כיום אנו מבינים שאנחנו נמצאים תחת הכותרת "שנת בחירות". אין ספק שהכנסת לא תתפקד כמו שמצופה מבית נבחרים פרלמנטרי במהלך השנה האחרונה לכהונתה אך שווה לצפות ולראות מה יהיה.
אנחנו נכנסים ל"כדור שלג" מתגלגל ומתגלגל שיוביל אותנו לבחירות כלליות לכנסת ה-17. השאלה היא איך ומתי במהלך השנה הקרובה נלך לבחירות. האופציות הבאות עומדות לפנינו, והכי ריאליות, מהקל אל הכבד:
1. שרון מחליט עקב דחיית אישור "קבוצת השרים המקורבים" (אולמרט-בוים-בר און) בכנסת לעלות לנשיא ולפזר את הממשלה והכנסת והולכים לממשלת מעבר עד לבחירות.
2. שרון רואה כי אין באפשרותו להמשיך לעבוד מול "הקולגות" מהצד הימני של תנועתו המכונים "המורדים" בראשותם של לנדאו ונתניהו ופורש מהליכוד כדי להקים תנועה חדשה "מרכזית" במפה הפוליטית. הולכים גם במצב הזה לבחירות כלליות.
3. שמעון פרס וחבריו לא מקבלים את מבוקשם לקראת התקציב ויוצאים מהממשלה. האופציה היא שיו"ר האופוזיציה לפיד (שכמעט נראה לעין כיו"ר הקואליציה) חובר בחזרה לממשלת שרון כדי לחזור לשבת על הכיסא החם, אולי של שר המשפטים או כל שר בכיר אחר, כדי להציל את ממשלת שרון מפירוק ולהמשיך איתה לבחירות בנובמבר 2006 ובמידה ולא, האופציה היא שוב הליכה לבחירות.
4. שרון מאשר את מינוי אולמרט (לאחר שפיצל את ההצבעה באישור יו"ר הכנסת) ולאחר מכן מצליח לאשר את מינוי בוים ובר און. התקציב משתנה, מפלגת העבודה נשארת וממשיכים עד לבחירות (הדבר הכי לא ריאלי מכל האופציות).
ההסכמה הכללית בקרב הציבור הרחב שזו "שנת בחירות" וגם כולם רואים זאת, אבל כמובן שבמהלך השנה הזו יש מפלגות שייעלמו מהמפה הפוליטית ואולי יש כאלה שיצליחו להישאר (הכוונה למפלגות הקטנות) או יחברו בתוך מפלגות גדולות עד כמה שאפשר לתאר זאת ככה.
שינוי למשל, תנועה המבוססת על שינאה תמידית שיכולה להיות מוצדקת או לא מוצדקת, פועלת אך ורק לשם הנושא שכאילו "החשוב" ביותר אך אין הצדקה בשום מצב בעולם שתנועה תפעל נגד מגזר כזה או אחר בציבור הרחב ותצליח להישמר מבחינת אלקטורלית בפרלמנט, ועוד להתחזק במספר המנדטים. לעומת זאת, אם זו תנועה שלא פועלת במסגרת בית הנבחרים - הפרלמנט, הכל דמוקרטי וחוקי במסגרת החוק. בנוסף, אינני מאמין כי פרופ' רובינשטיין שהקים את ד"ש ב-1977 עקב יום הכיפורים האמין ורצה שהלוחמה המסיבית והמתמדת של התנועה צריכה להיות בחרדים ואפילו הצדיק את הדברים שלי בראיון לערוץ הכנסת, ח"כ לשעבר וחבר מועצת עיריית ת"א, מרדכי וירשובסקי, שהיה מראשוני החברים בתנועה "המתחדשת הזו לשינוי", שהיא אבן היסוד של שינוי "החדשה" של היום. המטרה הממשית של התנועה ממש לא היתה להילחם בחרדים אלא מטרות מנוגדות לחלוטין.
שינוי היום אין בה כלום, ולכן אולי גם אנשים ראו ויכול להיות גם רואים בזה היום אלטרנטיבה לשום כלום. כנראה שהיום העם בישראל אינו חש צורך לתת את מפתחות השלטון, לא ליכוד ולא לעבודה, ומחפש "מהפך חדש" ולא מהפך כפי שאדון "ההסתדרות" עמיר פרץ טוען שיעשה בעבודה אם ייבחר.
