שני העיתונים המובילים והחשובים בעולם, הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, מציגים זה בפני זה את הכותרות הראשיות שלהם כשעתיים לפני הפרסום, כך נחשף לאחרונה בארה"ב. כמעט קשה להאמין. אם בארזים באמריקה נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר בישראל.
מסתבר כי ההבנה הזו מתקיימת כבר שנים ארוכות, והיא מתקיימת לצידה של תחרות חריפה המתנהלת, כביכול, בין העיתונים.
שמועות וסיפורים על דליפות והדלפות של כותרות מלווים תמיד את עולם התקשורת ואת המאבק החריף על הסקופים בין העיתונים הגדולים. כל מי שמכיר מקרוב מערכת של עיתון מבין היטב את הסקרנות העזה ואת הפחד הגדול מפני הסקופ של המתחרה, שמציג אותנו ככלי ריק, והופך את העיתון שלנו ללא רלוונטי, כבר ברגע בו הודפס.
הפחד הזה, מפני הסקופ של המתחרה, הוא המנוע הגדול של העיתונות, והוא ביטוי מובהק לתחרות עזה המתקיימת לטובת הציבור ומשרתת את האינטרס הציבורי. לעיתונאי, לעורך ולמו”ל חשוב לגבור על המתחרה, או לפחות לא להיות מובס ומושפל על ידו, יותר מכל דבר אחר. הערכים של זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי והעיתונות הם רק רטוריקה המצדיקה את הפרסום בדיעבד. המוטיבציה האמיתית לחשיפה העיתונאית הבלעדית היא התחרות, והכבוד הנלווה לניצחון בקרב מול המתחרה. וכמובן הצורך למכור עיתונים.
התחרות החריפה והפרועה, המשלבת תחרות כלכלית עם מאבקים של אגו, מביאה עימה שתי רעות חולות, ואת שתיהן אנו מוצאים בשנים האחרונות בעיתונות המובילה בעולם, וגם בישראל. תופעה אחת היא הסיפורים המומצאים, הסקופים שלא היו, וזאת בשל הלחץ הגדול המופעל על עיתונאים לספק את הסחורה ולהביא ראשונים את הסיפור הבלעדי.
התופעה השניה היא הלחץ האדיר לדעת מה המתחרה עושה, להיכנס לראש של המתחרה, או לפחות למחשב שלו, ולדעת את הסיפורים שהוא יפרסם לפנות בוקר.
אצלנו התפרץ הלחץ הגדול הזה בפרשת האזנות הסתר, שהפכה לקו פרשת המים של העיתונות בישראל. הדים והמשך לתופעה זו אנו רואים היום בפרשת הסוס הטרויאני שהוחדר למגזרים רבים במשק הישראלי, אך לא הגיע לעיתונות הכתובה, שהפיקה לקחים.
האזנות סתר והחדרת סוס טרויאני למחשבים של המתחרה הן כמובן מעשים פלילים מסוכנים ופסולים, אך הן גם ביטוי חריף לתחרות של ממש. זהו חלק מהמחיר של משק תחרותי, בעולם של מידע, שהופך יותר ויותר לעולם בלי סודות ובלי פרטיות.
דווקא שיתוף הפעולה האלגנטי כביכול בין העיתונים המובילים בארה"ב מדאיג עוד יותר, וזאת בגלל החשש שהוא עלול להביא לפגיעה של ממש בתחרות בין העיתונים החשובים ומכאן קצרה הדרך לפגיעה בכמות ובאיכות המידע שיזרום לציבור הגדול הניזון מעיתונים אלה. שיתוף פעולה בין שני תאגידי ענק, המובילים את התקשורת הכתובה בארה"ב ובעולם כולו, לא סביר שייעצר בהסכמה על חשיפת כותרות, ועלול לזלוג להיבטים נוספים של העבודה העיתונאית.
קרטל בין כלי תקשורת מובילים מסוכן יותר מכל קרטל אחר בין מתחרים בשוק אחד. השוק הזה הוא כיכר העיר של הדמוקרטיה בארה"ב ושל זכות הציבור לדעת. העולם כולו ניזון מהשניים הגדולים האלה. תיאום מהסוג הזה יכול גם להביא לכך שפרסום שגוי ומוטעה, יפורסם בשני העיתונים ויזכה לאמינות ולתפוצה כפולים.
דומה כי התופעות של שיתוף פעולה פסול בין העיתונים הכתובים, כמו גם הסקופים המומצאים על ידי עיתונאים שנחשבו למובילים, הן רק חלק מתופעה של חרדה, שלא לומר פאניקה של העיתונות הכתובה, מפני עידן המידע החדש, בו חלק ניכר מהציבור צורך את המידע שלו ברשת האינטרנט. בעידן האינטרנט אין יותר משמעות לדד-ליין. אפשר לכן להתנחם בכך שעידן המידע מחייב גם את העיתונים הגדולים להתמודד כל רגע בזירת המידע. בעידן בו הסקופ הופך בזמן אמת לכותרת באינטרנט, אין מקום להסדרים כובלים של העידן הישן.