפתחה חקירה. השניה, שפרידן שיקר למזרחי ולא היה לו חומר כלשהו בנוגע למוזכרים לעיל. כל אחת משתי האפשרויות דלעיל, בפני עצמה, מצביעה על עובדה אחת ויחידה: מזרחי ידע גם ידע שפרידן משקר (ולא רק על בסיס ההיסטוריה העבריינית שלו), אבל זה לא עניין אותו, בעיניו הכל היה כשר כשמדובר בהפללתו של עופר נמרודי. גם הידיעה, כי רפי פרידן הוא שקרן, לא מנעה ממנו להפוך את פרידן לעד המדינה המרכזי נגדי. אולם, כעת אני אוכיח לכם שגם בכל הנוגע אלי, ידע מזרחי, עוד לפני הגשת בקשת המעצר וכל שכן לפני הגשת כתב האישום נגדי כי פרידן משקר גם בכל הנוגע אלי, אבל גם זה לא הפריע לו להמשיך ו"להאמין" לפרידן, כל האמצעים היו כשרים בעיניו... ובהמשך תראו עד כמה הוא הרחיק לכת... טרם אראה לכם זאת, אני מבקש להפנות אתכם לאמור בסעיף 1 סיפא למזכר של מזרחי [נספח ח'] שם נכתב: "בתיק הסחיטה בפרסום - ובמשפט תביעת הדיבה של מעריב כנגד שוקן - הגיש תצהיר בשבועה לטובת שוקן, שתמורת 100,000 דולר חזר ממנו. (ואח"כ חזר מן החזרה לטובת שוקן, תצהיר החזרה מן החזרה נמצא אצלכם לדבריו)". שימו לב מה כותב מזרחי בסוגריים ^{להקריא שוב} זכורה לכם דעתן של פרקליטת המדינה ופרקליטת מחוז תל-אביב על תשלום זה. אולם, צריכה להישאל השאלה, האם שוקן הועמד לדין על כך ששילם לפרידן 100,000 דולר כדי שיחזור בו מתצהירו? הרי הדעת נותנת כי אם אותי העמידו לדין בעניין זה, מדוע לא את שוקן, מה ההבדל? התשובה היא לא, בא' רבתי. משמעות הדבר ברורה: שוקן הוא ב"רשימה הלבנה", אני ב"רשימה השחורה". מה שלי אסור - לשוקן מותר. בסופו של יום, יאמר מייד, הוכח כי כל האמור בסעיף זה בנוגע אלי הוא שקר גמור מתחילה ועד סוף. הוכח שאני לא שילמתי אפילו פרוטה אחת לפרידן, סעיף האישום הנ"ל נמחק מכתב האישום ואני זוכיתי ממנו כמו מאישומים רבים אחרים. שוקן, לעומת זאת, מודה שהוא שילם לפרידן, אבל שוקן חסין - הרי פרידן אומר שדלתה של פרקליטת המדינה פתוחה בפניו. לנמרודי, בל נשכח, קוראים נמרודי, ובעזרת השם, והשם בלבד, יש להעמידו לדין. נחזור למזכרו של מזרחי. אני מבקש להפנות אתכם לסעיפים 4 ו-5 למזכרו של מזרחי [נספח ח'] שם כותב מזרחי: "4. ב-1996 פנה אליו נמרודי בהצעה לחסל את עד המדינה צור. 5. לדבריו (של פרידן) אותו מתווך הקליט את נמרודי מתכנן לחסל את מוזס ואת שוקן" המתווך עליו מדבר מזרחי בסעיף 5, מפיו של פרידן, הוא לא אחר מיגאל תם, חברו לסחיטה, שכונה מאוחר יותר על-ידי בית המשפט המחוזי כ"עבריין חדל אישים וסחטן". מזרחי, ששמע את המידע הנ"ל מפיו של פרידן, אץ רץ לפריז בחודש אוקטובר 1999 להיפגש עם תם וזאת כדי לקבל ממנו את ה"קלטת" המדוברת, בה להזכירכם, טען פרידן כי אני מוקלט כאילו אני מבקש לרצוח את שוקן ומוזס. מזרחי מגיע לתם לפריז, והשאלה הראשונה שהוא שואל את תם היא, כמתבקש, האם יש ברשותו קלטת והיכן היא. ומה תשובתו של תם: לא דובים ולא יער. לא היה ולא נברא. לא זו בלבד שאין קלטת, עופר מעולם, אבל מעולם, לא ביקש ממני, לא תכנן, לא העלה על דעתו, לא חלם, לפגוע במוזס ושוקן או במישהו אחר. תם מוסיף ואומר למזרחי כי "עופר נמרודי, לא מסוגל לפגוע בזבוב" . את כל הדברים הללו ידע מזרחי בפריז. משמעות הדברים ברורה. אני יודע שזה נשמע פנטסטי, אבל כדי שתראו ותבינו שאני לא מדבר דברים בעלמא, אני מפנה אתכם לנספח ט' - מדובר בפרוטוקול עדותו של מזרחי בעניין זה בעמ' 890: "עו"ד אבי יצחק: עכשיו תם הודה בפניך שהוא שיקר את פרידן כאשר הוא סיפר לו שהוא הקליט את עופר נמרודי מזמין, כביכול, את רצח מוזס ושוקן - נכון? מזרחי: כן. עו"ד אבי יצחק: תם גם הודה בפניך, שמעולם הוא לא הקליט את עופר נמרודי בדבר כזה - נכון? מזרחי: כן עו"ד אבי יצחק: ושאין לו שום הקלטות כאלה? מזרחי: נכון ושלא היו לו מעולם קלטות כאלה ? עו"ד אבי יצחק: וכל זה היה כבר בפריז? מזרחי: כן". שימו לב אלו נתונים היו בידי מזרחי באוקטובר 1999, ובמועד זה, להזכירכם, מתנהלת חקירה סמויה, ואני עדיין אפילו לא נעצרתי. מזרחי ידע, בוודאות שאין למעלה ממנה, כי כל סיפורי הרצח של פרידן בנוגע למוזס ושוקן אין בהם מאומה, כלום, אין. והוא ידע גם כי פרידן שיקר, כי פרידן מסר הודעות שאינן אמת ובכל זאת לא ביטל את הסכם עד המדינה והמשיך להאמין לסיפוריו ולפנטזיות של פרידן. אך חמור מכל אלה הוא ביקש מבתי המשפט להאריך את מעצרי ביודעו שהביסוס הלכאורי להארכת המעצר כוזב בעליל. אותו דבר בדיוק בכל הנוגע לסעיף 4 לעיל. פרידן סיפר למזרחי כי אני, עופר נמרודי, פניתי אליו בבקשה לחסל את עד המדינה בפרשת האזנות הסתר יעקב צור. פרידן טען, כי ניתן שם קוד למבצע, אתם וודאי זוכרים את השם "מבצע תולעת". פרידן טען גם כי מי שהיה אמור לנהל את המבצע היה, מוקי גינוסר - חברו של פרידן. פרידן הוסיף וטען כי סיפר למוקי גינוסר שעופר נמרודי הוא המזמין, כביכול, של רצח צור. ואף אמר לגינוסר כי קיבל לידיו סכומי כסף מנמרודי על חשבון ביצוע המבצע. פרידן טען גם כי אמר לגינוסר כי שם המבצע הוא, כאמור, "מבצע תולעת".

