מי היה מאמין כי פרשייה של מינוי (או ביטול מינוי) של מנהל מחוז במשרד לאיכות הסביבה תזכה למאמר של שני עמודים במהדורת סוף השבוע של "מעריב".
ניצני הפרשה כבר הופיעו בגיליון סופשבוע שעבר של המקומון "זמן תל אביב", ואתר "דעות" (
www.deot.org.il), המתמקד בסוגיות של מינהל ציבורי, כבר הגיב לכתבה זו ב-15.1.2006.
מדובר בפרשייה שבמרכזה הדחתו והפסקת העסקתו של איש ושמו יואל איפרגן, המועסק בתפקיד מנהל מחוז ת"א של המשרד לאיכות הסביבה. האיש, שאינו מתכוון לוותר על התפקיד ובצדק מבחינתו, מנהל קרב עיקש מאד נגד מנכלי"ת המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, ונגד נציבות שירות המדינה והוועדה למינוי מחליפו.
הכתבה במקומון דווחה באופן קר על הסכסוך, שלא היה מגיע לדפי העיתונות לולא היה מדובר באיש צבעוני שזכה לכינוי "הקוסם" בשנות השמונים בעקבות הניסים שעשה במערכת החינוך בת"א.
הוא היה מורה, מנהל בי"ס יסודי, ניסה את מזלו בפוליטיקה של עיריית קריית-מלאכי ובעסקים (וככל הנראה לא הצליח כל-כך במחוזות אלו) עד שלבסוף נחת בתפקיד מנהל מחוז במשרד לאיכות הסביבה.
במאמר הקודם עסקתי בשאלה כיצד מגיע איש כזה לתפקיד מקצועי של מנהל מחוז במשרד לאיכות הסביבה, מדוע לא צומחים מנהלים מתוך השירות, מה כישוריו ולמרות ש"זוכה" בבית הדין לעבודה מקשר למינויים הפוליטיים של צחי הנגבי - עדיין נותרים סימני שאלה רבים לגבי מינויו לתפקיד זה.
גיליון סוף השבוע של "מעריב" מ-20.1.2006 מרחיב בנושא זה ("הדחה מאחרי הגב", מאת קלמן ליבסקינד), אך הפעם הכתבה נוטה להצביע על נציבות שירות המדינה, ועדת המכרזים ומנכלי"ת המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, כחבורה של "מניפולטורים" אשר מנסים להרחיק את האיש, התמים כשה, מן השירות בדרכים לא דרכים.
את הכתבה מעטרת תמונה צבעונית גדולה של האיש, כאשר תחת תמונתו כתוב: "מדובר באדם מוכשר, הגון ונאמן לעבודתו, חרוץ וקולגיאלי למערכת". ואכן מגוף הכתבה מתברר, כי עובדי המשרד הבכירים וגם העובדים תחתיו משבחים את איפרגן ונדהמים מהמהלך להעבירו מתפקידו.
מה לעשות ואני אינני "קונה" את הדברים. אין לי ספק שאיפרגן הוא "מכונה" משומנת היטב של יחסי ציבור, שיודע לגייס את התקשורת, את עובדי המשרד ואפילו גורמים פוליטיים בכדי לקדם את עניינו.
אני, מקריאת החומר בעיתונות, אינני רואה בו "קוזק נגזל" אשר כל המערכת נטפלת לו. אני כן רואה כאן כשלון מערכתי של המערכת המשרדית ושל ניהול כ"א בשירות המדינה, בעצם העובדה שאיש כמוהו מתמנה לתפקיד שאין לכישוריו וניסיונו כל קשר אליו. גם לא מרשים אותי שהאיש פונה על כל צעד ושעל לבתי הדין - גם אם הוא זוכה בערכאות אלו.
אין זה סוד, כי כאשר "המערכת" רוצה לקדם מינויים פוליטיים היא יודעת היטב כיצד "לתפור תיקים" ויודעת לעשות דברים מכוערים יותר בכדי להחדיר את המקורבים לתפקידים, אך יש בי אמון בסיסי במנכלי"ת המשרד, בנציבות שירות המדינה ובגורמים שמשתתפים בוועדת המינויים, שאין הם עוסקים ב"קנוניה" להדחתו של יואל איפרגן סתם כך. נראה כי הכתבות אינן יורדות באמת לעומק הבעיה ולנסיבות שהביאו להחלפתו.
עם זאת המערכת צריכה ללמוד לקח ולבנות עתודת סגל בכיר שצומחת מתוך המשרדים, או לקלוט אנשים מבחוץ רק על סמך כישורים מוכחים, תוך שינוי התנאים הבסיסיים לתפקידים כך שיוכלו להשתלב בהם רק בעלי הכישורים הנדרשים.
באחת השורות בכתבה ב"מעריב" כתוב, כי "בנציבות ידעו שאיפרגן מועסק דרך חברה חיצונית..." - מעניין מאד מה פשר דבר זה. אינני מכיר "סידור" כזה שמנהל מחוז במשרד ממשלתי עובד דרך חברה חיצונית.
בקיצור, רב הנסתר על הנגלה. אינני סבור שבמקרה זה יש להאשים את המערכת בקנוניה, אולם אין ספק שיש כאן כשל מערכתי של מערכת ניהול הבכירים בשירות הציבורי. אין ספק שידו של איפרגן תצא על העליונה ועוד שנים רבות נראה אותו במשרד לאיכות הסביבה - כך גם נראה השירות הציבורי שלנו.