אין לנו צל של ספק כי יו"ר העבודה (וההסתדרות?) ח"כ עמיר פרץ עשה צעד או שניים קדימה וסיפק לנו את כל "החריפות" שהיתה צריכה להיות ממזמן בפוליטיקה הישראלית. איך הגדיר זאת ח"כ אלי ישי : "אנחנו בסיטואציה של ח"כ נולד" (על-פי התוכנית "כוכב נולד").
עמיר פרץ אומנם הוא לא עשה זאת בכוונה תחילה אלא במטרה לעשות את 'המהפך' שהוא חולם עליו. אני בטוח, כפי שאמרתי לא מעט פעמים, ש'מהפכים' אינם מתקיימים ואינם קיימים. יש במערכות פוליטיות רק אלטרנטיבות שלטוניות ובין השאר זה יכול להיות עמיר פרץ כפי שאריק שרון יכול אולי להפסיד, למרות שהסיכויים קלושים ביותר .
עמיר פרץ 'במהפכה הצבאית' שעשה במפלגת העבודה, כמו שאומרים, והחליף את השלטון, הביא לחימום היצרים בפוליטיקה הישראלית. החימום גרם לשרון להקדים ולהחליט אחת ולתמיד כי אין הוא רואה עצמו ממשיך להיות נשוי לליכוד אחרי שהליכוד כל כך הרבה פעמים בגד בו, ולמרות הכל שרון סלח והפעם בגלל פרץ הוא אומר: די! אני רוצה להתגרש.
כך גם באזורים הפוליטיים, מימין, מרכז ושמאל. אני מאמין שמה שאריק שרון עשה זה שהוא הפך את הליכוד לקבוצת אנשים בעלי דעה ימנית קיצונית ביותר, למרות שאני בספק האם שאול מופז וסילבן שלום לא יחליטו בסוף לחבור לשרון קדימה ולא להמשיך עם הליכוד אחורה, זאת לאור הציפיות שפריימריז לא יצליחו להביא את 'מהפכת פרץ' אלא יביאו את 'מהפכת ביבי'.
ביבי כבר מדבר 'בחוצות העיר' על התוכניות שלו להחזיר את בני בגין לליכוד הקיצוני האמיתי ובין השאר אני כבר חושב שאולי גם גאולה כהן תחזור ואולי גם יחזירו את יצחק שמיר ואולי גם יחזירו את מנחם בגין ואולי פשוט יחזירו את השם 'חירות' לליכוד, שבאמת מתחיל ללכת אחורה בצורה עיוורת לעומת השנים האחרונות.
היום אנחנו בסיטואציה חדשה. מפלגת העבודה של פרץ מול קדימה עם שרון. כולם מבינים שהליכוד יצא מהמשחק והוא בהחלט ייצא רשמית מהמשחק לאחר היבחרו של ראש 'הקפיטליזם החזירי' ביבי נתניהו, כפי שהגדיר אותו ואת תוכניתו המשנה לראש הממשלה לשעבר והשר לשעבר לפיתוח הנגב והגליל, ח"כ שמעון פרס.
מפלגת העבודה של עמיר פרץ בסיטואציה הקיימת לא יכולה לעשות את ההפתעה שכולם חושבים בעבודה של פרץ שתעשה. היא לא תהיה אלטרנטיבה לשלטון אלא קלף מאוד חזק בממשלת שרון החדשה, ה-31 במספר.
עמיר פרץ יצטרך לחשוב אם הוא מעוניין להיות שר העבודה או במונחים של היום שר התמ"ת או שר האוצר, לפי ההסכמי הקואליציה ולפי המספר האלקטורלי שתקבל המפלגה.
עמיר פרץ נוקט במשחק שונה מזה של ראש הממשלה ויו"ר קדימה, שרון. הוא הולך על משחק של "האומן-האקדמאי-העיתונאי-הפרסומי". בחלומות הרטובים שלו הוא חלם על עם אחד גדול, עם אחד שבשמה הסודי היתה 'ההסתדרות החדשה', גדולה וחזקה כמפלגה עצמאית.
הוא קרא לכל החברים תפקידו הרם כיושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית, להצטרף לעם אחד שלו. אפשר להוכיח זאת לפי דבריה של העיתונאית היקרה, שלי יחימוביץ', ונאחל לה בהצלחה במטרותיה החדשות.
בעבר הוא כבר ביקש ממנה להצטרף, לפני כמה שנים, כשהוא היה בהקמת עם אחד הראשונה עם יו"ר הסתדרות האחיות, ח"כ אילנה כהן, בתקופת ח"כ חיים כץ ואנשי התעשיה האווירית.
