נפל דבר בישראל: לראשונה מיום הקמת המדינה נבחר לראשות אחת משתי המפלגות הגדולות בישראל, מנהיג המניף את הדגל החברתי.
לראשונה, קם מנהיג המתמודד ריאלית על ראשות הממשלה, שבראש מעייניו עומד מצבם של העובדים בישראל. מנהיג המבטיח להיאבק לשיפור מצוקתם של יותר ממיליון וחצי העניים בישראל, המתבזים בבתי תמחוי, והנזקקים לתרומות ולעמותות צדקה.
לראשונה, נבחר מנהיג המתנגד נחרצות למדיניות הכלכלית בה המדינה מפריטה את עצמה לדעת, מעבירה את נכסיה במכירת חיסול לבעלי ההון הגדול, התופח להון עתק.
לראשונה בתולדות המדינה, יכול הבוחר הישראלי המתוסכל והמיואש, לבחור במנהיג שעל דגלו חרוטה הדאגה גם למעמד הביניים, לאותם מאות אלפי שכירים ועוסקים זעירים, המשכימים כל בוקר לעמל יומם, ולמרות שלא סבלו מיום אחד של אבטלה, הם מדרדרים כלכלית, ובקושי מסיימים את החודש.
הפלא ופלא - מהפך. נולד המנהיג המציע תרופה לחולי החברתי הממאיר שלנו, המאיים על עתידנו יותר מהאיום הביטחוני, למעט סכנת הגרעין האירני.
אך אליה וקוץ בה - מנהיג העובדים הנבחר עמיר פרץ מביא עימו נדוניה נוספת המכילה שובך המלא על גדותיו ביונים צחורות והומיות. הוא כל כך יוני וקיצוני בעמדותיו הביטחוניות-פוליטיות, שכבר למחרת ניצחונו המפתיע, מיהר יוסי שריד והציע למפלגתו מרצ לחבור למפלגת העבודה. ועל כך כבר נאמר - עם חברים שכאלה אין צורך באויבים. כך שהעבודה בראשות עמיר פרץ, היא לאמיתו של דבר מפלגה שהומרצה.
לפיכך, מהי האופציה החדשה שמציע עמיר פרץ לבוחר המיואש והמודאג מהעמקת הפערים החברתיים בישראל, בעוד עמדתו בנושא הגבולות העתידיים של ישראל שונה בתכלית מזו של עמיר פרץ? במי יבחר בן מעמד הביניים המסכים עם המצע הכלכלי-חברתי של פרץ אך מתנגד נחרצות לעמדותיו הביטחוניות -פוליטיות?
למצוקה הפוליטית הזאת יש תרופת פלא, שאם ינהיגוה בישראל, היא תאפשר לבוחר הישראלי, לראשונה בתולדות המדינה, לבקע את הקשר הגורדי, בין עמדתו הכלכלית-חברתית, לבין עמדתו בסוגיית גבולותיה העתידיים של המדינה.
הפיתרון הוא חוק משאל עם הנהוג במדינות דמוקרטיות רבות בעולם: כמו באירופה למשל, שם נושא קרדינלי כמו חוקת האיחוד, הוכרע במשאלי עם ברוב המדינות. כך יוכל הבוחר הישראלי להביע באופן נפרד את עמדתו בנושא הגבולות מבלי לכרוך בכך את עמדתו בנושא החברתי-כלכלי.
לאלה החוששים ממשאל עם, ובצדק, בשל הבעיה מי יהיה הגוף המוסמך לנסח את השאלה שתוצג בפני הבוחר - זאת ניתן ללמוד מניסיונן של אותן מדינות בהן קיים חוק משאל עם.
לפיכך, על כנסת ישראל לחוקק חוק משאל עם בנושא גבולותיה הסופיים של המדינה. כמדומני, אנחנו המדינה היחידה בעולם בה גבולותיה הסופיים שנויים במחלוקת גם בפנים וגם בחוץ.
כך ישתחרר הבוחר הישראלי אחת ולתמיד מהדילמה הנצחית שלו המגבירה מחלוקת ושינאת חינם, המעודדת שחיתות פוליטית, מקח וממכר קואליציוני מכוער, אתנן ושוחד פוליטי.
כפי שהדמוקרטיה אינה חפה מחסרונות, אך לא נמצאה בינתיים שיטה טובה מימנה והיא בבחינת הרע במיעוטו, כך גם הנהגת משאל עם לא תרפא את כל תחלואי הדמוקרטיה שלנו, אך בהתחשב באלטרנטיבות ובאיכות חיינו הפוליטיים המכוערים, אין טובה מימנה.
לסיכום: למרות הציפיות הגדולות מעמיר פרץ, הרקורד הפוליטי שלו אינו טלית שכולה תכלת. כך התמיכה בוועדים הגדולים, התעלמותו הממושכת מדי מהלנת שכרם של עובדי הרשויות, ועוד כהנה וכהנה. אך גם במקרה זה, בהתחשב באלטרנטיבות החברתיות-כלכליות שמציבים מועמדים אחרים, עמיר פרץ הוא הרע במיעוטו. רק בתנאי שהבוחר יוכל לשקול האם לבחור בו, ללא קשר לעמדתו בנושא גבולותיה של המדינה, שיוכרע כאמור במשאל עם.