עידן סובול, המחבר, נולד בתל-מונד, פלשתינא א"י. היה בן חמש כשפרצה המדינה. בשל כך נִבצר ממנו לקחת חלק במלחמת השחרור, והוא נאלץ לבלות אותה בגן חובה. את מלחמת 56 עשה, בשעות הלימודים המקובלות של בית הספר העממי, ליד קיוסק הגזוֹז של בריטן הזקן, בהאזנה נפעמת לחדשות המסעירות שהולידו, כזכור, לשעה קלה, את מלכות ישראל השלישית.
ב-1967, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, שבה נאלץ להשתתף, הופיע ספרו הראשון: "והשמים יתבהרו"; מאחר ששום התבהרות לא היה בכוחה להאפיל על הבליץ החדש דאז - נאלץ לשתוק 5 שנים תמימות בטרם פרסם את: "הלילה מתעוררות בעיות" (1972), על הבעיות שהורדמו בין המלחמה הקודמת והמלחמה הבאה.
מלחמת אוקטובר 1973, המכונה בפי תמימי אותה עת "ההפתעה", הולידה יצירה משותפת עם מלכת שירי הרחוב-הישראלי, דרורה חבקין ז"ל, בשם "נגמרה לי פתאום עוד מלחמה" עם פוטנציאל שלא נוצל אפילו אחד בשישים עד עצם היום הזה.
בקיץ 1979 הועלה מחזהו האופטימי הראשון "טרמפ למוות" ששרד על הבמות במשך כשנה, עד שנפל על חלל-התרבות הגדול שנפער בארץ בין שתי המלחמות הנ"ל ושנותר פעור עד עצם ימינו אלה כאותם בולענים הנפערים במקום הנמוך ביותר בעולם.
תסריט ארוך "המלחמה האחרונה" על המלחמה הצפויה כביכול בלבנון, שהיה מבוסס בזמנו (1980) על רעיון מטורף ודמיוני בעליל ושהפקתו התעכבה בשל בעיות תקציביות, כרגיל - מומש בסופו של דבר בתקציב קטלני וללא חיסכון בשחקנים ראשיים, מִישניים, ניצבים ואביזרים, מחוץ למדיום הקולנועי. מאז נוקטים המחבר וידידיו מישנה-זהירות בדמיונותיהם.
אף-על-פי-כן ולמרות הכול, הופיעו מאז "תוך כדי" (ספר שירים, תקליט, ומופע שהתבסס עליהם) ועומדים להופיע "סיבוך פשוט" (תסריט); "התחלה, אמצע וסוף" (מחזה); "לבד בעולם" (אופרה שהולחנה על-ידי גרי אקשטיין); "עניין של הרגשה" (שירים); "לא קיים או מחוץ לתחום", "אי-שם בז'אן ז'ורס" ו"אין חזרה" (מחזות - טרילוגיה); "בשיאו" (נובלה); "מנוחת סיזיפוס" (שירים); "שאריות מאלכס" (מחזה); "ארץ נוד" (שירים); "עד אתמול" (שירים); "תופעות לוואי של הישרדות והטיפול בהן; "עד אחרון הצלילים" (שירים), ואחרון אחרון לעת הזאת: "מוחל הטובות" - (רומן רחב יריעה המשקיף על מערכת המשפט הישראלית מפסגת הר-נבו, מתחתיות עמק-הבכא וממה שביניהם).
בכל יצירותיו, שאת חלק הארי שבהן חווה על בשרו ממש, הוא מנסה להתעלם, מתוך ייאוש, מן ההִתְדַּרְדְּרוּת המהירה והעיפוש הגדול שמייצרת מולדתו בכל רגע ורגע בכול תחומי החיים, החל בבריאות, בחינוך, בתרבות ובכלכלת השכבות המוחלשות, וכלה במערכת המשפט על כל זרועותיה הארוכות והקצרות - ומשתדל לראות ולהפנים ולהחצין רק את הצדדים החיוביים המעטים שעדיין שורדים איכשהו למרות הכול; עם זאת הוא עדיין מתחייב בגופו ובנפשו להמשיך כבעבר ולהתמיד ולרחוק גם בעתיד הרחוק מן הטיעון המצחין והנפוץ כול-כך במקומותינו: "לא ידעתי" – ועל-כך ראוי מן הסתם למנה הגונה של הערכה.