והנה, ביום 27.11.99 נחקר מוקי גינוסר בשגרירות ישראל בפריז (גינוסר מתגורר דרך קבע בצרפת) בנוגע לסיפור קשירת הקשר לביצוע רצח. גינוסר הכחיש באופן גורף את כל הדברים שעליהם העיד פרידן ואמר באופן חד משמעי ומוחלט כי שמי, עופר נמרודי, לא הוזכר מעולם בנוגע לפרשה זו. גינוסר טען בהודעתו כי פרידן היה מיואש ורצה לנקום בצור. אני מפנה אתכם לנספח י' לכרך הנספחים. מדובר בהודעתו של גינוסר במשטרה. שימו לב לגיליון מס' 6 להודעה שורות 28-32: "ש: האם אמר לך רפי באותה פגישה או אי פעם שנמרודי מעוניין בחיסולו של צור? ת: עד כמה שזכור לי בפגישה לא הוזכר שמו של נמרודי, מי שבא וביקש היה רפי פרידן. לא זכור לי שבהזדמנויות אחרות ופגישות שלי עם רפי, נושא נמרודי עלה למעט קונטקס הקלטת שהוקלטה כביכול. פרידן לא אמר לי שנמרודי הוא המזמין או זה שהזמין את הפגיעה בצור. אין לי כל סיבה לא לזכור או להסתיר את עניין אזכורו של נמרודי בנושא זה". לאחר מכן, בעמ' 7 להודעה, עומת גינוסר עם גירסתו של פרידן. אני מפנה אתכם לשורות 24-30 לגיליון 7 להודעת גינוסר: "ש: בעדות 13 של פרידן מצוין שרפי הבהיר לך שאין הוא מתכוון לחסל את צור ושידוע לך על הכספים שנמרודי שילם או עומד לשלם מה התיחסותך? ת: מופרך ש: האם בנושא של ההזמנה לפגיעה בצור הוצע לך כסף? ת: לא הוצע לי ש: האם מוכר לך שם הקוד "מבצע תולעת" ? ת: מעולם לא שמעתי על שם קוד זה או כל דבר שקשור לשם הזה". אני מפנה אתכם לעמ' 3 ו-4 לאותה הודעה, שם מספר גינוסר בדיוק רב את פרטי המקרה. ראו עמ' 3 שורה אחרונה והלאה בעמ' 4: "ואז רפי אמר 'שמע מוקי, אני הייתי מעוניין לחסל או לפגוע ביענק'לה צור, אני באותו רגע הייתי בשוק, הייתי המום לחלוטין, להמשיל את זה, רפי בא ושם לי מוקש מסריח על השולחן. באותם רגעים, אני הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות. חשוב להדגיש שמה שהונח על שולחני לא שייך לעולמי הפרטי או העסקי, לא בעבר ולא בהווה ולא בעתיד. באותו רגע יכולתי לזרוק את השניים מהחדר. לא עשיתי זאת, ואסביר: אני מזכיר את מצבו הנפשי של רפי בעבר, הוא שבור ומרוסק, אינו מוצא תכלית בחיים מעוניין לפגוע בעצמו, ולסיים את חייו. לפי דברים שסיפר לי ביקר אצל ידעונים/נומרולוגים שעשו לו מפה עם חיבור תאריך מות אהובתו עם מועד סיום חייו. רפי דיבר והתנהג כמו אחד שאין לו מה להפסיד, מבחינתי היה במצב של אדם שיכול לבצע מעשה נתעב כזה..." כרקע אומר לכם כי צור במהלך פרשת האזנות הסתר הקליט את פרידן מודה בביצוע האזנות סתר בשעה שפרידן ישב שבעה על מות חברתו. פרידן הרגיש נבגד ומרומה וזה היה אחד המניעים בגינם רצה לחסל את צור. והנה, למרות שהוכח למזרחי כי פרידן משקר גם בכל הנוגע לחיסולו של עד המדינה יעקב צור, או לכל הפחות, בניסיונו של פרידן להפליל אותי ו/או לקשור אותי כמי שקשור לעניין, ומדובר, יש לזכור, עוד הרבה (למעלה מחודש ימים) לפני שהוגש כתב האישום נגדי, הוא התעלם במפגיע מכל אלה, התעלם במופגן משקריו הבולטים של עד המדינה שלו, כאשר המטרה - צליבתי והפללתי - מקדשת את כל האמצעים. כדי להוכיח לכם עד להיכן הגיעה הרדיפה והנקמה של מזרחי, ועד כמה לא האמת והצדק עניינו אותו, אלא רק ראשי ובכל מחיר, אומר לכם כי בבקשות להארכות מעצר, עליהן חתם מזרחי ובהן, או לפחות בחלקן, הופיע הוא בכבודו ובעצמו, הוא החשיד אותי בתכנון רצח המו"לים ובקשירת הקשר לרצח צור, כאשר הוא לא טורח להביא בפני בית המשפט, את העובדות ואת העדויות המוכיחות, ללא צל של ספק, שאין בדברים אלו מאומה וכי עד המדינה שלו הוא שקרן מועד ופתולוגי. הוא פשוט הסתיר זאת מבתי המשפט שדנו במעצר. מעשה זדון - כוונת מכוון כדי להוליך שולל את בית המשפט ולגרום למעצרי. אבל לא רק שקרים בוטים אלה הביא מזרחי בפני בתי המשפט בהארכות המעצר. הדוגמא הקיצונית ביותר, אולי, לשקריו של מזרחי ולשימוש שעשה בכלי התקשורת, היתה הופעתו הדרמטית, המתוקשרת היטב, בבקשת המעצר הראשונה שלי. תוך שהוא קורא מנאום מוכן וכתוב תיאר בפני בית המשפט מאפיונר מסוכן שלא רק ניסה לחסל את עורכי העיתונים אלא גם ניסה לחסל את מזרחי בכבודו ובעצמו. למחרת היום זעקו כותרות העיתונים "מזרחי: עופר נמרודי רצה לחסל אותי", כאילו לא היה מספיק במערכת הכזבים שטווה עם עדי המדינה הוא חיפש גימיק נוסף כדי להעצים את הפרשה, לא לאפשר לה לרדת מהכותרות, לספק כל יום ריגוש חדש לקוראי העיתונים ובעיקר למתחריי ובפועל להביא להארכת מעצרי כל פעם בחודשים רבים נוספים. למחרת היום משהבין מזרחי כי הוא חצה את הגבול הוא חזר בו והתנצל.

