יוסף ("טומי") לפיד הולך הבייתה. המדינה ממש מזועזעת. מה נעשה בלי האיש, שהזנה את הפוליטיקה הישראלית – כפי שעשה לעיתונות הישראלית.
לפיד הולך הבייתה – ארבע שנים מאוחר מדי. יום חג לדמוקרטיה – למרות שטומי השתכנע איפה-שהוא לאורך דרכו, ש"דמוקרטיה" הנה שמו האמצעי.
בתחילה נראה לפיד כמו ההבטחה הלבנה הגדולה. אברהם פורז עשה את עסקת חייו. לבדו לא היה יכול להרים את הבלוןן "שינוי", וטומי לפיד נתן לו את העילוי לנסיקתה המזהירה של מפלגת השנאה הגזענית. שמנמן יתר-על-המידה, מתנסח ברהיטות, אינטליגנט (הייתה לו תוכנית מעניינת ברדיו, שהייתה היפוכה של הופעתו החזירית ב"פופוליטיקה") – התחזה לפיד למשב-רוח מעניין בשיממון של גבעת-רם.
אלפי קולות צפים של ישראלים די-תמימים הלכו שולל אחר הרטוריקה של לפיד ושל "שינוי". המשותף לכולם הייתה שנאה גזענית לכל מופע יהודי, או של יהדות. המכנה המשותף פסק להיות אטרקטיווי כששרון החליט לוותר על שירותיה של ש"ס כיוון שהחליט, שממשלתו תדפוק את השכבות החלשות בדרך לריפוי המערכת הכלכלית הקורסת, שהורישו לו אהוד ברק ובייגה שוחט.
התזמורת של "שינוי" ידעה לנגן רק מנגינה אחת – שנאת יהודים – והתקליט נשחק ונשחק. לבסוף ויתר שרון על שירותיה של המפלגה הגזענית בקואליציה שלו, וגם לא הגשים את תוכניתו ליצור את הגילדה הגריאטרית שרון-פרס-לפיד. שרון הבין הרבה לפני כולם, שלמנהיג השמנמן, הרושף שנאה ליהדות, כבר אינו נכסלקטוראלי, אלא נאחס בלבד.
בצד מופע האימים של לפיד התקיים מופע האימים של אברהם פורז. שניהם יחד חתומים על חידושים מעניינים ביותר – כמו שיפודו של ח"כ יוסף פריצקי ללא משפט וללא הליכים ראויים ("דמוקרטיה", אמרנו כבר?!), וכמו השארת עובדי המועצות הדתיות ועובדי הרשויות המקומיות ללא שכר חודשים על גבי חודשים. מפלגת "עושק בצהרי היום", קראתי להם פעם.
עכשיו הם עלו כיתה, והחליטו לשרוף את מועדון "שינוי" באקט שכולו, כמובן, דמוקרטיה – כיוון שלא נבחרו ברוב, המתאים למפלגת הבעת' הסורית. דרך אגב, גם היא דמוקרטית לחלוטין, כמו "שינוי", וגם היא אינה אוהבת יהודים. דון לפיד הדמוקרט וסנשו פורז החליטו לפרוש מהתנועה, שאינה רוצה בהם. יחד עמם יעשו זאת רוב הח"כים של "שינוי", שלא זכו באמון חברי התנועה. את מעט ההגינות כבר השילו ב"שינוי" מזמן. מה פתאום הם צריכים להחזיר את המנדטים לתנועה, שבחרה בהם?
מאחורי הקלעים של האירועים שלאחר הבחירות הפנימיות ב"שינוי" עומדת, כנראה, גזברות התנועה. דמוקרטיה או לא דמוקרטיה. בקופת "שינוי" מונחים הרבה מאוד כספים, וכפי ששרה לייזה מינלי, בשירה הבלתי-נשכח בסרט "קבארט", הכסף מניע את העולם. גם את עולמם של דמוקרטים צרופים, כמו לפיד, כמו פורז וכמו שאר הגמדים שמסביבם.
עכשיו, ודאי, יכתבו ב"שינוי" עוד כמה פרקים מעניינים בהסתאבות הפוליטיקה הישראלית. כלומר, כבר לא צריכים להיות מפלגה ותיקה, כדי לטבול עד צווארך בסירחון.
לפיד פורש, כנראה. ברוך שפטרנו מעונשו של גזען. פורז נשאר במשחק, וינסה – כמנהג הימים האלה – מקצה שיפורים כדי להידבק לכיסא בכנסת. כמה חבל. כולי תקווה, שהבוחר ישלח אותו הרחק אל מחוץ ככנסת – כמובטח בסקרים. פנסיה שמנה, כידוע, כבר מובטחת לו. לא כמו לעובדי המועצות הדתיות ולעובדי העיריות, שעשק בשמחה רבה כל כך כשהיה שר הפנים.