כל הקורא בעיון את מדורי הכלכלה בעיתונים לא יכול שלא להתפעם מהפוריות, היצירתיות וקצב קידום פעילות הממשלה וזרועותיה, לרבות השלטון המקומי. חלק נכבד מאותם מדורים מוקדש למידע על פגישות, הודעות, החלטות ופעילויות של שרים, מנכלי"ם ופקידים בכירים. ידיעות אלו אמורות לטעת תחושה של סיפוק ותקווה באזרח הישראלי הממוצע - כי הנה, כל שאיפותיו עומדות להתגשם.
בפועל, התמונה שונה לחלוטין. "צבא" של יחצני"ם ואנשי יחסי ציבור מפציצים את כתבי הכלכלה והחברה ב"הודעות מפי הדובר", כך שלעיתים אפילו השרים והפקידות הבכירה אינם יכולים לעמוד בקצב הודעותיהם. וספק אם הם מכירים חלק מהנושאים המיוחסים להם. באותה מידה גם התקשורת מלאה בדיווחים על מחדלים, שחיתויות, בזבוזים, ניהול לא תקין, חריגות וכל המשתייך לקבוצה זו - בקצב ובנפח שאינו נופל מזה של הפעילות והתקוות.
אז מה האזרח הנבוך צריך להבין מכך? האם באמת כספו מנוצל היטב ומושקע לרווחתו, או שמא רוב כספו מתבזבז ומתאדה במסדרונות הפוליטיקה המושחתת והבירוקרטיה ההרסנית? ובכן, האמת היא כנראה באמצע, אך עם נטייה חדה ומתפתחת לעבר השלילה.
הבוקר, למשל, התפרסם הדוח החמור של מבקר המדינה על רשויות מקומיות ואזוריות - דוח המתאר מערכת "מסודרת" של חריגות, אוזלת יד, שחיתות ובזבוז; רק אתמול זעקו הכותרות על חריגות עתק בחוזים של חברת החשמל; נציב שירות המדינה, אחרי שנים של העלמת עין, חשף כי נהגים ופקידות חסרי כישורים הופכים לצירים וקונסולים בשגרירויות העולם; לפני שבוע נחשף דוח חמור של החשב הכללי, שהצביע על מערכת אדירה ומתמשכת של שקרים ורמאויות בדיווחי השכר של עובדי המדינה.
האם גם פרסום פרשיות המינויים הפוליטיים והעדפת מקורבים במכרזים ושירותים - נושאים שהפכו ל"נכס צאן ברזל" של אופי השירות הציבורי, לא מספיקים כדי שנבין שהממשלה והסקטור הציבורי מנהלים את כספי משלם המסים בצורה ההולמת את ניגריה או חוף השנהב - או לפחות מתקדמת לעבר רמה זאת?
והנה, באותה נשימה, אנו למדים מדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי הסקטור הציבורי, למרות מדיניותו התקיפה של נתניהו (וגם קודמיו), רק הולך וגדל ורמת שכרו באופן אבסולוטי ובהשוואה לסקטור העסקי הולכת ומשתפרת. כלומר, קברניטי הכלכלה הישראלית מאמינים, ככל הנראה, כי זוהי מערכת בעלת מקדם יעילות ותפוקה גבוהים, ומן הראוי להגדיל את מספר העובדים ואת שכרם בתמורה על הישגיהם.
ומי אשם במצב? האם אלה נבחרי הציבורי באשר הם: חברי כנסת, שרים, ראשי רשויות וחברי מועצות ערים? או הממשלה על אזלת ידה בעיצוב מינהל ציבורי מודרני, תקין ויעיל, ממשלה המעלימה עין מהשחיתות ההולכת וגוברת ואף ממדיניות עקיפת הנהלים והחוקים שהם, נבחרי הציבור, משרים על הבירוקרטיה. האם "הדג מסריח מהראש", או שמדובר בעובדים ומנהלים מקצועיים, שאיבדו כל תחושת שליחות, כל רצון ושאיפה לקידום ומודרניזציה, כל קשר ומגע עם הציבור אותו הם משרתים ואשר החלו להאמין כי במרכז השירות הציבורי עומד העובד ולא הלקוח?
ובכן, זהו שילוב (קטלני למדי) של שניהם, ואין להסיר את האחריות מאף גורם. גם המנהלים והעובדים (ופטרונם - ההסתדרות) אשמים במידה לא מועטה במצב שנוצר. הם אלה שיצרו תרבות מנהלית קלוקלת ואף החלו להאמין שהיא הנכונה.
ובתווך, בין שניהם, נבחרי הציבור מחד והבירוקרטיה המקצועית מאידך, עומדות הכנסת והממשלה (לרבות מרכז השלטון המקומי ורשות החברות), אשר אינן נוקפות אצבע לטובת מודרניזציה וייעול המינהל הציבורי הכולל. לא כך ברוב ארצות העולם המפותח - שם גורמי הממשל לוקחים חלק פעיל ואקטיבי בקידום תפיסות ניהול מודרניות של השירות הציבורי, גם מתוך הנחה שמינהל ציבורי מקצועי ומודרני יכול להוות "נוגדן" לפוליטיקה מושחתת.
על כן אני ממליץ שנושא זה יהיה חלק מסדר היום ומצעי המפלגות, השואפות לשלטון במרס 2006.