מה ששמעתם עד כה הוא אפילו לא קצה קצהו של הקרחון. אבל כבר די במה שנאמר עד כה. א' - כדי להצביע כי הרבה לפני הגשת כתב האישום המופרך נגדי ידע מזרחי את האמת והיא שעד המדינה המרכזי שלו הוא שקרן מדופלם שמסר הודעות שקר במשטרה. וב' - כדי להצביע על מסע רדיפה נגדי שנוהל, תוזמן, הודלף ותוקשר על-ידי תנ"צ משה מזרחי. בהמשך דברי אני אוכיח לכם, בראיות שבכתב ועל-פי החלטות בית משפט, אלו עבירות פליליות חמורות עבר מזרחי במהלך החקירה והמשפט - והכל - שוב מתוך מניעים פסולים, אישיים ובלתי ענייניים. אני נעצרתי ביום 23.11.1999, במעצר מתוקשר ומתוזמן היטב. חצי שעה לפני מעצרי, שהיה אמור להיות סודי כמבצע צבאי, התייצבו מול ביתי עשרות כתבי עיתונות רדיו וטלוויזיה ועשרות צלמים. לפני מעצרי נחתמו הסכמי עד מדינה עם העדים הבאים: רפי פרידן, יגאל תם, ציון ששון ורחל דוידוביץ'. שבועיים לאחר מעצרי נחתם הסכם עד מדינה נוסף עם רני גלוגאו. הסכם עד המדינה עם רני גלוגאו העלה את הפרשה לממדים אחרים לחלוטין, "בזכות" אותו הסכם שקרי ומפוקפק כוניתי באותם ימים כמי ש"שלח את זרועות התמנון שלו לצמרת המשטרה", "תמנון רב זרועות" "ראש מאפיה" ועוד כהנה וכהנה ביטויים חריפים ושקריים. "בזכות" אותו הסכם שקרי, ואלו לא מילותי שלי, אלא כפי שתיראו של גלוגאו עצמו, הועמדו לדין משמעתי הניצבים יצחקי ורז, הועמדו לדין פלילי תנ"צ שמעון שרביט, השר אביגדור קהלני, ועוד רבים מאנשי שירות בתי הסוהר. אציין כבר עכשיו כי ניצב יאיר יצחקי זוכה, ניצב יעקב רז זוכה, תת ניצב שמעון שרביט זוכה, קהלני זוכה ב-no case - מה שכונה "הנפיחה הגדולה" - על-ידי כב' השופט אליגון, אולם הוגש ערעור ומשפטו מתנהל בימים אלה בבית המשפט.יש הגורסים כי הגשת הערעור היא בבחינת נסיון נואש של הפרקליטות להציל את כבודה האבוד והרמוס של המערכת כולה. טרם אגיע למועד הגשת כתב האישום נגדי ולמה שהתגלה במשפט גופו, אבקש להפנות אתכם להסכם עד המדינה שנערך עם גלוגאו ולעדותו של גלוגאו בבית המשפט. ההסכם שנערך עם גלוגאו נחתם בנוכחות מזרחי וראש המחלקה לחקירות שוטרים, עו"ד ערן שנדר, משקף אף הוא את הרדיפה אחרי, תוך התעלמות מהאמת ומהצדק. אני חוזר ומדגיש, לא אני אמרתי זאת, בית המשפט המחוזי אמר זאת במילים ברורות. אני מפנה אתכם לנספח יא' לכרך הנספחים. מדובר בהסכם עד המדינה שנחתם עם רני גלוגאו בתאריך 10.12.1999, שבועיים ומחצה לפני הגשת כתב האישום נגדי. שימו לב בבקשה למבוא להסכם זה, וכך נכתב במבוא: "הואיל ורני מוסר כי עופר נמרודי ביקש ממנו לקבל מידע מקציני משטרה לגבי החקירה הסמויה ו/או מצב קיומה שהתנהלה נגד עופר נמרודי. והואיל ורני מוסר כי קיבל מידע כזה מקציני משטרה והעבירו לנמרודי". לכאורה דבר נורא, לפי ההסכם, אני, עופר נמרודי, אכן שלחתי זרועותי לצמרת המשטרה כדי לקבל מידע על החקירה הסמויה. יתרה מכך, לפי האמור בהסכם גם הצלחתי לקבל את המידע באמצעות גלוגאו. אני מוכרח לומר לכם כי אילו הייתי אני קצין משטרה, הייתי מייד פותח בחקירה מקיפה לדעת מי הוא זה ואי זה הוא שעשה מעשים חמורים כאלה. ואמנם, אם כך היה מצב הדברים, לא הייתה לי טענה לאותו קצין משטרה, אלא שכעת אוכיח לכם כי בזמן חתימת ההסכם, ידעו מזרחי ועו"ד ערן שנדר (שניהם משפטנים בהכשרתם) כי האמור בהסכם זה הוא שקר גמור. פשוט כך. שקר גס. ידעו ובכל זאת, ואולי למרות זאת, החתימו את גלוגאו על ההסכם. אני מפנה אתכם לנספח יב' לכרך הנספחים. עדותו של העד גלוגאו בחקירתו הנגדית בבית המשפט: "עו"ד דבורין: למרות שאמרת שזה לא נכון, נרשם בהסכם עד המדינה ת/22, אני אקרא לך ואתה תגיד לי מה לא נכון: נרשם ככה: 'הואיל ורני מוסר כי עופר נמרודי ביקש ממנו לקבל מידע מקציני משטרה לגבי החקירה הסמויה ו/או מצב קיומה, שהתנהלה נגד עופר נמרודי', האם המשפט הזה נכון? גלוגאו: לא עו"ד דבורין: כולו לא נכון? גלוגאו: כולו לא נכון. עו"ד דבורין: אין כאן דבר אחד שהוא נכון? גלוגאו: כולו לא נכון. עו"ד דבורין: "והואיל ורני מוסר כי קיבל מידע כזה מקציני משטרה והעבירו לנמרודי", משהו נכון במשפט הזה? גלוגאו: לא עו"ד דבורין: שום דבר לא נכון במשפט הזה? גלוגאו: לא ... גלוגאו: אני חתמתי על דברים שלא היו. עו"ד דבורין: על שקר? גלוגאו: על דברים שלא היו. השופטת: לא, מר גלוגאו, כשאומרים דברים שלא היו כאילו הם היו, זה שקר גס. גלוגאו: בסדר. ... עו"ד דבורין: וזה משום שאתה פחדת שאם לא תחתום על הנייר הזה, אין לך הסכם עד מדינה? גלוגאו: אני לא פחדתי שאני לא אחתום על הנייר הזה ולא יהיה לי הסכם עד מדינה, כי לפני שנחתם הנייר הזה, הודעתי לכל הנוכחים, בהם תת ניצב מזרחי, ערן שנדר, עו"ד רסלר, שהדברים האלה שהם ניסחו אותם לבד לא היו. השופטת: מר גלוגאו, אבל יש כאן מצב ככה לא ברור. ז"א יש כאן שאלה שאתה צריך להסביר אותה. יש לפניך נייר, כתובים בו דברים לא נכונים, אתה מודיע שהם לא נכונים, אני לא יודעת עדיין מה התגובה, אבל אתה חותם. הכיצד? גלוגאו: אני הייתי מאד מבולבל, אני הייתי מאד על הפרצוף