כמו רבים מעם ישראל, יצא לי לטייל ולתייר בסוף השבוע, בעיצומו של חול המועד סוכות, בגליל העליון, באצבע הגליל וברמת הגולן. את לילותינו בילינו באחד הישובים על הציר קריית שמונה - בניאס.
קשה לתאר את יופיים של הגליל ורמת הגולן, בעיקר בימים כה יפים ונעימים שפקדו את האזור בסוף השבוע. נופים מדהימים, טבע בשיא פריחתו והדרו, וקורטוב של נוסטלגיה לאנשים כמוני אשר שירתו שנים בפיקוד הצפון, בשנים שבין מלחמת ששת הימים ועד מלחמת של"ג, כולל.
על התפתחות ענף הצימרים והמלונות באזור אין צורך עוד להכביר מילים - כל אחד יותר יפה משכנו, אם כי ידוע לנו שהתפוסה בהם לא עלתה על 50%-70%. גם פסטיבלים למכביר היו באזור בחול המועד סוכות.
אולם כ"אזרח מודאג" ברמה פתולוגית, יצאתי עם חבריי שאיתם בילינו יחד את החג, לראות גם מה השתנה בקריית שמונה. מאות פעמים עברתי בקריית שמונה במסגרת עברי הצבאי, אם כאשר הייתי עם גולני באזור, או כאשר בכל כניסה ללבנון עצרתי בה לשתות קפה או לאכול משהו טוב.
ומה רבה היתה אכזבתי כשבסיורי בקריה ראיתי עזובה, שיממון, תשתיות לא גמורות. המבנים הישנים נראים כפי שנראו בעבר ואפילו השכונות החדשות הנבנות על צלע ההר נראות כאילו "קפאם השד" ואיכלוסם והפיתוח הסביבתי בהם נעצר מלכת.
בימים ששהיתי בצפון הגיעה לשם גם הבשורה על "תוכנית פרס-הרצוג" לרכישת דירה והבטחת מקום עבודה כ"עיסקת חבילה" כוללת. מקומיים שפגשתי נשמעו מאוד ספקנים לגבי תוכנית זו ומישהו שאל האם יש בכוונתם של פרס והרצוג לדאוג קודם לעבודה לוותיקי העיר והאזור, לפני שהוא דואג לחדשים.
לבי התכווץ כאשר שמעתי שהצעירים בקריית שמונה ובסביבה עוזבים את האזור, בעיקר מכיוון שאינם רואים מקורות פרנסה, עסקים ותעסוקה במקום.
ואז, ביושבי במקום לינתי בערבו של יום ששי, כאשר הרוח הקרירה מלטפת וברקע נראים פסגותיהם של הר דב והחרמון, ישבתי לקרוא את החדשות האחרונות מהעיר ומהאזור, כפי שבאים לידי ביטוי במקומוני העיר והסביבה. אז קיבלתי הסבר חלקי לסיבה שכך נראים הדברים בקריית שמונה. המקומון "כל העמק והגליל" מביא כתבה מאת יותם יניב ("משבר ניקיון") ממנו עולה ריח מאוד לא נקי של אי-סדרים, תככים, מינויים בלתי תקינים, יחסים עכורים, "מלחמות יהודים" מיותרות, שהתוצאה של כולם היא הזנחה בכל רחבי העיר. ממצגת שהכין יגאל בוזגלו, חבר סיעת "עתיד" בעיר, עולה תמונה מזעזעת של הזנחה בכל פינות העיר, תוצאה של ויכוחים מיותרים, תככים (ואולי שחיתות) שהביאה להשבתה כוללת של אגף חזות העיר. מהכתבה גם עולה רשימה של מינויים בלתי-תקינים שהתבצעו בעירייה בתפקידים בהחלט חיוניים.
מתוך הכתבה נראה כי פרנסי העיר עסוקים כל הזמן ב"מלחמות יהודים" של שליטה ועוצמה, כאשר "יד ימין אינה מדברת עם יד שמאל" - ואת התוצאה (ההזנחה) כבר אינני צריך לקרוא במקומון - ראיתי אותה במו עיני.
כתבה שנייה הופיעה במקומון "חדשות הגליל", אשר בגיליונו מתאריך 21.10.05 מביא כתבה נרחבת ( "בלעדי: דו"ח הביקורת על החברה הכלכלית חושף ממצאים קשים" מאת אלי סבתו), שהינה המשכה של כתבת תחקיר קודמת, העוסקת בפרשייה שמריחה רע ביותר בנושא מכירה לקויה (וככל הנראה מושחתת) של מיט"ב - מרכז יזמות טכנולוגית, עיסקה בה מעורבת החברה הכלכלית של קריית שמונה, שבראשה עומד ראש העיר ברביבאי).
אין טעם לפרט כאן את כל הליקויים שהתגלו בביקורת של רו"ח חיצוני, אלעד יריב, אולם בשורה התחתונה נראה כי עיריית קריית שמונה הפסידה 54 מיליון שקל(!), כאשר קשה להבין מהכתבה מי הרוויח או הרוויחו מההפסד הזה.
ברור שאין להסתמך על שתי כתבות אקראיות כסיבה מוכחת למצבה של עיר, אולם כבר ידוע כי בערים או מוסדות ציבוריים בהם מתקיימות תופעות כפי שמתוארות בשתי הכתבות (בגיליון הבא עומד המקומון לפרסם גם דו"ח על פרשייה אחרת: רכישת נדל"ן - מבנה סלילים חולה), ככל הנראה יש סימפטומים של מחלה במערכת.
הקשר בין התנהלות דומה לזו כפי שמתוארת בכתבה ועד ההזנחה שגם אנו ראינו במו עינינו, הוא קצר. טיבן של מערכות ציבוריות - ובעיקר רשויות מקומיות, שכאשר מתבססת בהן שכבה של חוסר יעילות, תככים ואינטריגות, מאבקי כוחות ושחיתות, אין כל סיכוי לרשות כזו להתקדם.
נכון שיש לא להיסחף רק אחרי נושא זה. יש, ככל הנראה, באזור בעיה אמיתית של תעסוקה, אולם עיר שמתנהלת כראוי יודעת לפחות להקטין את המצוקה ולגרום לתושבי העיר לחיות בסביבה נאותה והולמת.
קריית שמונה מורכבת מאנשים טובים אשר ידעו ימים קשים בחייהם מעצם החלטתם ונחישותם לגור בעיר זו. חבל מאוד שהם, כך נראה, נופלים קורבן למערכת פוליטית וציבורית כפי שנראית ומשתקפת מהכתבות במקומונים. אינני מאמין לכל מה שנאמר בעיתונים אלו אך "אין עשן בלי אש".
ליבי ליבי על קריית שמונה.