כבר לפני אלפי שנים, בדרכם אל החופש, רטנו בני ישראל במדבר כלפי משה מנהיגם: "מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת הבצלים, ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל ה"מן" עינינו". האוכל המונוטוני, שאלוהים הוריד להם בלילה, נמאס עליהם, רצו לחזור למצרים, רק משום שידעו אוכל מגוון...
מי שמאמין בחוקי התורשה של מנדל, יבין בקלות: הגנטיקה של "דור המדבר", היא שמסבירה את הזעם של שרי הליכוד הפורשים, על מנהיג מפלגתם. כמו בני ישראל במדבר, ששכחו את ההשפלות, המכות והעבדות שחוו אצל פרעה, כך שרי הליכוד.
גם הם שכחו את הרודן שאסר עליהם לצייץ בנוכחותו, ביזה אותם, וגרם להם להמיר את דתם האידיאולוגית, ולתמוך במימוש האידיאולוגיה של היריבים. מבחינתם, התמורה היא העיקר: דגה, אבטיחים, קישואים, בצלים, ושומים. ובמילה אחת- בורקס.
רק נרקומן שמכור לסמים קשים, מבין באמת, מה עובר על ארבעת שרי הליכוד שזה עתה התפטרו. החיים מחוץ לממשלה, וההרהורים על (אולי) אופוזיציה, הכניסו את לימור לבנת, דני נווה, ישראל כץ וסילבן שלום, ל"קריז" קשה.
וכאילו כל זה לא מספיק, הסקרים מנבאים צעידה ארוכה במדבר האופוזיציוני. למי שהתרגל להסניף שררה מהמושב האחורי של הוולבו, זה נראה יותר קשה מחצייתם של בני ישראל את מדבר סיני.
מהעיתונים אנחנו לומדים שהם מתכננים לנתניהו "חיים קשים". מעכשיו, הוא אחראי לכל בעיה, תקלה, מריבה או כישלון. זה הוא שצריך למצוא את הנוסחה המלכדת. להם יש פטור. קיבלו אותו מהתקשורת, שנתנה את אותו הפטור, לאיציק מרדכי, דוד ראם, דוד מגן, רוני מילוא, דן מרידור ואחרים.
כפי שאמר שר החוץ לשעבר סילבן שלום לנחמה דואק: "האחריות מונחת על כתפיו של מי שמוביל אותנו. בידיו להביא לאחדות - או לא" (ידיעות-אחרונות / 17.1.06).
לעולם הוא לא היה מעז להפיל אוטומטית את האחריות על מי שנתן לו כבוד מזויף, תמורת שלילת כל הסמכויות לקבוע את יחסי החוץ של מדינת ישראל. לא צריך להיות נביא כדי להעריך ששני הסוסים האלה, ביבי וסילבן, יתקשו לסחוב את אותה עגלה.
אחרים, בעילום שם כמובן, מאיימים, שאחרי הבחירות, אם לא יספק את הסחורה, ינתקו אותו, כמו שניתק אותם, מהכיסא שהוא יושב עליו. הסיבה: העיתוי שבחר לדרוש מהם להחזיר את הוולבו- לילה קודם שמרכז הליכוד קבע את הרשימה לכנסת. רצו להגיע לבחירות כאדונים, והוא כפה עליהם להסתובב בין הבוחרים כח"כפש (ח"כ פשוט). בבחירת העיתוי מצאו הוכחה, שהוא לא מאמין להם שיתפטרו.
יש לי חדשות בשבילכם, הגברת לבנת, והאדונים נווה, שלום וכץ. לא רק ביבי- אף אחד לא מאמין לכם. העובדה שאפשרתם את ההינתקות בניגוד לשבועתכם מוכיחה, שאתם מכורים. חוץ משררה לא מעניין אתכם כלום. כמו נרקומן מצוי, אתם חיים בהכחשה. אינכם ראויים לאמון. הסיפור שהתנגדתם בממשלה (חלקכם) ותמכתם בכנסת, זה קשקוש.
בשביל מה נכנסתם לפוליטיקה, בשביל ג'ובים? זה לא לבנת שואלת, זה הציבור. אלמלא היו הבחירות האלה הכי חשובות בתולדות המדינה (והפעם, בלי צחוק), היה מגיע למפלגה, כל מפלגה, שאתם משובצים בה, שתעקר מהכנסת. בדיוק כמו התמימים מגוש קטיף וצפון השומרון, שהאמינו לכם.
אתם זקוקים דחוף, לטיפול גמילה משררה. כל האזרחים שהצביעו ליכוד, מתפללים שהטיפול הזה יצליח. רק כאשר תבינו שאתם חייבים בנאמנות כלפי הציבור שבחר בכם, ושתיקים בממשלה זה שירות ולא שלל- תהיו ראויים. עד אז, שבו בשקט, ואל תפריעו לנתניהו, להציל את מה שניתן להציל, מהשמאל הקיצוני בראשות ההוא שאח שלו ברח מהארץ...
ולסיום אנקדוטה בנושא אחר לגמרי: השוויון במדינת היהודים! שימו לב, "מעריב" (18.1.06): "בית המשפט (העליון): לא יתוקצבו ארוחות חמות לילדי בי"ס בבית"ר עילית" (ילדים חרדים), השופטת דורית ביניש.
באותו יום ב"ידיעות-אחרונות": בית המשפט: "יתוקצבו ארוחות חמות לתלמידים ערבים בעכו", השופט (מחוזי): יצחק דר. סתם חומר להרהור...