בסלנג של הרחוב, ישב לידי עורך הדין שלי, אמרתי בפני כל המלומדים שהדברים האלה לא היו. השופטת: ומה הייתה התגובה, מה הם אמרו לך? אמרת רבותיי, הדברים האלה לא היו. מה אמרו לך? גלוגאו: נדמה לי שאמרו טוב, אז בוא נעבור הלאה..." וכי מה אפשר לצפות מעד מפוחד, שיום אחד מעמיסים את כל תכולת משרדו וביתו על משאית, חוקרים אותו ללא הפסקה במשך 36 שעות, חקירה שמתבצעת בניצוחו של מזרחי, שאומר לו במפורש אם לא תספק עובדות שמתאימות לנו תמשיך לשבת במעצר. כך, לאחר שגלוגאו מכחיש בתחילת חקירתו את ההאשמות, הוא מתהפך, ממציא המצאות, וחותם על הסכם עד המדינה מופרך אשר נופץ לרסיסים בחקירתו הנגדית בבית המשפט. אני חוזר ומפנה אתכם לקרוא שנית את שאלות השופטת ובעיקר את הפיסקה לפיה גלוגאו אמר למזרחי ולשנדר שהדברים שכתובים אינם נכונים ותגובתם "טוב, אז בוא נעבור הלאה"?!, "נעבור הלאה"?! עכשיו אתם מבינים באיזה קנה מידה של שערורייה אנו עוסקים ?! לוקחים אדם - חוקרים אותו - מבינים ויודעים שזו עלילה - קונים בכוח עלילה ועוברים הלאה. אתם מבינים את זה ??????? כבר בשלב זה אני מבקש להפנות אתכם למחקר מאלף שכתבו ד"ר בועז סנג'רו ופרופ' מרדכי קרמניצר שכותרתו "המשפט החוזר - מציאות או חלום ? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון". המחקר פורסם בעלי משפט, כתב העת של המכללה למשפטים ברמת גן. מדובר במחקר המבוסס, בין השאר, על מספר מחקרים אמפיריים. וכך כותבים שני המלומדים: "...הדרגה שניה - כשהחוקר או התובע חושבים (או אפילו משוכנעים) שהנאשם אשם, וחוששים שבית המשפט יטעה ויזכה אותו, ולכן נחלצים לעזרת ה'אמת', בטעותם לחשוב כי כל האמצעים כשרים - כולל העלמה של ראיה מזכה, שיפור של ראיה מרשיעה, ואפילו בידויה. זוהי הפשיעה השכיחה...מכיוון שקשה יותר לחיות בהכרה שזוהי המציאות, הנטייה הטבעית היא להתייחס לתופעה זו כאל נדירה הרבה יותר משהיא באמת. קיים קושי עצום לחשוף את הדברים לאחר מעשה. היה מי שדימה את הסיכוי שעדות שקר ברורה של שוטר תיחשף על-ידי תובע, לסיכוי שהשוטר המעיד שקר יפגע על-ידי ברק משמיים זועמים. במחקרם של Bedaw &radclet, המצביע על 350 מקרים של הרשעות שווא בארה"ב, נמצא כי בכרבע מהמקרים פשעו השוטרים. כן נמצאו חמישים מקרים של רשלנות או אפילו שחיתות של תובעים שגרמו לעיוות דין. בדרך כלל מדובר בהעלמת ראיות מזכות מעיניהם של בית המשפט ושל ההגנה". בהמשך דברי אראה לכם כיצד הסתיר תת ניצב מזרחי ראיות מובהקות בארון ברזל הן מהפרקליטות והן מעיני סנגורי - הכל היה כשר בעיניו - המטרה, ראשי, קידשה את כל האמצעים. אולם נחזור להסכם עד המדינה עם גלוגאו שנחתם כאמור, למעלה משבועיים לפני שהוגש כתב האישום נגדי. גם מזרחי וגם שנדר ידעו כי לא היו דברים מעולם, אבל גרוע מכך, לא זו בלבד שהם ידעו שאין דברים בגו, הם, עצמם הכתיבו את המבוא להסכם. זאת אומרת הם עצמם הם אלה שאחראים על דבר השקר - הם אלה שהמציאו אותו, שבישלו אותו, שהולידו אותו - בכוח - באונס ממש. גלוגאו, שהיה מפוחד ומבולבל אמנם חתם, אבל הם השקרנים העיקריים. הם והוא. בהמשך ההסכם עם גלוגאו נכתב בסעיף 1 ו-2: "1. רני מתחייב למסור הודעות אמת מלאות ומפורטות על כל הידוע לו בנוגע למפורט במבוא להסכם זה ולשתף פעולה מלא עם מח"ש ומשטרת ישראל ולבצע מטעמם כל פעולת חקירה כולל הקלטות וכל פעולת חקירה ואיסוף כפי שיתבקש. 2. רני מתחייב להעיד עדות אמת מלאה בבית המשפט בהקשר להודעות שמסר בהתאם להסכם זה ולפעולות שביצע בהקשרו ולשתף פעולה לשם כך עם פרקליטות המדינה". היינו, לא זו בלבד שהמבוא להסכם עד המדינה עם גלוגאו שקרי, גם התחייבותיו על-פי ההסכם שקריות הם. כיצד יכול גלוגאו למסור הודעות אמת בנוגע למפורט במבוא להסכם, כאשר הוא אמר לשנדר ומזרחי כי מה שאמור במבוא הוא שקר אחד גדול - לא היה ולא נברא ?! בכל זאת לא היססו מזרחי ושנדר להכניס לפיו של גלוגאו דברי שקר וילקוט של כזבים. לא האמת הייתה נר לרגליהם, רק רדיפה ורדיפה לשמה. כעת נעבור לסוף חודש דצמבר 1999, היום שהוגש כתב האישום נגדי. אני מפנה אתכם לנספח יג' לכרך הנספחים - הוא כתב האישום המקורי שהוגש נגדי - כתב האישום המקורי שבוטל. כפי שאתם רואים כתב האישום משתרע על 25 עמודים, שכל כולם רפש והשמצה ללא כל בסיס במציאות. שימו לב באיזו רשימה מפחידה הואשמתי: 1. ניסיון לקשירת קשר לביצוע רצח. 2. ניסיון לקשירת קשר לביצוע עוון. 3. ניסיון לשיבוש הליכי משפט. 4. הדחה בעדות. 5. שיבוש הליכי משפט. 6. מירמה והפרת אמונים בתאגיד. 7. הדחה בעדות בנסיבות מחמירות. 8. שיבוש מהלכי משפט. 9. הטרדת עד בנסיבות מחמירות. 10. שיבוש מהלכי משפט. 11. מתן שוחד. 12. שיבוש מהלכי משפט. 13. הדחה בחקירה. 14. הדחה בעדות. 15. מתן שוחד. 16. מתן שוחד. 17. מירמה והפרת אמונים בתאגיד. 18. רישום כוזב במסמכי תאגיד. שימו לב!!! הואשמתי בלפחות 18 מעשי עבירה מהחמורים שבספר החוקים, שהעונש המצטבר בגינם, לפי חוק העונשין הוא 89 וחצי שנות מאסר !! שמעתם טוב, 89 וחצי שנות מאסר!!

