ישראל הופכת יותר ויותר למדינה של מלחמות מטה. מול כל אחת מהמכות הנוחתות עליה, באשמתה ושלא באשמתה, היא מקימה מטה. מטה למלחמה בטרור, מטה למלחמה בעוני, מטה למלחמה במחלות מערכת החינוך, מטה למלחמה בפשע, ובקרוב מאוד גם מטה למלחמה באלימות.
מיטב המומחים מגוייסים לכל מטה, אולי מישהו מהם ימצא את הנוסחה שתמחק מהרשימה הזו, שכל אחד מסעיפיה, במוקדם או במאוחר, מאיים על קיומנו כאומה.
הלהיט העכשווי הוא המלחמה באלימות בכלל, ובאלימות בני הנוער במיוחד. מדובר בנגע שהולך יפה, אגב, ביחד עם כל אחת מהמחלות האחרות. אלימות הולכת טוב עם פשע, עם עוני, עם מערכת חינוך דועכת ואפילו עם טרור. הוא גם הולך טוב, אפילו טוב מאוד, עם תקשורת בכלל וטלוויזיה בפרט.
לפני שאכנס לפרטים, אקדים ואומר שהאלימות שאנחנו קוצרים היום בקרב בני הנוער היא פירות מחדלי מערכת החינוך של השנים האחרונות וגם של כמה תוכניות טלוויזיה פופולריות מאוד בקרב ילדים. הדוגמאות רבות אבל ניקח אחת מהן, כדי לחדד את הנקודה והטיעונים.
אחד מערוצי הילדים הוא "הופ". רק שבחים יש לי עליו. אבל בערוץ הילדים יש גם סדרה המכונה "דרגון בול זי". מי שיש לו ילדים יודע שהם חולים על זה. פיצוצים, מכות, חרבות, דם, ריסוקים וקללות - כל אלה הם כלי העבודה בעלילה הקלושה של פרקי הסדרה האינסופית. הילדים צופים בסדרה כמהופנטים ומתרגלים אחר-כך עם החבר'ה אלימות למתחילים - בעיטות, אגרופים וכל השאר.
הינה צרור ביטויים שאספתי במהלך דקות אחדות מאחד הפרקים ששודר באחת השבתות האחרונות, 12 בצהריים. ואגב, מי שצופה בטלוויזיה בשעות כאלה הם בעיקר ילדים. "נקמה", "מרחץ דמים", "חיסול", "השפלה" ועוד מילים שילד בן חמש, או שש, או אפילו 10 ו-12, בהחלט מושפע מהן.
לכבלים וללווין, כמו גם לרשות השנייה (אגב, בקרוב גוף אחד), יש מועצה שתפקידה, בין היתר, לפקח על תכני השידור. מדובר במועצה נמרצת שעושה בדרך-כלל עבודה טובה, תוך שהיא מתמרנת ומתפתלת בין פוליטיקה מלמעלה, אינטרסים מסחריים של גופי השידור, הנאבקים על חייהם בשוק המטורף הזה, לבין שמירה, כרגולטור ממונה, על סטנדרטים של חינוך וערכים שיש למנוע חריגה מהם משום שאחרת פריצת הסכר עלולה להביא למצב בלתי הפיך. זהו מאבק אינסופי, סזיפי, בין שומר הכרם לשועלים, שרק מחכים שיירדם לרגע כדי לחדור פנימה ולזלול את הפירות עד השורשים.
ועכשיו לשאלה: האם שומר הכרם נרדם בימי שבת בצהריים ובימי חול אחר-הצהריים, אז משודרות תוכניות כמו "דרגון בול זי"?
איני משלה את עצמי - אי אפשר באמת לברוח מהדברים הללו בהחלטה אינדיבידואלית. הורים יכולים לנסות לשווא למנוע מילדיהם מלצפות בתועבה הזו. מי שלא רואה את הסדרה בטלוויזיה בבית, יראה אותה בצהרון או במשחקי מחשב (בפלייסטיישן ודומיו, במדבקות, יומנים וכל השאר, שהרי מדובר בתעשיית כסף עם תוצרים נלווים רבים). כאן צריך החלטה של גורם מפקח, לא פחות.
ובחזרה למטה למלחמה באלימות: לא צריך להיות מומחה גדול בחינוך ופסיכולוגיה. צריך פשוט להדליק את הטלוויזיה בשעות אחר-הצהריים בימי חול או בשבת בצהריים, ולראות איזה צעד ראשון צריך לעשות עכשיו, כדי להיאבק באלימות שמחכה לנו בעוד כמה שנים.
ואגב אחרון: מישהו ראה לאחרונה פרק מהסדרה "רחוב סומסום"? יש לי בארון קלטת אחת כזו. "בארץ האותיות". הילדים של פעם אהבו את הסדרה לא פחות מכפי שהילדים של היום אוהבים את ה"דרגון בול זי". מכות לא היו שם, גם לא קללות, לא פיצוצים ולא נקמות. היו שם הרבה אהבה, וחיוכים, ועצב, וגם, כתוצר נלווה, לימודים של אותיות ומלים. על "חיסול", "נקמה" ו"השפלה" לא מדברים שם.