עמיר פרץ מאמין שהאמנים משכבות המצוקה, או אולי יותר נכון לומר, עיירות הפיתוח והמצוקה, כמו קובי אוז משדרות ואחרים, יוכלו לגרום לשינוי בקו המחשבה של ציבור הבוחרים בעיירות הפיתוח בנגב ואני שואל את עצמי - אולי עמיר פרץ צריך להרגיש טוב עם זה שראש מועצת ירוחם, ח"כ לשעבר עמרם מצנע, נותן חיזוק למדיניות של פרץ או אולי של שרון? או אולי של ביבי בסודי סודות? אי אפשר לדעת.
אני חייב לציין שעמיר פרץ גרם לי להפתעה עצומה. ידעתי תמיד שכדי להיות 'הראש' הכל יכול הוא צריך זמן וכוח, אבל כנראה שהמזכיר הכללי של המפלגה, אדון כבל, נותן לו את הגושפנקה לזה בצורה הטובה ביותר, בלי צורך בשום דבר. ואני מחזיר אותנו לאחור, כאשר אני רואה בשלטון העבודה של ברל (כצנלסון), ארלוזורוב, בן-גוריון, אשכול, ספיר, גולדה, רבין ופרס (כן כן, גם פרס!).
אני משער שברל וארלוזורוב לא היו מרוצים מזה שבראש מפלגתם, הכוח ההסתדרותי הגדול, עומדים אנשים כמו עמיר פרץ ואיתן כבל. אבל זו ההזדמנות של שניהם לעשות את 'המהפך'. או שייקנו את עולמם או שיפסידו את כל עולמם.
עמיר פרץ מצליח להוכיח שההסתדרות החדשה - הסתדרות העובדים בא"י או הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא הכוח החזק והשולט של מפלגת 'העבודה'. האם היא עדיין 'עבודה'? אני חושב שכן אבל אנחנו נצטרך לבדוק ביום הבחירות ב-28 למרץ האם באמת יש 'עבודה' ב'עבודה'!
מפלגת קדימה החדשה, שהולכת ככל הנראה גם בסקרים קדימה וגם בבחירות קדימה, ישנן אופציות לא מעטות להרכיב את כל הממשלות שניתן לחשוב עליהן.
ההבדל הקטן בין עמיר פרץ לאריק שרון הוא שאריק שרון הולך על איכות גבוהה כדי לקבל מנדטים טובים וכדי להחריב את המפלגות הקיימות, והציפייה היא שאת הליכוד הוא יצליח להחריב ולהביאה לגבול ה-20 מנדטים לכל היותר.
מה שנשאר שם זה מופז, לנדאו, ביבי ופייגלין. ישראל כץ צריך עוד קצת להשתפשף בכנסת או אולי במסגרת הסכם קואליציה עם שרון בממשלה כדי לחזור ולנסות להיות מנהיג ליכוד ימני קיצוני בעוד כמה שנים, אחרי ביבי.
ונחזור לענייני קדימה: אנשים טוענים ומנסים להשוות את קדימה למפלגת המרכז, רק שהם שוכחים שמי שהקים את המרכז זה לא בדיוק אנשים שבאו ממרום הכסא כמו איציק מרדכי, הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, רוני מילוא, לשעבר ראש העיר תל אביב, בתו של רבין ז"ל, דליה, נחמה רונן, חגי מרום, דן מרידור וכו'. להם אין ולא היה מכנה משותף, לא מצע משותף, לא דעות משותפות, והכי חשוב - לא היה להם מנהיג פופולארי חזק אמיץ ונחוש לעשות שלום, שביצע תוכנית הינתקות שלמה והוריד התנחלויות נגד כל הדעות בימין הקיצוני. שרון הלך בדרכו של רבין, קיבל גיבוי של כל העולם המערבי ומדינות ערב כמו מצרים, ירדן וסעודיה, ורוב מדינות האיסלאם. הוא מנהיג פופולארי בארץ ובעולם, וזה כל ההבדל.
מפלגת המרכז הוקמה ללא מטרה, ללא בסיס, אנשים שעזבו את מפלגותיהם כי לא היה להם מקום שם ורצו ממזמן להעיפם או חשבו שיצליחו להתקיים שם ונידונו לכישלון. אריק שרון והאנשים העומדים לצידו הם ההבדל הקטן בין המרכז לבין מפלגת קדימה.
עכשיו לסיכומו של דבר - העבודה של פרץ תהיה 'מהפכנית' בממשלה, קדימה עם שרון להנהגת המדינה, והליכוד אחורה עם ביבי לאופוזיציה עם הימין הקיצוני הלאומני. זו הסיטואציה הקיימת ושתהיה גם כן בבחירות הקרובות. בהצלחה לכולם!