לפני שנכנס למה שהוכח במשפט, למעלליו של מזרחי, לעדויות השקר הזדוניות, לתקופת המעצר הנוראה שעברתי ללא צידוק משפטי, כפי שגם נקבע בגזר הדין, אני מבקש להפנות אתכם לנספח יד' - הוא כתב האישום המתוקן בו הודיתי ועל בסיסו הורשעתי. אני מבקש להפנות אתכם גם לנספח טו' הוא מסמך בין שישה עמודים המפרט הן בטקסט והן באמצעות טבלה את ההשוואה בין כתב האישום המקורי שבוטל ובין כתב האישום בו הודיתי. אני מבקש שתעיינו במסמך זה מספר דקות, תפנימו את האמור בו, תראו באלו נסיבות עברתי את העבירות ולאחר מכן אתאר לכם בפרוטרוט, תוך הפניה לכתובים, אלו דברים נוראים התגלו במהלך משפטי והמשפטים האחרים שנוהלו בעקבות מה שכונה "פרשת נמרודי". בהומור כואב אני אומר לכם: "מצאו את ההבדלים". אבקש מכם לשים לב היטב לסעיף 2 בכתב האישום בו הודיתי (נספח יד') שם, סוף סוף, הכירה הפרקליטות מי התחיל בפרשת האזנות הסתר. כל השנים טענתי זאת חזור וטעון, כעת הכירה הפרקליטות כי מי שהחל בכל הפרשה הזאת היה העיתון "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו, ארנון מוזס. אומר לכם כבר עתה כי הפרקליטות התחרטה, בדקה ה-90, על שהכירה בכך וביקשה, בעקבות לחצים שהופעלו על-ידי העיתון "ידיעות אחרונות" למחוק פסקה זו מכתב האישום המתוקן. השופטת ברכה אופיר-תום, שדנה בבקשה ביום מתן גזר הדין, דחתה אותה בכעס רב, אבל בל נקדים את המאוחר. אחזור ואדגיש כאן - פרקליטות המדינה מודה כי "ידיעות אחרונות" החל בפרשת האזנות הסתר. האם הדעת סובלת כי אלו - עד עצם היום הזה - לא הועמדו כלל לדין? האם עניין זה לבדו אינו מדבר בעד עצמו?!

המשפט

כאמור, כתב האישום המקורי הוגש נגדי ביום 26.12.99, לאחר 30 ימי מעצר. חומר החקירה שהועבר לידי סניגורי היה עצום בהיקפו. מדובר, אתם צריכים להבין, במאות קלטות אודיו ווידאו, במאות תמלילים, בעשרות רבות של הודעות במשטרה של העדים השונים, חומר שהיקפו עמד על כ-350 קלסרים עבי כרס !! שמעתם נכון, 350 קלסרים. מטבע הדברים, ההיערכות למשפט, כאשר מדובר בהיקף עצום של חומר אורכת חודשים רבים. אנחנו ביקשנו לצמצם את הזמן, כיוון שכל אותה תקופה אני ישבתי במעצר, והמשפט החל בחודש יוני 2000. בינתיים הוארך מעצרי על בסיס של עובדות כוזבות, שנטענו בבתי המשפט השונים, אקדים את המאוחר ואומר כי השופטת ברכה אופיר-תום קבעה בגזר הדין כי על-פי כתב האישום המתוקן בו הודיתי לא היה כל בסיס למעצרי עד תום ההליכים. חלק מחומר החקירה, כפי שהועבר לידינו, היו 14 קלטות שהקליט העד יגאל תם. אתם ודאי יודעים כי כל קלטת שהמשטרה מקבלת כראיה לצורך הגשתה במשפט פלילי מועברת למז"פ כדי לבדוק את אמיתותה וקבילותה. יגאל תם היה אמור להעיד מייד עם תחילת המשפט, שכן בית המשפט העליון קבע באופן עקרוני שאני אהיה במעצר עד תום עדותם של חמשת עדי המדינה. אלא שימים ספורים לפני תחילת המשפט הגיע לידינו מידע, מעיתונאי חוקר, שתנ"צ מזרחי הסתיר גם מאיתנו, גם מהפרקליטות וגם מבית המשפט שורה של מסמכים, בהם חוות דעת של ניצבים במשטרה, המלמדים כי יש חשש כבד שהקלטות שהביא תם למשטרה הן מבושלות, מזוייפות, ואינן אותנטיות. מייד כאשר הגיע המידע לידינו, פנינו לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, וביקשנו לקבל לאלתר, באופן מיידי, את המסמכים שהוסתרו על-ידי מזרחי. ואכן, ימים ספורים לאחר משלוח המכתב הגיעו לידינו המסמכים שהוצפנו על-ידי ניצב מזרחי. כאשר קיבלנו את המסמכים לידינו נדהמנו מתוכנם: מדובר היה בחליפת מכתבים בין ראש אגף חקירות במשטרה דאז ניצב יוסי סדבון ובין ראש אגף מודיעין במשטרה ניצב חיים קליין וכן במסמכים של מומחי מז"פ שכולם מצביעים על כך שהקלטות שהביא תם למשטרה אינן אותנטיות ויש חשש כבד כי הן "מבושלות". נדהמנו והזדעזענו הרבה יותר לגלות כי אדון מזרחי הסתיר את שבעת המסמכים הללו מעינינו. אבל לא רק אנחנו הזדעזענו, בית המשפט הזדעזע הרבה יותר וקבע ממצאים חמורים ביותר נגד מזרחי ומהימנותו. אני מבקש שתעיינו בנספחים טז1-טז6 - אלו שבעת המסמכים שהסתיר מזרחי, אותם שבעת מסמכים שמזרחי טרח ועמל לנעול אותם בארון ברזל למען "לא תשזפם עין זר" - ואלו לא מילותי שלי. ברשותכם, טרם נעבור על המסמכים כסדרם, אבקש לומר לכם כי מדובר בראש אגף חקירות, ראש וראשון לחוקרים, אשר במקום להיבהל מהעובדה שקלטות המשמשות עילה למעצרי הן "מבושלות" ולרוץ לבית המשפט לשחרר אותי ממעצרי - הוא פונה לגורמים המוסמכים במז"פ וכופה