לגרמניה יש ממשלה חדשה, פרלמנט חדש, ראשי ועדות חדשים, סיעות חדשות מבחינה אלקטוראלית, והכי חשוב - ממשלה חדשה!
גרמניה יוצאת לדרך חדשה. יש לה פרלמנט חדש, יש לה מפלגות חדשות מבחינה אלקטוראלית וכמובן, יש לה ממשלה חדשה - ממשלה שאמורה להיות יציבה חזקה ודומיננטית בשלטון למשך ארבע השנים הקרובות שתהיה ימין-מרכז, שהולכת קצת לקפיטליזם וקצת לסוציאליזם הדמוקרטי, ויכול להיות שזו השיטה להצלחה כלכלית, חברתית, מדינית ופוליטית יחדיו.
השלטון, המורכב משתי מפלגות השלטון יחדיו המונות במונחים גרמניים "קואליציה גדולה", המכונה בישראל "ממשלת אחדות לאומית", בין ה-CSU/CDU לבין ה-SPD .
אני רואה היום בכישלון של ה-SPD (מקבילתה הגרמנית של מפלגת העבודה בארץ) את אותו יום בוא נכשלה מפלגת העבודה עם ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, בבחירות הישירות לראשות הממשלה בלבד, כפי שעשה אהוד ברק כדי לחסום את נתניהו מלחזור לפוליטיקה, וגרם לבסוף לתבוסת מפלגת העבודה בבחירות 2003 עם עמרם מצנע.
אומרים שמצב זה אבסורדי למפלגת שלטון בישראל ובעצם בכל העולם כל מפלגה היתה חוטפת מכה כזאת. אני רואה בדעה זו את חוסר הרציונל של ראשי מחנות "הלייבור/סוציאל דמוקרטים" בכך שאהוד ברק וגרהארד שרודר עמדו באותו מצב של בחירות וחיסלו ורמסו את מפלגותיהם עד אבדון.
מפלגת העבודה בארץ היתה צריכה ועדיין צריכה להשתקם מתסמונת "אהוד ברק", שחיסל את המפלגה הזו, וכך גם ה-SPD שהיום צריכה ללכת ולהתחיל דרך חדשה ולהיפרד מסטיגמה שהוצמדה לה - "SPD זה שרודר ושרודר זה SPD ". העם הגרמני לא אוהב ולא מכבד את שרודר, ועקב כך גם לא את ה-SPD, וזו אחת הסיבות הגדולות לכישלון הצורב.
כיום ה-SPD יושבת אומנם בקואליציה עם ה-CDU של הקאנצלרית מרקל אך אין זה אומר שראשי הנהגת המפלגה לא הכריזו פעם או פעמיים כי כמו בארץ, אצל ראשי "העבודה", יש להם מטרה ברורה אחת - לנסות לפחות מהקואליציה להפיל את מפלגת השלטון. כאן העבודה לא הצליחה להפיל את הליכוד, האם זה יצליח ל-SPD בגרמניה?
ה-SPD יוצא לדרך חדשה, מוכה, הרוס, פצוע, מנסה להתחדש דרך כמה דברים:
1. המתנות שנתנה מרקל ל-SPD במו"מ הקואליציוני גרמו לראשי הנהגת המפלגה להראות לציבור שהם שווים דבר אחד או שניים ולא נמחקו מהמפה הפוליטית.
2. קו המחשבה שהם רוצים להעביר לציבור הגרמני הוא שהמטרות שלהם הן להמשיך את מדיניות מדינת הרווחה הגרמנית, שהוצבו כתנאים לכניסתם לקואליציה.
3. בחירות חדשות לראשות המפלגה ומציאת מנהיג אמיתי שיוביל אותה לניצחון בבחירות הבאות .
4. חזרה לסמטאות ולערים הקטנות ברחבי גרמניה, שתגרום לבוחרים ב"פריפריה" הגרמנית לחזור ולתת בהם אמון, מה ששרודר איבד.
5. יציאה בקמפיין חדש בגרמניה המשווק את "האג'נדה הכללית של ה-SPD החדש" ביום שלאחר שרודר.
ב-SPD מאמינים כי המטרות שהציבו יצליחו להפיל תוך זמן לא ארוך את הממשלה השמרנית המאוחדת, ללכת לבחירות ולנצח, אך אני טוען כי הדרך עוד ארוכה וקשה משום שהמוניטין של ה-CDU בשמיים ויהיה קשה מאוד להרוס אותו. הם צריכים להתפלל שמרקל תהפוך את קו המחשבה שלה לקו מחשבתו של שרודר, מה שאולי יגרום להחרבת מפלגתה, אך זה לא צפוי.
בינתיים מה שמתגבש שם זו שינאה אלה לאלה ערב בחירת מנהיג חדש ל-SPD. המועמדים הם:
1. מ"מ הקאנצלרית ושר העבודה והרווחה - פרנץ מונטפרינג
2. שר החוץ החדש של גרמניה - ד"ר פרנק וולטר שטיינמאייר
3. שר הפנים לשעבר של גרמניה - אוטו שילי
4. ראש עיריית ברלין - קלאוס וובריט
זה קבוצת המועמדים העיקרית שעומדת למבחן . כרגע למועמדים מוניטין חזק במרכז המפלגה אך במצב כיום האופציה לניצחון עומדת בין מ"מ הקאנצלרית ושר העבודה והרווחה, מזכ"ל המפלגה, פרנץ מונטפרינג (שכיהן בצורה וירטואלית בתקופת שרודר כמנהיג המפלגה) לבין איש חדש/ישן, שר החוץ החדש של גרמניה, ד"ר שטיינמאייר, איש סודו של שרודר, שעדיין חזק מאוד בקרב מפלגתו. שטיינמאייר היה ראש משרד הקאנצלר בתקופת שרודר ויש לו כוח פוליטי לא מבוטל בבונדסטאג ובמפלגה.
שר הפנים לשעבר, אוטו שילי, וראש עיריית ברלין, קלאוס וובריט, לא בדיוק מועמדים בעלי סיכוי גדול לנצח אך הכל פתוח.
בינתיים עוד לא כונס מרכז ה-SPD כדי להחליט מתי לקיים בחירות חדשות לראשות המפלגה. עד אז נותר רק לשער מה יהיה.
בינתיים התקווה הגדולה היא שה-SPD לא יכניס את עצמו לבוץ שהכניסה את עצמה מפלגת העבודה בישראל. האם זה יקרה? בעתיד הלא רחוק נדע.