למרות שהימנעותו של מאיר שטרית בהצבעה על הסכמי אוסלו היוותה הכרזה רועמת שלו שהוא אינו אלא איש שמאל, לא הרחיק אותו הליכוד מתוכו כפי שעשה בעבר לחריגים דוגמת אריה נאור ומשה עמירב. יתכן שזה היה הסימן הראשון למפולת הערכית והאידיאולוגית שסופה שיתוף פעולה משפיל עם משפחת שרון ביישומו של מצע מרצ.
הליכוד עלה לשלטון ב-96' למרות חגיגה מתמשכת של כלכלת בחירות שקיימו ממשלות רבין ופרס לאורך תקופת אוסלו, שנועדה לחפות על האסון הביטחוני שחוללה, ולמרות רצח רבין. נתניהו השכיל לנהל מהאופוזיציה מאבק פרלמנטרי למופת, ללא כל פזילה למרכז וללא שמץ של פשרה עם מסלול אוסלו. הליכוד הציב אלטרנטיבה מדינית מובהקת וחד-משמעית שנתנה את פירותיה האלקטורליים לאחר שההפקרות המדינית-ביטחונית תורגמה לאוטובוסים מתפוצצים.
הליכוד כיום טועה טעות גסה בכך שאינו שולל באותה צורה את האסון הלאומי שחולל שרון. אין ספק שמדובר בפעולה מסובכת לאור מעורבותם של אישים מרכזיים בתמיכה ב"הינתקות", אך ישנם בידיו כמה קלפים משמעותיים. אחד מהם היא התפטרותו של נתניהו מממשלת שרון לפני העקירה, שלמרות שהיתה מאוחרת מדי, עדיין מהווה שמץ של עלה תאנה שמאחוריו ניתן לנסות להסתיר את הבושה ההולכת וגדלה עם כל רקטה המתקרבת לאשקלון. קלף נוסף הוא הסתלקותם של רוב תומכי ההינתקות יחד עם שרון שמטהר את הליכוד ומציב קו מפריד ברור בין התומכים בהינתקות לבין שני סוגי המתנגדים - האמיצים והפחדנים, ונותן לליכוד הזדמנות פז לסור מהמסלול ההרסני של שרון.
הקלף הנוסף שעשוי לפעול לטובת הליכוד הוא קיומה של קבוצת "מנהיגות יהודית". מדובר בקבוצה המציעה קו ברור ומנומק של אלטרנטיבה לאומית, המסוגל, לדעתה, לתת פתרונות לבעיות המדינה המשולבים עם יתרונות למפלגה שתנהיג אותו. גם ללא אימוץ מלא של תורת פייגלין, ישנם בה לא מעט אלמנטים שהליכוד יכול לאמץ, להיבנות מהם, ואפילו להביא תועלת לחברה ולמדינה.
ישנו ביקוש עצום באגף השמרני מסורתי, שהינו פלח האוכלוסיה הגדול ביותר בחברה הישראלית, למדיניות תקיפה נגד הטרור, להנהגה בעלת כבוד לאומי ולהתרחקות מהאווירה המופקרת בחברה. רבים מרגישים שקיימת משוואה, סוג של עיסקת חבילה - קחו חוסר חינוך משולב עם התרחקות מהמסורת היהודית, קבלו נורמות של שקר ונוכלות, שאצל שרון הפכו כמעט למדיניות רשמית, הפקרות מינית, פשע גואה וגיהנום עלי אדמות. הליכוד היה צריך להודות לקבוצה שמציעה דרך חדשה לעצור זאת, יחד עם יסודות נוספים כגון בלימת השתוללותו של אהרן ברק שיכור הכוח, המחריב את מערכת המשפט וכופה מדיניות פוסט ציונית המובילה לפירוק המדינה.
כל תנועה היתה מברכת על הצטרפות גרעין אידיאולוגי שנושא בחובו את האפשרות של ריענון פניה וחילוצה מהפינה המסואבת שאליה נקלעה. היחס ל"מנהיגות יהודית" מהווה מבחן לאן פונה הליכוד בצומת שאליו הגיע. דיכויה של תנועתו של פייגלין, בניגוד לשלווה שממנה נהנו שטרית ודומיו, יוכיח שהליכוד פונה שמאלה וממשיך במסלול של שרון.
חיזוק נוסף לחששות אלו הם העקרונות המדיניים המוצהרים של נתניהו הדומים להפליא לאלה של שרון - שמירה על "גושי התיישבות", שמשמעותה עקירת כל היתר. לצורך מדיניות כזו יעדיפו המצביעים את המקור השמאלני לסוגיו ולא את החיקוי שמציע הליכוד.
המתקפה הפרועה על פייגלין מתוך הליכוד מצביעה גם על כניעה לסדר היום שמכתיב שרון בעזרת התקשורת הסרה למרותו ועל ויתור על עמדות המייחדות את הליכוד משרון ו"שינוי", דבר המותיר את הליכוד עירום מאידיאולוגיה וחסר הבנה לגבי הצרכים של קהל מצביעיו - ההיפך מהתנהגותו בתקופת אוסלו.
התרגלנו בעבר שהליכוד, החזק במילים, מבצע במקרים רבים וחשובים את מדיניות השמאל תחת לחץ התקשורת. יתכן שקיים כעת חידוש שבמסגרתו מקבל הליכוד את תכתיב השמאל גם לגבי השפה והמילים. יתכן כי מכאן והלאה הוא יהיה חלש אפילו בדיבורים.