עליהם לתת לו אישור על קבילות הקלטות. תיראו רבותי, לא מדובר כאן בעבריין שמסתיר ראיות ועושה זאת מטבע הדברים כדי לא להפליל את עצמו, כאן מדובר במפקד יחידת חקירה עילית, אדם שעומד כיום בראש אגף חקירות, שתפקידו לחשוף בראש ובראשונה ראיות שיכולות לזכות אותי, תחת זאת הוא מסתיר את אותן ראיות, מעיני בית המשפט, הפרקליטות וההגנה. כעת נעבור למסמכים עצמם: אני מפנה אתכם לנספח טז'1 - (לנוחותכם צרפתי גם העתק מודפס של המכתב והוא קריא הרבה יותר) מדובר במסמך מתאריך 17.1.00 אותו כתב ראש מעבדת מז"פ והוא מופנה לראש אמ"ן, ניצב חיים קליין. שימו לב מה כותב פריש למפקדו, ניצב קליין בסעיפים 3 ו-4 למכתב: "3. ממצאים בקלטות בבדיקת ארבע הקלטות הראשונות, נמצא כי נשמעות ונראות תופעות של הפסקות, קיטועים והפרעות לא ברורות, המצריכות בדיקות מעמיקות להבנת התופעות. דבר זה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת החתומה ע"י שרונה". 4.סיכום א. היות ונמצאו הרבה תופעות חריגות בקלטות שנבדקו יש להניח כי גם את האחרות ניאלץ לבדוק במשנה זהירות, דבר המצריך זמן ממושך ומיומנות רבה". כעת נעבור לנספח טז'2 - מדובר במסמך השני שהוסתר על ידי מזרחי, עליו חתום לא אחר מאשר ראש אגף מודיעין דאז - ניצב חיים קליין והוא ממוען לראש אגף חקירות במשטרה - ניצב יוסי סדבון. שימו לב מה כותב קליין במזכר - בתאריך 25.1.00 ושימו לב מה כותב ראש אגף חקירות בתאריך 8.2.00 למעלה מימין למזרחי על תוכן מכתב זה: כך ראש אמ"ן במשטרה: "2. מתוכן המסמך ומשיחה עם הקצין (רפ"ק פריש) הבנתי כי 'התקלות' בקלטות אינן פשוטות מעוררות חשד ויש בהן כדי לערער מידת האותנטיות שלהן. 3. בשל ההשלכות החמורות הנובעות מהאמור לעיל מצאתי לנכון, בפעם נוספת, להסב את תשומת לבך ולהציע לך להפגש עם הקצין". וכך ראש אח"ק במשטרה, ניצב סדבון, למזרחי: "מסמכים אלה הועברו אלי ע"י ראש אמ"ן אינם זרים לך ומוכרים לי מהדיווח שלך בנושא. בתאריך 1.2.00 פגשתי בברוך פריש שסיפר לי על הממצאים. ביקשתי לזרז את הבדיקה ולהעביר את הממצאים באמצעותכם לפרקליטות". האם מזרחי עשה זאת ? התשובה ברורה והיא שוב בלאו בא' רבתי. לא זו בלבד שהוא לא עשה כן, הוא אף טרח והסתיר את ההוראות המפורשות שנתן לו ראש אגף חקירות, מפקדו, מעיני הפרקליטות, מעינינו ומעיני בית המשפט. כעת נעבור ברשותכם לנספח טז'3 - מדובר במכתב ששלח מזרחי לראש אח"ק ולראש אמ"ן ביום 20.2.00, לאחר שקיבל את מכתבו של ראש אח"ק דלעיל. למותר לציין כי גם מכתב זה הועלם והוסתר מעינינו - עיון קל במסמך מלמד היטב מדוע מזרחי טרח כל כך להסתירו: וכך כותב מזרחי בסעיף 2 למזכר: "2. נדהמתי מאופן הצגת הדברים ע"י רפ"ק פריש, וחמור מזה עיסוקו של ראש אמ"ן בטיב הראיות בחקירה כה רגישה. כולל חוו"ד 'המומחה' של ר' אמ"ן (ועוד בכתב!)כאמור בפסקא 2 במכתב. ע"ס מה, ואיזה בסיס, ולשם מה? לפני שנמשיך לדון במכתבו של מזרחי, ראיתם ממה הזדעזע מזרחי ? ראיתם למה הוא הצמיד סימן קריאה ? ל"ועוד בכתב!" - מילא היה ראש אמ"ן אומר את הדברים בע"פ, אבל בכתב, בכתב ?! למה בכתב כדי שהדברים יגיעו לידי הסניגוריה ?! מה ראש אמ"ן השתגע. מה ראש אמ"ן כותב דברים שעלולים לחשוף את האמת, באמת, הוא הגזים... מזרחי, שחשש שהדברים יגיעו לידי הסניגוריה, לא נתן לזה לקרות והסתיר אותם, בארון ברזל למען לא תשזפם עין זר. ושוב התמיהות הללו אינן שלי, הן של בית המשפט כפי שאראה לכם בהמשך. אבל נחזור לרגע למכתבו של מזרחי. ראו בבקשה סעיף 4 ב' למכתב. שם כותב מזרחי: "ב. להזכירך, הבעיה נבעה ממפגש של נצ"מ לוין והפרקליטות המלוות את התיק עם שרונה (שבדקה באותו שלב לבדה את הקלטות) וזו התבטאה בע"פ אמירות שלא היה מתפקידה ומסמכותה לאמר, שהחרידו את הנוכחים...." אתם בוודאי סקרנים לדעת אלו אמירות אמרה מומחית המז"פ שרונה ש"החרידו את הנוכחים. גם אנחנו היינו סקרנים ולכן עורך הדין אבי-יצחק, פרקליטי, שאל את מזרחי מה היו אותן אמירות. תשובתו של מזרחי זעזעה אותנו ואת בית המשפט. אני מפנה אתכם לנספח יז' - פרוטוקול עדותו של מזרחי בעמ' 199: "ש. נמשיך הלאה: 'וזו התבטאה - זו זאת שרונה כהן - בעל פה אמירות שלא היה מתפקידה ובסמכותה לומר - ואלה הדברים שלך על המומחה השניה, על המומחה הראשון כבר שמענו - שהחרידו את הנוכחים' מה היא אמרה. מה החריד את הנוכחים ת. אני לא זוכר את התוכן המדויק, כי לא לי זה נאמר, אלא אני שמעתי את זה מפיו של... ש. מה היא אמרה לפי