חברות הביטוח אוחזות, בכל פעם שהדבר מועיל להן, בטענה כי קיומו של אישור מיגון בתיק החברה מהווה תנאי מוקדם לכניסת הביטוח לתוקף. לגרסתן, ללא האישור אין תוקף לכיסוי הביטוחי.
הטענה נטענת כמובן רק בדיעבד, לאחר שלמבוטח נגרם הנזק המבוטח.
מעולם לא נתקלנו במכתב של חברת ביטוח בזו הלשון: "מבוטח יקר, חלפה עברה לה תקופת הביטוח וברוך השם לא התרחש כל אירוע המחייב אותנו בתשלום. אולם בבדיקה שערכנו התברר כי אין בתיקנו אישור מיגון. לכן הביטוח שלך ממילא לא היה בתוקף ואנו גבינו פרמיות מבלי שניקח על עצמנו כל סיכון. רצופה בזה המחאה עם כל הפרמיות ששילמת".
אם מישהו מכם המבוטחים קיבל, או אם מישהו מכם אנשי חברות הביטוח שלח אי פעם מכתב שכזה, עם המחאה שכזו - שיקום.
טענת אישור המיגון כתנאי מוקדם נוגדת את סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח ואת תקנות הפיקוח בדבר צורת הפוליסה ותנאיה. על-פי דינים אלה, מרגע שנכרת חוזה הביטוח, אין תוקפו תלוי בתנאי מוקדם. חבותה של חברת הביטוח נבחנת עניינית בהתאם להשפעת היעדר המיגון על מקרה הביטוח. לא שוללים מהמבוטח את זכויותיו רק משום שלא התקין מיגון. בוודאי שלא שוללים אותן רק מהטעם הפורמלי שלא המציא אישור מיגון.
אולם למרבה הצער, חברות הביטוח מנסות בכל פעם את מזלן מחדש, בהעלאת הטענה, אולי מתוך תקווה שייפלו על שופט שדיני הביטוח הם ממנו והלאה.
מזל שכזה לא שיחק לחברת הביטוח סהר במקרה של נהג המונית, עבד אל רחמאן מחרוס.
המונית של מחרוס נשרפה. נגרם לה אובדן מוחלט. משפנה מחרוס לסהר, אצלה היה מבוטח בביטוח מקיף מזה שנתיים, נתקל בסירוב מוחלט.
כאשר חידשת את הפוליסה לשנת הביטוח השנייה, אמרה סהר למחרוס, החלפת סוכן ולא הצגת בפני הסוכן החדש את אישור המיגון.
מה הבעיה, תמה מחרוס. באוטו היה מיגון. את אישור המיגון הצגתי בפני הסוכן הקודם. אומנם החלפתי סוכנים, אבל לך, לחברת סהר, שמרתי אמונים. שני הסוכנים, הן הקודם והן החדש, הם סוכנים שלך.
סהר, בהגינותה כי רבה, לא חלקה על כך שהמיגון עצמו אכן הותקן במונית. אולם, טענה סהר, אני חברה מסודרת. הסוכן החדש לא ראה את אישור המיגון. בהיעדר אישור מיגון לא מחדשים אצלי פוליסה.
מחרוס לא אמר נואש ושם את פעמיו אל בית משפט השלום בטבריה.
המחלוקת הובאה בפני השופט שאהר אטרש, סגן נשיא בית משפט השלום בטבריה.
מחרוס העיד במשפט כי לקראת שנת הביטוח השנייה, התייצב במשרדו של הסוכן החדש, גיא יוסף, ומסר כי המציא כבר אישור מיגון לסוכן הקודם של סהר.
מחרוס חתם על הצעת ביטוח והמתין עד שהצעתו אושרה טלפונית על-ידי חברת הביטוח, כדי לקבל את תעודת ביטוח החובה. ואכן, תעודת ביטוח החובה הונפקה ונמסרה למחרוס מיד באותו יום במשרדו של הסוכן.
סוכן הביטוח, לעומת זאת העיד כי בכל חידוש ביטוח, חייב המבוטח להמציא אישור מיגון חדש.
השופט שמע את העדויות, ומצא את הסבריו של מחרוס כסבירים והגיוניים יותר מאלה של סוכן הביטוח.
די לו למבוטח שיתקין את אמצעי המיגון פעם אחת וימציא אישור מיגון לחברת הביטוח באמצעות הסוכן, הסביר השופט. "בהיעדר שינוי בדרישות המיגון, אותו אישור מיגון יכול לשמשו גם בעת חידוש הביטוח, לא כל שכן, כשמדובר באותה חברת ביטוח (סהר)".
המיגון הרי היה קיים ברכב ואישור המיגון היה בידי סהר עוד מהשנה הקודמת. כל אלה נטעו בליבו של מחרוס את האמונה כי חוזה הביטוח נכנס לתוקף במעמד החתימה על הצעת הביטוח במשרדי הסוכן, קבע השופט.
אמונתו זו של מחרוס אף חוזקה עם קבלת אישורה הטלפוני של סהר להנפקת פוליסת ביטוח החובה, הוסיף השופט.
השופט מוסיף כי אילו רצתה חברת הביטוח שהמצאת אישור המיגון תהווה תנאי לביטוח, "חובה היתה על הסוכן להבהיר זאת היטב למבוטח, כדי שיידע המבוטח שאין לו כיסוי ביטוחי ואף לציין זאת במפורש בגוף הצעת הביטוח".
מסקנה זו, הוסיף השופט, אף עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הרצויה. העובדה שחברות הביטוח שולטות בהליך כריתת החוזה מצדיקה להטיל עליהן אחריות בגין אי ודאות ביחס לעצם כריתת החוזה ותוכנו.
השופט חייב את סהר לשלם למחרוס את מלוא שווי הרכב, בצירוף שכר טירחת השמאי מטעמו, הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין.