לאחרונה החליט בית המשפט העליון להעביר להרכב של חמישה שופטים את ההכרעה בשאלה האם הרשות הפלשתינית הינה ישות מדינית החסינה מפני הגשת תביעות בגין מעשי טרור שבוצעו בעידודה ו/או במימונה ו/או באחריותה במהלך השנים האחרונות.
עניין זה הגיע לבית המשפט העליון במסגרת ערעור שהגישה הרשות הפלשתינית על החלטת בית המשפט המחוזי.
וזה גלגולה של הפרשה:
במהלך עשר השנים האחרונות הוגשו נגד הרש"פ כמה וכמה תביעות אזרחיות בגין נזקי גוף וממון שנגרמו כתוצאה מאירועי הטרור של השנים האחרונות. בין היתר הוגשו תביעות על-ידי חברות הביטוח, איגוד המלונות, חברת אגד, משפחות נרצחי הלינץ' ברמאללה ועוד.
בתביעות השונות קשרו התובעים בין הרש"פ ובין אירועי הטרור וטענו כי יש לחייב את הרש"פ בגין הנזקים שנגרמו להם. טענת ההגנה המרכזית של הרש"פ בכל התביעות הללו היתה שהרשות הפלשתינית הינה ישות מדינית החסינה מפני תביעות כאלה.
בצעד נדיר למדי הועברה שאלת חסינותה של הרש"פ, בכל התביעות הללו, להכרעת הרכב שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים [ת"א (ירושלים) 2538/00 אירנה ליטבק נוריץ ואח' נ' הרשות]. בפסק דין מנומק הוכרע בדעת רוב השופטים שבמידה ומשרד החוץ ינפיק תעודת עובד ציבור לפיה הרש"פ אינה ישות מדינית - ניתן יהיה לתבוע את הרש"פ בתביעות האזרחיות המוגשות נגדה (להשלמת התמונה: משרד החוץ אכן הנפיק תעודת עובד ציבור הקובעת שהרש"פ אינה ישות מדינית).
כב' השופט דרורי, בדעת מיעוט, הוסיף שגם ללא תעודת עובד ציבור של משרד החוץ ניתן יהיה לתבוע את הרש"פ היות והמעשים הנתבעים אינם מעשים בעלי אופי מדיני אלא מעשי רצח וטרור שעילת התביעה בגינם היא נזיקית.
יצויין שבמסגרת הדיון במחוזי הובאה הכרעתו של בית משפט אמריקני בתיק The Estates of Yaron Ungar and Efrat Ungar and others v. The Palestinian Authority and others שם דחה בית המשפט את טענת החסינות של הרש"פ.
בית המשפט הישראלי לא קיבל את ההכרעה האמריקנית שאינה רואה ברש"פ ישות מדינית בקובעו: "ההכרה במעמדה הריבוני של הרש"פ הינה עניין לקביעתה של הרשות המבצעת במדינת ישראל, ואין להכריע בה על סמך פסיקה זרה, במדינה זו או אחרת".
על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם הרש"פ. הבקשה נסובה דווקא על דעת המיעוט של כב' השופט דרורי.
הטעם לכך ברור - תעודת משרד החוץ היא עניין שניתן לשנותו בלחצים פוליטיים כאלה או אחרים. בעוד שהחלטת השופט דרורי היא קביעה משפטית מוסרית.
בית המשפט העליון (השופטת דורנר) לא נדרשה לסוגיה כיצד ניתן לערער על החלטת מיעוט ואישר הגשת הערעור על כל הפסיקה של בית המשפט המחוזי. ההכרעה כאמור הועברה להרכב של חמישה שופטים.
הבה נבחן את תמונת המצב המשפטי נכון להיום:
1. כל התביעות שהגישו גורמים ישראלים נגד הרש"פ בבתי משפט ישראלים - תקועים ועומדים.
2. מנגד, בית משפט העליון בסדרה של החלטות איפשר לפלשתינים שנפגעו במסגרת פעולות צה"ל בשטחים להגיש תביעות נגד ממשלת ישראל וזרועותיה.
3. בינתיים מוצאים אזרחים אמריקנים שנפגעו בישראל מזור לתביעותיהם בבתי משפט בארה"ב, שם לא מוכרת הרש"פ כישות מדינית. (שם גם מושתים על הנתבעים פיצויים עונשיים בנוסף לפיצויים הנזיקיים הנהוגים בישראל).
4. בעתיד עשוי להיפתח פתח מסויים בפני נפגעי טרור ישראלים להגיש תביעות אזרחיות בארה"ב נגד גורמים פיננסיים שמימנו טרור. (מידע על כך ניתן לקבל באופן פרטני אצל הח"מ).
מערכת משפט נועדה, בראש ובראשונה להגן על החברה שיצרה אותה ועל יחידיה. העובדה שנפגעי טרור שנפגעו בישראל צריכים לנדוד עד בתי המשפט בארה"ב כדי למצות שם את זכויותיהם נגד הרש"פ מעידה על כשלונה של מערכת המשפט הישראלית.