מה שאתה יודע ת. מה שאני זוכר אז היא בדקה קלטת אחת, היא אמרה משהו בסגנון של שיש בעיה עם כל הקלטות. זה פשוט הטריד את מי שהיה שם. כי היא בדקה קלטת אחת עוד לפני שראתה את היתר. ש. אדון מזרחי אתה מספר לבית המשפט שמה שהחריד שמה שהיה שיש בעיה. ת. אתה לא נותן לי לסיים. למיטב זכרוני מה שהיא אמרה, זה שהקלטת הזאת היא מאד פרובלמטית שבדקה אותה. נשאלה אם אפשר להביא מהנדס קול כדי שיתמוך בחווה"ד שלה, ואם אני זוכר טוב היא אמרה משהו בסגנון של, הרי אם זה מה שאת אומרת לגבי ההפסקות הסניגוריה תביא מהנדס קול מטעמה. אין מומחה במשטרת ישראל או משהו כזה, אז היא אמרה לא צריך, שתחפשו סניגוריה. לא צריך שהסניגוריה תחפש מומחה קול כי אני אעיד משהו כמו בשביל הסניגוריה. ש. כי מה אני אעיד, אני אעיד בשביל הסניגוריה ת. כן, משהו כזה, אני לא הייתי בפגישה". ובעמ' 203 לפרוטוקול: "ש. אתה אמרת כרגע שנאמרו אמירות שהן חסרות שחר ת. ככה זה נשמע ש. במה הן היו חסרות שחר ת. שהיא מתנדבת לבוא להעיד בשביל הסניגוריה שהקלטות מבושלות, אני לא זוכר אם זה היו הכרחיים. ש. טוב שאמרת בסוף את המילים" הבנתם למה הסתיר מזרחי את המסמכים ? הבנתם למה הוא רצה להחליף את מומחה הקול ? הוא ידע, הרבה בטרם החל המשפט, שהקלטות "מבושלות" או שיש חשד כבד ל"בישולים" בקלטות, הוא ידע שזו עמדתה של מומחית המז"פ שאף הגדילה עשות ואמרה כי הסניגוריה לא תצטרך מומחה קול כיוון שהיא תעיד בשביל הסניגוריה (טוב שיש עדיין שוטרים הגונים וישרים) והוא הבין שאם המסמכים יגיעו לידינו אנחנו נגלה, חלילה וחס את האמת, אנחנו נגלה שגם המשטרה הייתה ערה לכך שהקלטות שהביא תם בושלו וזויפו על ידו. כעת אראה לכם שהמילה "בישולים" היא לא המצאה לא שלי ואפילו לא של מזרחי. אני מפנה אתכם לנספח טז'4 ולנספח טז'5. - גם שני מסמכים אלה הוסתרו באותו ארון ברזל על-ידי מזרחי. אנא הביטו בנספח טז'5 - מדובר במזכר מיום 1.6.00 שנשלח על-ידי ראש אמ"ן לראש אח"ק. שימו לב מה כותב ראש אמ"ן: "1. רשמתי בפני כי ב-22.5.00 (מפגש שב"כ במלון תדמור בהרצליה) מסרת לי - בתגובה לשאלתי - כי הפרקליטות מודעת ל"בישולים" בקלטות עליהם מוקלטות השיחות בין יגאל תם לעופר נמרודי ואשר נבדקו על-ידי רפ"ק ברוך פריש. 2. לידיעתך ברוך פריש לא נפגש עם הפרקליטה העוסקת בתיק ואני משוכנע שאיננה מודעת לחומרת הדברים 3. צריך להפגיש, ולאלתר את הנדון עם הפרקליטה". אתם וודאי זוכרים כי ראש אח"ק הורה למזרחי להפגיש את רפ"ק פריש עם הפרקליטות. אבל מזרחי לא רצה, לא האמת עניינה אותו, לא הצדק, הוא היה כל כך משוכנע שאני אשם בכל סיפורי האגדות מבית היוצר של פרידן ותם, שטיב הראיות לא עניין אותו. אני שב ומזכיר לכם את שציטטתי ממאמרם של ד"ר סנג'רו ופרופ' קרמניצר. ואולי אצטט שוב: "...הדרגה שניה - כשהחוקר או התובע חושבים (או אפילו משוכנעים) שהנאשם אשם, וחוששים שבית המשפט יטעה ויזכה אותו, ולכן נחלצים לעזרת ה'אמת', בטעותם לחשוב כי כל האמצעים כשרים - כולל העלמה של ראיה מזכה, שיפור של ראיה מרשיעה, ואפילו בידויה. זוהי הפשיעה השכיחה...מכיוון שקשה יותר לחיות בהכרה שזוהי המציאות, הנטייה הטבעית היא להתייחס לתופעה זו כאל נדירה הרבה יותר משהיא באמת". אבל זה לא הכל. מזרחי הסתיר מסמך נוסף המצביע על כוונתו לשבש את הליכי המשפט שלי ולהסתיר ראיות. אני מבקש להפנות אתכם לנספח טז6 - מדובר בזכרון דברים שכתב מזרחי בעקבות שיחה שהייתה לו עם מפקדו ראש אגף החקירות. שימו לב מה כותב מזרחי, איזו עזות מצח:

"היום התקשר עמי ר' אח"ק שוחח עמי בקשר לחומר הנוגע לפנוי (לא ברור) להשתלמויות שבו הייתי אמור לקחת חלק, אך ביטלתי השתתפותי והוא בחר להופיע במקומי. שוחחנו על כך ולפתע פתאום שאל אותי מה קורה עם חוו"ד של מז"פ בנוגע לקלטות? שאלתיו מה נזכר בזה כרגע, ואמר לי שיש בעיה קשה מאוד עם חוו"ד, לא הבנתי על מה הוא מדבר ואמרתי לו שראיתי רק את הראשונות ואינני זוכר שהייתה כל בעיה חריפה שהיה צריך להתייחס אליה, המשיך ואמר שחייבים להביא לידיעת הפרקליטות שתהא תמונה שלמה, שוב לא הבנתי מה הוא רוצה, והסברתי לו שהייתי בפרקליטות אצל פנינה, ספרה לי שקבלה כל חוו"ד ולא מצאה שיש בעיה עם זה, ולא התייחסה
• כלל. חזר ואמר תשמע הקלטות לא בסדר וכו'. אמרתי לו שאינני מבין בדיוק מה הוא רוצה, ומה פתאום נזכר בזה רגע לפני המשפט, כשאיש אינו מציג כל בעיה בהקשר זה למעט מה שהוא אומר לי עכשיו. שתק ולא הגיב, ועברנו לנושא הבא.

אתם מאמינים למשמע אוזניכם?! כי לא בית המשפט, לא הפרקליטות ולא אנחנו האמנו כשקראנו את המזכר הזה. איש לא הציג בעיה בקשר לבישול הקלטות?! פתאום מזרחי לא מבין מה רוצה ראש אח"ק?! ולמה, ברוב "חוצפתו" של ראש אח"ק הוא מעלה את הדברים דווקא עכשיו, רגע לפני פתיחת המשפט, כאשר איש לא מציג כל בעיה?! שהרי מזרחי דאג לכך שכל המסמכים הללו יוצפנו בארון למען לא תשזפם עין זר!!! בעקבות אותה העלמת מסמכים ומעשה השיבוש הנורא שעשה מזרחי הגשנו בקשה לבית המשפט לדחות את עדותו של העד יגאל תם. בית המשפט, נעתר לבקשה בהחלטה מיום 30.7.00, ובמסגרת אותה החלטה הטיח בית המשפט ביקורת נוקבת, חסרת תקדים, במשה מזרחי. אני מבקש להפנות אתכם לנספח יח' לכרך הנספחים - העתק מהחלטת כב' השופטת ברכה אופיר-תום: אני מפנה אתכם לעמ' 8 להחלטה לסעיף ד.2 ואילך, וכך אומרת השופטת: "החטא הקדמון, כביטויו החוזר של הסניגור, נעוץ הוא אכן, גם בעיני, בעובדה שאותם מסמכים מוכמנים, נ/1-נ/7 שעמדו במרכז המהומה, לא נחשפו בפני הפרקליטות חודשים ארוכים לאחר שנרשמו בידי בכירים במשטרה, אשר הביעו דאגה לגבי מצב הקלטות ותוקף בדיקתן במז"פ. וכיצד כך, כאשר דברו של המחוקק בנושא זה, חד משמעי הוא; וכאשר גם ההגינות האלמנטרית הייתה מחייבת יידועה המיידי של הפרקליטות וההגנה על כל פגם, או חשד לפגם, שנתגלה בחומרים שהועברו אליהן כאילו היו תקינים על פניהם. כאשר הציג הסניגור שאלה זו לעד התביעה הראשון, הוא, סנ"צ משה מזרחי שניהל את החקירה בתיק זה ושהיה מעורב ראשו ורובו במאבק הפנימי שהתנהל במשטרה סביב נושא בדיקת הקלטות ותוצאותיה, התפתל העד על הדוכן." ובהמשך אותו עמ': גם התובעת המלומדת נאלצה להודות במהלך טיעוניה בפני, כי המדובר הוא אכן בתופעה שיש להצטער עליה, וכי זו תוקנה מייד עם הכנסתה של הפרקליטות לתמונה. האם לא היה די באמור עד כאן, כדי שתקום התביעה ותתנצל על המחדל שהתרחש באחד מן האגפים בביתה היא, ואשר פגע ללא ספק בסדר הנכון של ניהול התיק? ד.3 אלא, שבכך לא סגי. כפי שהסתבר לי בהמשך, לא רק עצם מניעת החומר האמור מן הפרקליטות ומן ההגנה, היא שהיה בה כדי לעורר תהיות, אלא גם המשמעות שאמורה להסתתר מאחורי התנהגות זו. כלום אין במניעת חשיפתם של אותם מסמכים דווקא, שנסובו כולם סביב נושא הקלטות הוא לבדו, כדי לרמז על רצונו של מי שהחזיקם אצלו, להסתיר דברים שנרשמו באלה? האם לא ההתבטאויות של ראש אח"ק ש"הקלטות לא בסדר"; ו"כי יש בעיה קשה מאד עם חוות הדעת", כעולה מזכרון הדברים נ/7, הן שמנעו את גילויו של המסמך הזה ? האם לא דבריו של ראש אג"ם שהתריע על כך ש"התקלות" בקלטות אינן פשוטות", וכי "הן מעוררות חשד ויש בהן כדי לערער על מידת האותנטיות שלהן" (נ/3), האם לא הם שהביאו לנעילתו של המסמך הזה והאחרים עמו בארון, למען לא תשזפם עין זר? קשה לדעת; וכך גם בהתחשב בהסברו של ראש אמ"ן במסמך המאוחר ששיגר לאחרונה לפרקליטות (ת/28) בו ניסה לרכך עוצמת הדברים הכתובים עלי מסמכו הקודם? ושמא עומדת ברקע הסתרת אותם מסמכים, הביקורת הקשה המשתקפת מהם, שהוטחה על-ידי סנ"צ מזרחי עצמו וקצינים אחרים, בקצינת המז"פ שרונה כהן, שהיתה אחראית כאמור על בדיקת הקלטות, ואשר השמיעה באזני חבריה דברים קשים אודותן, בהם "אמירות שלא היה מתפקידה ובסמכותה לומר, שהחרידו את הנוכחים. דברים שהובאו לידיעת ר' מז"פ...שגם בעיניו אמירותיה היו בלתי מקובלות וחסרות שחר" [ר', דברי מר מזרחי במכתבו ראש אח"ק (נ/4)]? או אולי דבריה הקשים האחרים של מומחית המז"פ, שהוזכרו באותם מסמכים, ואשר אותם ניסה מר מזרחי להסביר ככל יכולתו, בעומדו על הדוכן: "אז היא אמרה לא צריך שתחפשו סניגוריה. לא צריך שהסניגוריה תחפש מומחה קול כי אני אעיד משהו כמו בשביל הסניגוריה..." (עמ' 197 לפרוט'; ההדגשה שלי) וכלום יש להוסיף? כלום יש להוסיף על דבריה החמורים ביותר של השופטת ?! האם יעלה על הדעת שיבוש הליכי משפט והסתרת ראיות גרוע מכך?! והאיש הזה, מזרחי, קודם לדרגת ניצב והוא האיש שעומד היום בראש אגף החקירות של משטרת ישראל?! האם מישהו באולם הזה יכול לישון בשקט כשזה ראש אגף החקירות של משטרת ישראל?! ותעזבו לרגע קט את המקרה שלי, את העובדה שאני נמקתי במעצר למעלה מ-15 חודשים בגלל מעשיו הבזויים והפליליים של האיש הזה, תחשבו רגע על כל אחד מאתכם, שמישהו רוצה לטפול לו תיק, וחוקר המשטרה מסייע בידו, מעלים ראיות מזכות, מסתיר מסמכים מעיני התביעה וההגנה?! כאשר אותו חוקר יודע בוודאות שתלונת אותו אדם ועדותו - שקר וכזב ותלונת שווא ושהוא, תלונתו ועדותו שקר גמור?! זה האיש שקודם לאחד התפקידים הבכירים ביותר במשטרת ישראל, מסתיר הראיות, משבש ההליכים!!! אלא שאם היו מעשיו אלה של מזרחי המעשים היחידים, ניחא. קצרה היריעה מהכיל את מעלליו של מזרחי. מזרחי העיד עדויות שקר בבית המשפט, לא רק התפתל על הדוכן, כדברי השופטת הנכבדה. מזרחי, כדי להגן על חבורת העבריינים הכזבנים שהחתים כעדי מדינה, הסתיר מעינינו הטבות פסולות שנתן לעדי מדינה ללא היתר מהפרקליטות; אותו מזרחי שיקר, ללא בושה, את מפקדיו הישירים, את ראש אגף החקירות ואפילו את מפכ"ל המשטרה עצמו; מזרחי, כדי להגן על עדי המדינה, סגר תיקי שימוש וסחר בסמים בהם היה מעורב עד המדינה יגאל תם; אותו מזרחי לא עשה מאומה כאשר סגנו, ניצב משנה לוין, אמר - והדבר מוקלט בקלטת וידאו - בישיבה בה נכח מזרחי כי יש להשמיד שופט בישראל - שומו שמיים !!. שערו בנפשכם מה היה גורלו של כל אחד מאיתנו (בעיקר אם שמו הוא נמרודי) אילו היה מעלה על דל שפתיו את המילים "את השופט הזה צריך להשמיד", שערו בנפשכם באלו סעיפים היה מזרחי מאשים אתכם. אבל לא רק מסמכים הסתיר מזרחי. בדקות הקרובות אחשוף בפניכם עובדות מצמררות, כיצד טייח מזרחי ושיבש במו ידיו חקירת סמים נגד עד המדינה יגאל תם ואחיו, ספק הסמים, אבנר תומר ועוד ספקים אחרים.