העם מחפש משהו שונה. "מהפך חדש" ומפלגה חדשה, ואולי באמת האלטרנטיבה היא מפלגה חדשה בראשות שרון ופרס בשיתוף לפיד ואחרים שיגרמו לכך שתעמוד מצד אחד מפלגה ימנית, אולי גם קיצונית כמו האיחוד הלאומי עם נתניהו ולנדאו, כמפלגה נוספת במחנה הימין, ומצד שני מפלגה שמאל פשרנית בנוסח פורשי עבודה לשעבר (בורג, מרום, גולדשמידט ואחרים) ולצידה מפלגת שמאל על אותו עיקרון של הימין כקיצונית בראשות ביילין, שריד וגלאון.
שינוי לא עשתה במהלך הקדנציה שלה בכנסת ה-16 בממשלה שום דבר ממשי. הטענות של לפיד ופורז כי הם הצליחו לעשות משהו "חסרות שחר". הדברים היחידים שהם עשו הם:
1. טענת פירוק משרד הדתות כהצלחה אינה אמיתית. משרד הדתות אמנם לא מתקיים כמשרד עצמאי רשמי אך הוא פועל כמשרד וגוף עצמאי באחריות משרד ראש הממשלה ובתוך משרד ראש הממשלה, ולכן לא הצליחו למעשה לפרקו.
2. "ברית הזוגיות" שהיא הנישואים האזרחיים - הגאווה ה"לפידניקית" שאפיינה את שינוי במהלך הבחירות ועד הלום היתה "אנחנו נשנה את פני החברה הישראלית". ומה הם עשו? גם פה - לא כלום! בהצבעה על ברית הזוגיות, כפי שהם קוראים לזה בכנסת, שרי שינוי הצביעו נגד אישור חוק ברית הזוגיות לעומת חברי הכנסת של שינוי אשר חלקם הצביעו בעד חלקם נמנעו וחלקם הצביעו עם שרי שינוי נגד. ומה התירוצים ה"עלובים" של חברי שינוי: השרים טענו שצריך משמעת ממשלתית "נגד" חברי הכנסת של שינוי.
3. בכל מקרה, גם פה שינוי נכשלה לחלוטין ולמרות הכל, אם הם היו תנועה אמיתית, שרי שינוי היו מצביעים בעד החוק. שינוי היתה הולכת להיות אופוזיציה לוחמנית למען דעותיה. ומה לפיד טוען? שפרס מפחד ולא עוזב את הממשלה ומה לפיד עשה? כן כן, המשיך להיות בממשלה ובכסא החם שלו כשר משפטים וסגן ראש הממשלה. התירוצים של כולם בתנועה הזו היו לא משכנעים בכלל. לוחמה על אידיאולוגיה כנראה שאין להם.
4. עזרה למעמד הביניים (המעמד שלהם) - שינוי תומכת וממשיכה לתמוך בגזרות שאיך קרא להם פרס - "החזיריות של תאצ'ר-נתניהו". הם גאים בכך אבל האם באמת הם מאמינים שזה שמירה על מעמד הביניים? זה מצחיק כי זה ממש לא. זה רק שמירה על המעמד של "העשירון העליון". זה עוד דבר ששינוי נכשלה בו. הם שמעו פעם על "מדינת רווחה"?
5. פרשת "פריצקי" - האיש שהיה חבר שינוי ושר בממשלת שרון בקדנציה הראשונה של הכנסת ה-16 נפל בפח של כמה אנשים, ובין השאר גם של לפיד. מפלגה שרוצה שיקראו לה מפלגה "נקיית כפיים" צריכה באמת להיות כזו ולא רק בדיבורים. פריצקי נפל בפח כאשר לפיד אמר לו לרוץ לתקשורת ולהתנצל בפני "ידידו פורז" על המהלך "המסריח". בסוף נראה כי מהלכו של לפיד באמת לא היה כזה "חברי" כלפי פריצקי.
בקיצור, שינוי היא עוד תנועה שכמו שיש לה דברים יחסית "רעים" יש בה גם דברים "טובים" ולא מעט. רוב חבריה הם אנשים טובים בתנועה הזו שפועלים רבות למען הנצחת השואה ולימודה, ופועלים בין השאר גם למען החברה בישראל.
במצב של היום שינוי צריכה לחכות רק לפרשה הבאה כגון "פריצקי" ואחרים כדי שזה באמת יהיה סופה. אני טוען שצריך משהו אחר! צריך משהו שיגרום לעם לתמוך באותה מפלגה! צריך משהו שיגרום לעם לראות באותה מפלגה אלטרנטיבה ולהשתחרר מסטיגמות כלפי מפלגה כזו או אחרת! צריך שינוי אלטרנטיבי במפלגות וביחסי הכוחות! צריך שינוי ולא תנועת שינוי.