פרס - המשך הגסיסה האיטית של מפלגת העבודה. מפלגה שאולי יש בה אנשים טובים פה ושם - מתן וילנאי, אופיר פינס ואחרים. אך מפלגה ללא רוח חיים עוד, מסגרת מתה. שום איוושת מגמה בונה. מחוץ להיסטוריה זה מכבר. מפלגה שמבכים אותה.
אך פרץ - תנופה לחיים.
פרץ הוא אדם בעל חיוניות מדינית-פוליטית עצומה והיחיד בעל מסרים שהחברה הישראלית זקוקה להם כאוויר לנשימה.
מנהיג פועלים ובונים שצמח מן העם, המבין את רחשי לב האדם הפשוט, זה שמהווה את שדרות האוכלוסיה העמלה והיוצרת, זו הנעשקת על-ידי המדינה בכל אתר ואתר. תחת גבהות לב, תכופות גזענית ומתנשאת, שאין איתה, אלא שמנוניות משתקת בשרות האוליגארכים - הוא מציע בכל הוויתו דבר פשוט ובסיסי, והיחיד שאומר זאת בין ראשי מפלגתו: קדימה, הלאה, למען מדינה אנושית שטוב לחיות בה, שזקנים לא נעשקים, שפועלים ובונים ויוצרים לא ניבזזים ומופשטים עירומים מכל.
אדם הנאבק את מלחמתו של האיש הפשוט, זה שמיליונים כמוהו, אנשים הגונים ולא מושחתים, מנסים עדיין לבנות כאן משהו, אף שכוחותיהם אוזלים, ונשמתם נעשקת ומבוזה.
אדם הגון ולא מלוקק, איש הדיבור הישיר והצלול.
פרס - המשך הגסיסה האיטית של העבודה, הסאוב, הטיסות הזוהרות לחו"ל להתגודדות עם שועי עולם, בעוד הארץ הזאת נמקה ומתייסרת, הלב נאטם והאדם מושבק מרוחו.
אדם שפעם תרם, אדם חד לשון, אך שאין לו מה לאמר עוד, והוא מייצג כיום את הסאוב האוחז בנו, יותר מכל דבר אחר. אשר לבן-אליעזר, נראה בחור טוב, רק מה - סתם. אומרים שהמנגנון הבולשביקי מאחוריו. שיהיה.
אני אומר זאת כאיש ימין ואף כנאו-ליברל (אך כזה הדוגל בחברה וכלכלה רחומה ובחמלה), ולמען דמוקרטיה אמיתית ויוצרת בישראל: חפצי החיים במפלגת העבודה - הצביעו פרץ. אמרו לא לחנק ולעושק.